אחרי המלחמה: חזבאללה מחפש מוצא

אין ספק שחזבאללה ספג מכה קשה בעקבות המלחמה האחרונה שניהל מול ישראל. שנים רבות נתפס חזבאללה כגורם היחיד באזור שמסוגל לאתגר את ישראל – הוא אילץ אותה לסגת מלבנון בתחילת שנות האלפיים, אתגר אותה משמעותית במלחמת לבנון השנייה, ובנה יכולות אסטרטגיות של טילים מדויקים שבאופן תיאורטי איימו על העורף הישראלי כולו ועל מתקנים אסטרטגיים בישראל.

חודשים רבים, ניהל הארגון מלחמה מוגבלת מוצלחת יחסית מול ישראל, שהובילה לפינוי חסר תקדים של עשרות אלפי אזרחים ישראלים מאזור הגבול, לפגיעה במתקנים רגישים של הצבא הישראלי ולהרס של מספר יישובים בצד הישראלי של הגבול.

אך הארגון נתפס לא מוכן אל מול המתקפה של ישראל. חזבאללה כנראה לא צפה שישראל אכן תיזום מתקפה – וזו תפסה אותו לא מוכן, וגם חשפה עד כמה הוא נחדר מודיעינית, כאשר פעולת הביפרים והפצצות שחיסלו כמעט את הנהגת הארגון כולה וחלק גדול מיכולותיו האסטרטגיות, לא אפשרו לו לממש את איום הטילים המדויקים שלו על אתרים אסטרטגיים ועל האוכלוסייה האזרחית בישראל.

בסופו של דבר, ישראל אילצה את הארגון לחתום על הפסקת אש תוך כדי שהיא בעצמה אינה נסוגה משטח דרום לבנון, והארגון עצמו מתחייב לפנות את כוחותיו מעבר לליטני – דרישה שהארגון התעקש מספר פעמים לפני כן שהוא לעולם לא יישמע לה. בעקבות הקריסה הצבאית של הארגון, קרס גם משטר אסד בסוריה, בעל בריתו הקרוב וגם מי שאפשר חלק גדול מדרכי האספקה של נשק מאיראן לחזבאללה. גם המשטר האיראני בעצמו ספג מכה צבאית חזקה מישראל – ובסך הכול נדמה שחזבאללה נמצא אולי במצב הקשה ביותר שהיה בו מאז הקמתו.

בעקבות זאת, החלה המדינה הלבנונית בראשות הנשיא ג'וזף עאון במהלך שמטרתו לפרק את חזבאללה מנשקו ובעצם להביא אותו אל סופו כארגון צבאי – מהלך שהארגון מתנגד לו, ושעוד לא ברור אם יצליח.

כבר עכשיו, המחברים מציינים, חזבאללה פנה לרשתות שלו, בעיקר במזרח אפריקה ובמשולש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי בדרום אמריקה

לא רק איראן: מערך התמיכה העולמי של חזבאללה

מאמר של מייקל ג'ייקובסון ומתיו לוויט, מומחים במכון ושינגטון למדיניות המזרח התיכון, שפורסם בכתב העת Foreign Policy, מבקש לסקור את מצבו של חזבאללה מבחינה צבאית וארגונית כעת. המאמר, שנכתב בבירור מנקודת מבט המתנגדת לחזבאללה, מבקש לפרוט הן את הקווים המרכזיים של מצב הארגון, הן את הנתיבים והשיטות הפתוחים בפניו כדי להשתקם והן את צעדי המדיניות שיידרשו כדי למנוע זאת.

לפי המחברים, איראן היא עדיין נותנת החסות העיקרית של הארגון, והאפשרות שלה לתמוך בו קָטנה משמעותית – בייחוד בשל צעדים שמדינת לבנון נוקטת, כמו מניעת נחיתה של מטוסים איראניים בלבנון, עריכת חיפוש על משלחות איראניות המגיעות למדינה ומניעת העברות בנקאיות בין בנקים איראניים לחשבונות לבנוניים. גורם משמעותי נוסף הוא עליית המשטר החדש בסוריה, שגם הוא מתנגד חריף של חזבאללה ומקשה מעבר נשק המיועד לחזבאללה דרך המדינה.

חזבאללה נמצא במצב קשה לא רק בגלל הניתוק הגובר שלו מאיראן אלא גם כי הצרכים הכספיים שלו צמחו דרמטית בעקבות העימות שלו עם ישראל. ראשית כול, לפני עלויות השיקום, יכולותיו הצבאיות של חזבאללה הושמדו כמעט לחלוטין על ידי ישראל. הארגון זקוק למשאבים גם לטובת השיקום האזרחי של דרום לבנון – שיקום שעליו, במידה רבה, נסמכת הלגיטימיות של הארגון בקרב האוכלוסייה האזרחית של האזור.

חזבאללה מתקשה לעמוד בעלויות אלו, ובייחוד בעלויות העצומות הכרוכות בשיקום – מענקים למשפחות הרוגים ופצועים ומענקים לשיקום תשתיות ובתים.

למרות זאת, חזבאללה איננו תלוי רק באיראן – יש לו רשתות בין־לאומיות משמעותיות שעשויות לסייע לו לשוב לאיתנו, ושעליהן הוא הסתמך בעבר למטרה זו. לארגון יש רשת ענפה של גיוס והלבנת כספים, המתפרסת על פני מספר יבשות. בעיקרה, הוקמה רשת זו לאחר מלחמת לבנון השנייה ב־2006, אז גם עמדה בפני הארגון משימת השיקום. ב־2009, אז עורער הסיוע האיראני לארגון בשל "האביב הפרסי" (הפגנות באיראן נגד שלטון הנשיא אחמדינג'אד), סנקציות חדשות ונפילה במחירי הנפט, הרחיב חזבלאללה רשתות אלו, והשתמש במלוא הפוטנציאל שלהן כעבור שנים מספר, כשהתערב בלחימה במלחמת האזרחים בסוריה.

בעקבות ההצלחה הצבאית של ישראל, קיימת כעת הזדמנות חד־פעמית לפרק את הארגון מנשקו. נשיא לבנון עאון ותומכיו בלבנון זקוקים לכל התמיכה הבין־לאומית האפשרית כדי להצליח במהלך הזה

כבר עכשיו, המחברים מציינים, חזבאללה פנה לרשתות שלו, בעיקר במזרח אפריקה ובמשולש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי בדרום אמריקה. הוא משתמש ברשתות כאלו הן כדי להשיג חומרים וטכנולוגיות הנחוצים לפעולות צבאיות – כמו רחפנים – אך גם כדי לגייס כסף באמצעות תרומות.

המחברים ממליצים על מספר פעולות דיפלומטיות שעשויות למנוע מחזבאללה להשתקם – בייחוד הכרזה על הארגון כארגון טרור ושימוש בכלים המשפטיים שהכרזה כזו מאפשרת כדי לפגוע ברשתות הארגון. הכותבים מדגישים כי אומנם מדינות אינן זקוקות להכרזה על הארגון כדי לפעול משפטית כנגד פעולות חבלניות באופן ישיר, אך כן כדי לפגוע בגיוס כספים ובהעברת כספים לארגון.

הם מצטטים מחקר של מכון המחקר הביטחוני RAND, שעל פיו בחמש מדינות שבהן הוכרז חזבאללה כארגון טרור, ירדה פעילותו. לדעתם, גיוס הכספים של הארגון הוא עקב האכילס שלו, ופגיעה בו עשויה להוביל לפגיעה המשמעותית ביותר בארגון עצמו.

פעילויות דיפלומטיות לקידום הכרזה על חזבאללה כארגון טרור כבר בעיצומן. כך למשל, מזכיר המדינה האמריקאי תחת ממשל טראמפ מרקו רוביו ערך ביקור באקוודור, ובעקבותיו הכריזה המדינה על חזבאללה, חמאס ומשמרות המהפכה של איראן כארגוני טרור. אקוודור היא המדינה החמישית באמריקה הלטינית שכבר הכריזה על חזבאללה כארגון טרור.

הכותבים מסכמים כי בעקבות ההצלחה הצבאית של ישראל, קיימת כעת הזדמנות חד־פעמית לפרק את הארגון מנשקו. נשיא לבנון עאון ותומכיו בלבנון זקוקים לכל התמיכה הבין־לאומית האפשרית כדי להצליח במהלכם לפרק את חזבאללה מנשקו, וככל שמדינות רבות יותר יגדירו את הארגון כארגון טרור, הדבר ייתן לגיטימציה למהלך כזה.

שחאדה הציע כי במקום להתפרק מנשקו, יהפוך הארגון לחלק ממערך ההגנה הלבנוני, תוך שהוא כפוף לסמכות תיאום עליונה של צבא לבנון ומוגבל לפעולות הגנתיות

מוניר שחאדה: וזה טוב ללבנונים?

אך בתוך לבנון עצמה, לא כולם סבורים שהתפרקות חזבאללה מנשקו היא לטובת הלבנונים. כך למשל, הגנרל בדימוס מוניר שחאדה, לשעבר המתאם בין צבא לבנון לכוחות יוניפי"ל, סבור שחזבאללה יכול להשתלב כארגון צבאי במסגרת אסטרטגיית הגנה על לבנון במצב של מלחמה עתידית עם ישראל.

במאמר שפרסם בעיתון הלבנוני אל־אח'באר, פירט שחאדה על אפשרות זו, שלפיה במקום להתפרק מנשקו, יהפוך הארגון לחלק ממערך ההגנה הלבנוני, תוך שהוא כפוף לסמכות תיאום עליונה של צבא לבנון ומוגבל לפעולות הגנתיות בלבד – בניגוד כמובן למצב עד כה, כשהארגון פעל על פי דעת עצמו והרשה לעצמו ליזום מתקפות אל מול ישראל.

לפי שחאדה, גיבוש של אסטרטגיית הגנה שכזו חיוני הן בשל חוסר היציבות הכללי באזור, הן מפני שישראל ממשיכה להיות איום ביטחוני מתמיד על לבנון. ללבנון מצידה אין כוח צבאי שיכול להשתוות לזה של ישראל, שנהנית מעליונות אווירית ומיכולות ארטילריות מתקדמות.

אם כן, הגנה אפקטיבית על לבנון מפני ישראל תהיה צריכה להתבסס בהכרח על לחימה א־סימטרית מצד אחד, ומצד שני על פיתוח של מערכת הגנה צבאית ואזרחית מקיפה. לבנון תהיה זקוקה לכל היכולות ההגנתיות שהיא צברה לאורך השנים – ובכלל זה יכולותיו של חזבאללה, שכבר הוכיח את עצמו כמי שמסוגל להתנגד באופן אפקטיבי לישראל בשנים 2000 ו־2006. יכולות חזבאללה אם כן הן יתרון אסטרטגי שלבנון אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר עליו, לפי שחאדה.

שחאדה טוען שלבנון מעולם לא גיבשה אסטרטגיית הגנה של ממש. בעיה זו נעשתה בולטת לעין ב־2000 וב־2006, אז הוכיח חזבאללה יכולות תיאום ופעולה מתקדמות על מול ישראל, בעוד צבא לבנון הוכיח את עצמו כבלתי־אפקטיבי לחלוטין.

כיום, כאשר ישראל פולשת שוב ושוב לדרום לבנון, אסטרטגיית הגנה נחוצה מתמיד. אסטרטגיה זו צריכה להתבסס על מספר עקרונות, שהראשי בהם הוא ריבונות מלאה של מדינת לבנון. משמעות עיקרון זה היא שמוסדות המדינה, ותחתיהם צבא לבנון, יהיו בעלי הסמכות בכל החלטה צבאית וביטחונית. בתוך כך, הגורמים השונים – צבא לבנון, חזבאללה וגורמי ביטחון הפנים – יכולים לפעול באופן משלים.

שחאדה מדגיש שהאלמנט החשוב של תוכניתו הוא האחדות – לדעתו, הפיצול בין הגורמים השונים בתוך לבנון, שמנע פעולה אפקטיבית במלחמות הקודמות, היה שורש אסונה של לבנון

מבחינה אסטרטגית, העיקרון המנחה של המדיניות צריך להיות שילוב בין הרתעה לבין הכלה, שתמנע גלישה למלחמות מיותרות ותגן על אזרחים. טקטית, על הלחימה בישראל להתבסס על לחימה א־סימטרית – למעשה לוחמת גרילה שתיבנה על השתלבות הצבא באוכלוסייה ועל הפתעה. לדעת שחאדה, צבא לבנון יכול דווקא להיות הגורם המרכזי באסטרטגיה ובטקטיקה שכאלו משום שעל אף שמבחינת החימוש הוא לוקה בחסר, יש לו עדיין משאבים אנושיים וארגוניים שמאפשרים לו לפעול כגוף מתואם ומאומן. בתוך כך, על הצבא גם לפרוס חיילים בעורף כדי לסייע בהגנה אזרחית.

כיצד חזבאללה משתלב בתוך אסטרטגיה שכזו? לפי שחאדה, אפשר לנצל את היכולות הצבאיות המרשימות של הארגון תחת מספר תנאים.

על הארגון להיות מתואם באופן מלא עם כוחות הביטחון בתנאים ברורים שיגדירו לו קווים אדומים, כללי לחימה ואזורי פעולה, ותחת פיקוח של משרד ההגנה הלבנוני. על חזבאללה לפעול אך ורק בצורה הגנתית – משימתו תהיה אך ורק הגנה על לבנון, וייאסר עליו לתקוף את ישראל, בייחוד לא על פי החלטתו העצמאית.

חזבאללה יכול גם לתרום מניסיונו לצבא לבנון, ולאמן את חיילי הצבא תוך שימוש בניסיון הרב שצבר הארגון בלחימה מול ישראל על פני העשורים האחרונים.

שחאדה מודע לכך שהתוכנית איננה חפה מקשיים – בראשם, העובדה שקיימת מחלוקת פנימית בלבנון לגבי זכותו של חזבאללה להחזיק בנשק ולגבי תפקידו. נוסף על מחלוקת זו, לבנון סובלת מפיצול פנימי חריף, פוליטי ועדתי, המקשה פעולה מתואמת. במקביל לכך, קיימים גם לחצים בין־לאומיים כבדים על לבנון לא לאפשר לגופים חוץ־מדינתיים להחזיק בנשק. לבסוף, כפי שצוין לעיל, צבא לבנון בעצמו סובל מבעיות כבדות של מחסור במשאבים, בחימוש ובמימון.

אל־אמין מדגיש שהניסיונות הבין־לאומיים למנוע את חידוש הלחימה בין ישראל לחזבאללה אפילו אינם כוללים דיון על השבה של מאה אלף המפונים מדרום לבנון לבתיהם

שחאדה מדגיש שהאלמנט החשוב של תוכניתו הוא האחדות – לדעתו, הפיצול בין הגורמים השונים בתוך לבנון, שמנע פעולה אפקטיבית במלחמות הקודמות, היה שורש אסונה של לבנון. אחדות כזו, שתהיה מסוגלת להוביל הגנה אפקטיבית על ריבונות לבנון ועל אזרחיה, צריכה להיות בנויה על לגיטימיות וחוקיות. אם כן, שחאדה מציע מעין "דרך אמצע" בין פירוק חזבאללה מנשקו לבין המשך המצב הקיים – שילוב חזבאללה בתוך המסגרת הכללית של כוחות הביטחון הלבנוניים.

חאזם אל־אמין: היכן האחריות כלפי הנפגעים

אך יש קולות אחרים בלבנון שרואים את המצב אחרת לחלוטין, ומבקרים את חזבאללה בחריפות. כך למשל, העיתונאי הלבנוני חאזם אל־אמין טוען שעל חזבאללה קודם כול לקחת אחריות בפני הלבנונים על הנזק הכבד שהסבו להם החלטותיו. במאמר שפרסם באתר הערבי העצמאי דרג', אל־אמין מפנה אצבע מאשימה כלפי חזבאללה, המסרב לתת דין וחשבון בפני אזרחי לבנון, ובייחוד בפני מאה אלף המפונים מדרום המדינה, על התוצאות של הרפתקאותיו הצבאיות.

כדי להבין את מלוא חומרת המצב, אל־אמין מדגיש שהניסיונות הבין־לאומיים למנוע את חידוש הלחימה בין ישראל לחזבאללה אפילו אינם כוללים דיון על השבה של מאה אלף המפונים מדרום לבנון לבתיהם תוך שיקום האזור או על נסיגה של ישראל מן הנקודות שכבשה בלבנון והפסקת ההפצצות שלה בכל שמי לבנון.

אם כן, חזבאללה מסרב להכיר בעובדה הפשוטה – הוא הובס על ידי ישראל של נתניהו. לדעת אל־אמין, הדיון בלבנון בעקבות התבוסה הזו מושחת מן היסוד, שכן הוא מתרחש בתוך מסגרת של מאבקי הכוחות הפנימיים בתוך לבנון.

לפי אל־אמין, מדובר בעצם בסכסוך בתוך האליטה של לבנון, כאשר צד אחד מתכחש לתבוסה לחלוטין וטוען שמצבו של חזבאללה טוב. הצד השני, זה שדורש לפרק את חזבאללה מנשקו, מורכב למעשה מגורמים באליטה הלבנונית המבקשים לנצל את התבוסה כדי לתלות את כל המשברים של מדינת לבנון בשנים האחרונות על חזבאללה, תוך שהם מבקשים לנקות את עצמם מהתנהלותם המושחתת שהובילה את לבנון לעבר פי פחת כלכלי ופוליטי עוד לפני המלחמה עם ישראל.

חזבאללה טען שמלחמה ופוליטיקה הם עניין ליודעי ח"ן ולא שאלה ציבורית – אך בפועל, המדיניות שלו הובילה לאסון קטסטרופלי עבור כל לבנון

הדיון הזה, שכבול אל האינטרסים הקטנוניים של כל אחד מהצדדים, מפספס את התמונה הגדולה – והיא שבין השאר, בחסות המלחמה עם חזבאללה, למעשה ביסס סופית המשטר הנוכחי בישראל שינוי משטרי הגמוני בתוך ישראל, והקים משטר חדש שהחליף את המשטר ששרר בישראל מאז קום המדינה. ישראל החדשה הזו כבר אינה ישראל שהייתה לפני כן, אל־אמין מדגיש. למעשה, היא התרחקה כל כך מן המשטר הישן, שיידרשו שינויים אדירים, שאינם נראים באופק, כדי להשיבה למצב הקודם.

בלבנון, אל־אמין מאשים, לא שמו לב לכך – וממשיכים להתעסק בסכסוכים פנימיים קטנוניים.

חזבאללה בראשות נעים קאסם ממשיך להתנהל כמו בעל הבית בלבנון, כאילו שהוא לא ספג תבוסה משפילה – הארגון מוביל מהלך שנוי במחלוקת של ביטול זכות הבחירה של לבנונים המצויים בחו"ל (מהלך שאמור לחזק את חזבאללה אלקטורלית), ומסרב למסור את נשקו למדינה. הארגון גם מנהל קמפיין אגרסיבי של הסתה כנגד מתנגדיו ומאשים אותם בבגידה. אל־אמין מטעים שכלכלת לבנון למעשה תלויה בפזורה הלבנונית בחו"ל ובכסף שהיא מזרימה למדינה.

חזבאללה טען שמלחמה ופוליטיקה הם עניין ליודעי ח"ן ולא שאלה ציבורית – אך בפועל, המדיניות שלו הובילה לאסון קטסטרופלי עבור כל לבנון, ובייחוד עבור מאה אלף מפונים מדרום המדינה. אלה, אל־אמין מטעים, חלשים מכדי לבוא חשבון עם הארגון כעת – אך על שאר הלבנונים מוטלת החובה לדבר בשמם ולדרוש זאת מהארגון. זהו עניין לאומי, אל־אמין מדגיש, ולחזבאללה לא שמורה הזכות להחליט עליו לבדו.

קמפיין ההסתה – חזבאללה נגד המציאות

קמפיין ההכפשות וההסתה שחזבאללה מנהל הוא הנושא של שתי כתבות נוספות בדרג'. מאמרה של מרים סיף א־דין סוקר את התופעה החדשה-ישנה הזו, שלדעתה מעידה בעיקר על חולשתו הפנימית של הארגון בתוך לבנון פנימה לאחר תבוסתו.

סיף א־דין מתמקדת במקרה אחד מסוים – זה של הקומיקאי והעיתונאי עלי ברו, שזומן לחקירה לאחר שהשתתף באירוע תעמולתי של חזבאללה, שבו הוקרנו על מצוק היונים הידוע בחוף ביירות פניהם של חסן נסראללה והאשם סאפי א־דין, שני המנהיגים הקודמים של חזבאללה שחוסלו על ידי ישראל.

האירוע התקיים בהשתתפות ופיק ספא, ראש יחידת התיאום בחזבאללה, תוך הפרת החלטתו של ראש הממשלה נואף סלאם, שאסר לקיים את האירוע. בסרטון מהאירוע, נראה ברו נואם כנגד סלאם ואומר: "נואף, החאג' [נסראללה] מוסר לך דרישת שלום ואומר לך – אנחנו נדליק את הסלע ונכבה אותך" – ציטוט שהובן כאיום ישיר על ראש הממשלה.

הסרטון הוביל לזימונו של ברו לחקירה, אך זה סירב להגיע וטען שכעיתונאי הוא נמצא תחת הסמכות הבלעדית של בית הדין לדפוס. זהו לא הסרטון המסית היחיד של ברו, שלאחרונה פרסם סרטונים רבים התוקפים דמויות ציבוריות ואנשי תקשורת על עמדותיהם הפוליטיות – תוך שהוא משפיל אותם באופן גזעני, סקסיסטי ומסית.

ברו, סיף א־דין מדגישה, רחוק מלהיות גורם עצמאי. כפי שהסרטון מוכיח, הוא למעשה שליח של חזבאללה, המפיץ הסתה ואיומים בשמו של הארגון. המשמעות הברורה של אירוע הארת מצוק היונים הייתה מסר מצד חזבאללה שהוא עדיין שולט בגורלה של לבנון – וברו היה חלק אינטגרלי מן האירוע הזה. למרות זאת, ברו לא היסס להשתמש במעמדו כעיתונאי כדי לטעון להגנה של חופש הביטוי על התבטאויותיו.

אם כך, חזבאללה, גורם שלמעשה השתלט באופן כוחני על הפוליטיקה ועל החברה הלבנונית, תוך שהוא במקרים רבים פוגע פיזית ואף מוציא להורג את מתנגדיו, למעשה נאחז בהגנה של "חופש הביטוי" – ערך שתוכנו המהותי הוא הגנה על זכות הביטוי של החלשים והמדוכאים.

הסרטון של ברו, המדברר של חזבאללה, מסית כנגד אישיות ציבורית לבנונית ולועג לניסיון ההתנקשות שעברה – ניסיון התנקשות שחזבאללה בעצמו אחראי לו

חזבאללה למעשה משתמש בגורמי פרוקסי בתקשורת כדי לנהל קמפיין הסתה מאורגן תוך שמירה על מרחק הכחשה, ונאחז בהגנת חופש הביטוי. מתנגדי הארגון מתאמצים להוכיח את הענייניות שלהם, והארגון איננו מהסס לנצל זאת באופן ציני כדי בסופו של דבר לפרק את הפוליטיקה הלבנונית מבפנים. הגנה על חופש הביטוי, סיף א־דין מדגישה, אין משמעותה הגנה על הסתה ועל בריונות, ואסור להתייחס בשוויון נפש לרטוריקה המסיתה המסוכנת של חזבאללה.

גם דיאנא מקלד במאמר נוסף בדרג' על קמפיין ההסתה של הארגון, מתמקדת בדמותו של עלי ברו ובסרטון אחר שלו. בסרטון זה, ברו תוקף את אשת התקשורת והשרה לשעבר מאי שדיאק. הוא משתמש בבובה בדמותה של שדיאק כדי ללעוג לה, וקורא לתושבי הדאחיה הדרומית בביירות ללעוג לה גם הם.

למרבה האימה, הסרטון לועג בין השאר להופעתה החיצונית של שדיאק, ולעובדה שהייתה קורבן לניסיון התנקשות שגרם לכריתה של אחת מידיה ואחת מרגליה. הסרטון מראה את הבובה בת־דמותה של שדיאק הולכת בדאחיה, תוך שהתושבים מכים אותה ולועגים לה.

אם כן, הסרטון של ברו, המדברר של חזבאללה, מסית כנגד אישיות ציבורית לבנונית ולועג לניסיון ההתנקשות שעברה – ניסיון התנקשות שחזבאללה בעצמו אחראי לו, ושאף לא אחד נענש עליו עד היום. לא זו אף זו, הסרטון לועג לאישיות בכירה באזור שבו נפצעו אלפי חפים מפשע בפעולת פיצוץ הביפרים – כלומר באחריותו הישירה של חזבאללה.

במקום לקחת אחריות על כך או לפחות להתייחס לעניין, חזבאללה מנסה להשתמש בהסתה כדי להסיט את המבט מן הפגיעה בתושבי לבנון שהוא עצמו אחראי לה.

כל מי שמטיל ספק במעמד המקודש של הארגון הופך למטרה של "מכונת רעל" המסיתה נגדו ומשפילה אותו. במקום להתנגד לישראל, מקלד מטעימה, חזבאללה התחיל להתנגד למציאות עצמה

לדעת דיאנא מקלד, מדובר ביותר מסרטונים – יש כאן שינוי עומק בתודעה של הציבור התומך בחזבאללה. לאחר תבוסתו של חזבאללה אל מול ישראל במלחמה שהוא יזם, הארגון פשוט איננו מסוגל להציג תמונת ניצחון לתומכיו או לספר סיפור שעל פיו פעולותיו הובילו להישג עבור תושבי לבנון. גרוע מכך, הארגון, שביסס את הלגיטימציה שלו על כך שהוא מגן על תושבי לבנון, למעשה גרר את המדינה למלחמת ברירה שגרמה לה נזק בל יתואר.

זוהי הסיבה היסודית לקמפיין ההסתה של חזבאללה – בהיעדר סיפור משכנע שיצדיק את קיומו ואת המעמד שלו, הוא פונה לסיפורי בדים, שבהם כל הפסד מוצג כניצחון דחוי או כניסיון אלוהי. אך כדי להסיט את המבט מכך שחזבאללה אפילו איננו יכול להגן על לבנון מפני הכטב"מים הישראליים המסתובבים בשמיה ללא הפסקה, הארגון מפיץ תעמולה ריקנית וסנטימנטלית לכל עבר.

מקלד מזכירה למשל מגישת חדשות שסיפרה בהתרגשות על נער שהציע נישואין לחברתו על קברו של נסראללה או על סיפור נוסף שהופץ בחדשות שלפיו גנב באיראן פרץ לבית וגילה בו כטב"מים של המוסד. מחוות סמליות ריקות מחליפות בשיח הזה כל דיון ענייני על חזבאללה, על פעולותיו או על האפשרות של פירוקו מנשק, ומעניקות לו מעין מעמד דתי מקודש.

במקביל לכך, כל מי שמטיל ספק במעמד המקודש של הארגון הופך למטרה של "מכונת רעל" המסיתה נגדו ומשפילה אותו. במקום להתנגד לישראל, מקלד מטעימה, חזבאללה התחיל להתנגד למציאות עצמה כדי למנוע מראש כל אפשרות של שיח ענייני. אך, היא חותמת, לשקר אין רגליים או קיום היסטורי – כל שקר שכזה עתיד להתרסק בסופו של דבר על קרקע המציאות. למי שעדיין תומך בארגון, היא מציעה לשאול את השאלה – אם חזבאללה יכול לכבוש את הגליל, למה הוא מחכה?

הפירוק של חזבאללה מנשקו, לפי מקלד, אינו רק סיסמה פוליטית ריקה – מדובר בדרישה מוצדקת שיש לה השפעה ישירה על טובתם של אזרחי לבנון. כדי להגן על עצמו, חזבאללה מעדיף לפנות לשקר ולהסתה – מפני שכבר אין לו יכולת להציג את עצמו כמנצח.