בשנים האחרונות חוותה לבנון סדרה של משברים שהתפרצו בעקבות מגפת הקורונה, פיצוץ נמל ביירות והקריסה הכלכלית, הפיננסית והחברתית במדינה. בתקופה זו ערכה של הלירה הלבנונית קרס מול הדולר האמריקאי; כוח הקנייה של אזרחיה ירד עד לגבולותיו הנמוכים ביותר, וההכנסה של רבים מהם נשחקה.
במקביל לכך, הבנקים בלבנון טלטלו את המדינה כאשר מנעו מבעלי פיקדונות למשוך אותם בניגוד לכללי הבנקאות והפיננסים האינטואיטיביים, מה שיצר את המשבר הבנקאי הגדול ביותר שידעה לבנון בתולדותיה.
בצל אווירה זו, נפתחה "חזית התמיכה בעזה" שעליה הכריז חזבאללה מדרום לבנון בעקבות מתקפת חמאס. כך נקלעה לבנון לעין הסערה ונכנסה לעימות אלים עם ישראל ששיאו בין החודשים 23 בספטמבר ל־26 בנובמבר 2024, המועד שנקבע להסכם הפסקת האש שנחתם בחסות אמריקאית-צרפתית-ערבית.
ההתפתחויות הגאופוליטיות באזור מאז פרוץ המלחמה, ובפרט ההיחלשות של איראן ושל חזבאללה, הביאו לשינויים משמעותיים בזירה הפוליטית הלבנונית. במאמר שפרסם לאחרונה ראש המכון ללימודים פלסטיניים בביירות רמי א־רייס, הוא מנתח את השינויים שחלו בפוליטיקה הלבנונית בעקבות המלחמה ומאז הפסקת האש.
לבנונים רבים מאמינים כי השינויים שהתרחשו בשנה וחצי האחרונות, ובפרט צמצום ההשפעה של ציר ההתנגדות, הם הזדמנות יוצאת דופן לשקם את לבנון ולהביא לתקופה חדשה של פריחה ושגשוג. אולם הגעה לשלב זה כרוכה בצליחת מכשולים רבים, כאשר הראשון שבהם הוא הפילוג הפוליטי וחוסר הסכמה על מנגנוני מעבר.
חזבאללה השתמש בנשקו גם כנגד גורמים לבנוניים. האירוע הבולט ביותר התרחש בבמאי 2008 כאשר כוחותיו פלשו לביירות ולהר לבנון בעקבות החלטות שקיבלה הממשלה
ביקורת על חזבאללה וקולות לשינוי
א־רייס מסביר כי חזבאללה עשתה ככל יכולתה לנהל את המערכה באופן שימנע הסלמה שתוביל לתקיפה ישראלית נרחבת יותר בלבנון. אולם העובדה שחזבאללה פתח במתקפה על ישראל ב־8 באוקטובר 2023 נתנה לישראל את ההזדמנות לפתוח במלחמה קשה שישראל נערכה לה במשך שנים כדי לשנות את "מאזן האימה" בינה לבין חזבאללה.
מאז תחילתו של קמפיין התמיכה בעזה שפתח חזבאללה, ישבו פוליטיקאים לבנונים וצפו במתרחש כדי לגבש את עמדותיהם העתידיות. מאחר שההתפתחויות הצבאיות לא שיחקו לטובת חזבאללה, מתנגדיו בזירה הפוליטית ראו בכך הזדמנות פוליטית. הם הבינו שהפסד צבאי יוביל בהכרח להחלשת המפלגה מבחינה פוליטית.
הביקורת גברה במיוחד לאחר המלחמה, אז רבים קבלו על כך שחזבאללה פוגעת בריבונות של לבנון בכך שהיא מפירה את העיקרון "מונופול הנשק של המדינה". אותם מבקרים טענו שהגוף היחיד שאמון על הגנת אדמות לבנון הוא הצבא הלבנוני.
בעוד כל המיליציות החמושות מסרו את נשקן והצטרפו לתהליך המדיני בתום מלחמת האזרחים בשנת 1990, המשיך חזבאללה להחזיק בו. מעבר לעימות עם ישראל יש לציין שחזבאללה השתמש בנשקו גם כנגד גורמים לבנוניים. האירוע הבולט ביותר התרחש ב־7 במאי 2008 כאשר כוחותיו פלשו לביירות ולהר לבנון בעקבות החלטות שקיבלה ממשלת לבנון בדבר רשת התקשורת של המפלגה ובדבר פיטוריו של הממונה הביטחוני על שדה התעופה.
כך למעשה, מאגר הנשק של חזבאללה הקנה לו יתרון אל מול מתחרים פוליטיים ואפשר לו לכפות את עמדותיו.
בצל הפילוג בין הפדרליסטים למתנגדיהם, ינואר 2025 היה נקודת מפנה חשובה עם בחירתו של מפקד צבא לבנון גנרל ג'וזף עוון לנשיא הרפובליקה הלבנונית, דמות הזוכה לכבוד רב מקרב הציבור
מעבר לתוקפנות של חזבאללה, שפוגעת בריבונות הלבנונית, ישנם קולות רבים בלבנון, ובראשם הפטריארך המרוני בשארה א־ראעי, הקוראים ללבנון להימנע מלהתערב בסכסוכים אזוריים שכן ההיסטוריה מראה שמעורבות בסכסוכים אלה תובעת מחירים כבדים שאזרחי המדינה נאלצים לשלם.
מבקרים אחרים מתוך העדות הנוצריות של לבנון דורשים להפוך את המדינה לפדרציה כחלופה למערכת הפוליטית הקיימת שהוכיחה שאינה מסוגלת לקיים מדינה מתפקדת. הקוראים לפדרליזם מאמינים כי "בניית מדינה פדרלית המבוססת על עקרונות האזרחות והצדק החברתי והכלכלי היא האפשרות היחידה להבטיח את יציבותה של לבנון לטווח ארוך, אך הדבר ידרוש רצון פוליטי אמיתי מכל הצדדים, שנראה כי הוא חסר בעת זו".
בתגובה ל"פדרליסטים", עולות האשמות מהצד השני, בעיקר מהצד השיעי, שמיוצג על ידי מפלגות אמל וחזבאללה על כך שהקמת פדרציה אינה אלא תירוץ לפירוקה של לבנון.
בצל הפילוג הזה, 9 בינואר 2025 היה נקודת מפנה חשובה עם בחירתו של מפקד צבא לבנון גנרל ג'וזף עוון לנשיא הרפובליקה הלבנונית, דמות הזוכה לכבוד רב מקרב הציבור הלבנוני.
צעד זה הושלם על ידי מינוי של ד"ר נוואף סלאם, מי שעומד בראש בית הדין הבין־לאומי לצדק מאז פברואר 2024, לראשות הממשלה. סלאם, המגיע ממשפחה פוליטית ביירותית ותיקה, ידוע בעמדותיו הפטריוטיות ובתמיכתו בסוגיה הפלסטינית. הוא החל להתעניין בסוגיה במהלך לימודיו באוניברסיטה, והתבוסה של 1967 השפיעה ועיצבה את אישיותו בדומה לבני דורו.
בחירתו של סלאם לראשות הממשלה היא עדות לאופי השינוי במשוואות הקיימות בלבנון, שכן הוא נחל תבוסה בבחירות קודמות.
ההנהגה החדשה שואפת לייצר אסטרטגיה לאומית שמצד אחד תבטיח את הבלעדיות של הצבא במרחב הלבנוני, ומצד שני תיתן למדינה כלים להתמודד עם התוקפנות הישראלית
אתגרי השלב הבא
למרות האמון שנהנשיא וראש הממשלה החדשים זוכים לו מצד מנהיגים ערבים ובין־לאומיים ביכולתם להצעיד את לבנון לשלב חדש, ניצבים בפניהם אתגרים רבים.
האתגר המרכזי הוא העמידה בהתחייבויות הסכם הפסקת האש בין לבנון לישראל ויישום החלטה 1701 על כל הוראותיה. בהתאם להסכם, על צבא לבנון להיות הגורם האחראי הבלעדי לביטחון בשטחים שהיו עד אז בשליטת חזבאללה, דבר שמצריך את הסכמת חזבאללה מצד אחד ואת חיזוק הצבא הלבנוני בכל התחומים כדי שיוכל למלא את משימתו מצד שני.
כאן רייס טוען כי קיימת בעיה הקשורה ליכולתו של צבא לבנון להתמודד עם הפרובוקציות הישראליות שהפרו את הסכם הפסקת האש עשרות פעמים.
בעיה זו מתעצמת לנוכח סירובן של מדינות המערב להעניק את התמיכה הצבאית האיכותית הנדרשת לצבא לבנון. אומנם לאורך השנים חלה עלייה בתמיכה הצבאית האמריקאית בממסד הצבאי הלבנוני, כאשר בחודש ינואר 2025 הודיע משרד החוץ האמריקאי על מתן סיוע ביטחוני מורחב ללבנון בשווי של למעלה מ־117 מיליון דולר. באותו חודש הכריז גם האיחוד האירופי על חבילת סיוע שלישית לצבא לבנון בשווי של 60 מיליון יורו במסגרת מנגנון השלום האירופי. אולם לשיטתו של הכותב הסיוע הכספי אינו מועיל בשל העליונות הצבאית הישראלית בגיבוי של וושינגטון.
כך, על אף שלבנון הצהירה על מחויבותה לפעול בהתאם להחלטות ולהסכמים בין־לאומיים, לשיטתו של רייס פעלה ישראל בתוקפנות כלפי לבנון תוך התעלמות מאותן התחייבויות. לבנון הגישה לא פעם תלונות למועצת הביטחון של האו"ם, אך ללא הועיל. ברור שהדיפלומטיה המסורתית לא הועילה בעבר ללבנון ואינה מועילה לה גם כיום.
האינטרס הלבנוני כפי שרייס רואה אותו הוא שצבא לבנון ילמד מהניסיון ומהיכולות של חזבאללה, אך במסגרות הרשמיות של המדינה הלבנונית
אין לפרש את הביקורת על חזבאללה כתמיכה בישראל. להפך, ההנהגה החדשה שואפת לייצר אסטרטגיה לאומית שמצד אחד תבטיח את הבלעדיות של הצבא במרחב הלבנוני, ומצד שני תיתן למדינה כלים להתמודד עם התוקפנות הישראלית.
בנאום ההשבעה שלו בפני בית הנבחרים, דיבר נשיא לבנון הנבחר ג'וזף עוון על זכותה של המדינה להיות בעלת המונופול הבלעדי על נשק. אך הוא גם הדגיש את הצורך לבנות "אסטרטגיה הגנתית במישור הדיפלומטי, הכלכלי והצבאי, שתאפשר ללבנון לשים קץ לכיבוש הישראלי ולהרתיע את תוקפנותו".
לשיטתו של א־רייס, האתגרים הבולטים ביותר הניצבים בפני לבנון הם:
1. לייצב את הפסקת האש כדי להחזיר את היציבות ואת השקט לאורך הקו הכחול ולמנוע התלקחות נוספת של הסכסוך;
2. להפסיק את ההפרות הישראליות של הריבונות הלבנונית ולהכריחה לכבד את ההחלטות הבין־לאומית.
3. לאמץ תוכנית הגנה לאומית כך שהמדינה תמלא את תפקידה הריבוני. זוהי דרישה לאומית לבנונית שזוכה לתמיכה עממית נרחבת. נקודה זו מהותה נטרול הכוח הצבאי של קבוצות אחרות במדינה ובראשן חזבאללה. אולם לאור האתגר הישראלי, האינטרס הלבנוני כפי שרייס רואה אותו הוא שצבא לבנון ילמד מהניסיון ומהיכולות של חזבאללה, אך במסגרות הרשמיות של המדינה הלבנונית.
4. שיקום מחדש של כפרי הדרום, הבקעה והפרברים הדרומיים של ביירות שידעו הרס מסיבי. פעולה זו צריכה להיות בראש סדר העדיפויות בשלב הבא בשל השפעתה על המרקם החברתי של הכפרים הלבנוניים ועל מחייתם של האנשים שאיבדו את בתיהם ואת פרנסתם.
5. ביסוס יציבות מוניטרית וערך המטבע הלאומי וכניסה הדרגתית לשלב ההתאוששות הכלכלית והחייאת הפעילות הכלכלית שידעה ירידה משמעותית בצמיחה, בהשקעה ובתעסוקה;
6. השלמת הדין וחשבון בנושא ההגבלות על משיכת פיקדונות בנקאיים. נושא זה משפיע על כל חלקי החברה הלבנונית, כמו גם על חשבונות זרים של סורים, פלסטינים, ערבים וזרים אשר שמו את מבטחם במערכת הבנקאית הלבנונית ושמורה להם הזכות למשוך את פיקדונותיהם
אופי המערכת הפוליטית, המתחים השולטים במערכת המפלגתית ואווירת חוסר האמון השוררת ביניהם, ימשיכו להיות מכשול בפני הניסיונות לחולל שינוי
7. פיתוח חזון כלכלי כולל שיחיה את כלכלת לבנון. על התוכנית להתמקד בענפי התעשייה, החקלאות וטכנולוגיית המידע שיש בהם כדי לעורר את הכלכלה.
8. מתן מענה למחנות הפליטים הפלסטינים והתייחסות לנושא הנשק בתוכם ומחוץ להם. יש לפתוח בדיון אובייקטיבי ורגוע בנוגע לזכויות האזרח של הפלסטינים בלבנון ובנוגע למתן אפשרות להשתלב בשוק העבודה. אינטגרציה טובה יותר של הפלסטינים בכלכלה הלבנונית אינה סותרת לפי הכותב את זכות השיבה.
9. לפתוח בדיאלוג עם הממשלה הסורית החדשה בנוגע לעקורים הסורים שיש להבטיח את חזרתם מרצון למולדתם בצורה בטוחה לאחר ההתפתחויות האחרונות בזירה הסורית;
10. לחזק את קשרי החוץ של לבנון, בייחוד עם מדינות ערב. יחסים אלה נפגעו מאוד בשנים האחרונות, ולכן על הממשלה החדשה לחזק את זהותה הערבית של לבנון כחלק מחזרתה למשפחת העמים הערביים.
א־רייס אינו אופטימי. הוא סבור כי למרות בחירת ההנהגה החדשה והיחלשותו של חזבאללה, האתגרים המשמעותיים שעומדים בפני לבנון יקשו עליה ליצור שינוי חיובי. בפרט אופי המערכת הפוליטית, המתחים השולטים במערכת המפלגתית ואווירת חוסר האמון השוררת ביניהם, ימשיכו להיות מכשול בפני הניסיונות לחולל שינוי, למרות התמורות המשמעותיות שהתרחשו בזירה האזורית בשנה וחצי האחרונות.
הפילוג הפוליטי לצד הבעיה העדתית הופכים את תהליך השינוי ואת הרפורמה לסוגיה מורכבת ביותר הדורשת מאמצים כפולים ומכופלים כדי לבסס שוויון בפני החוק ללא הבדל או אפליה בין הלבנונים, וזאת כדי להתחיל לבנות אקלים לאומי ופוליטי חדש, אך ברור שהדרך בכיוון זה עודנה ארוכה.
