חצי שנה עברה מאז שינוי המשטר בסוריה, והתמונה האזורית ממשיכה להשתנות. אתגר מרכזי הניצב בפני המשטר החדש בהנהגתו של אחמד א־שרע הוא קבלתו בזירה האזורית והעולמית, ועל כן ניכר כי הוא מטפח מדיניות חוץ זהירה אך אקטיבית לבניית קשרים אזוריים ועולמיים חדשים. שלושה מאמרים שפורסמו באתר אל־ג'זירה ובעיתון אל־ערבי אל־ג'דיד בוחנים את הקשר המתפתח בין סוריה לבין ישראל, מדינות המפרץ ולבנון. הם נכתבו אומנם לפני מלחמת ישראל-איראן, אך עודם רלוונטיים.
שחקניות מכריעות בקבלתו של המשטר הסורי החדש לסדר (או לאי־סדר) האזורי הן מדינות המפרץ. במאמר של החוקר הסורי מרואן קבלאן, ראש מחלקת המחקרים הפוליטיים של המרכז הערבי ללימודי ומחקר מדיניות, שפורסם ב־4 ביוני 2025 באתר אל־ערבי אל־ג'דיד, מוצג שינוי הגישה של מדינות אלו כלפי המשטר הסורי החדש.
מלכתחילה, קבלאן טוען, צפו מדינות אלו בחשדנות מרובה במהפך השלטוני המפתיע בסוריה. הסיבה לכך היא הנטיות האסלאמיסטיות-סלפיות של הפלגים החמושים שהובילו את המהפכה ובראשם ארגון היאת תחריר א־שאם, ששורשיו באל־קאעדה.
מדינות המפרץ החמיצו את המהפך שעברו פלגי המורדים – הסתגלותם למציאות והקשרים שפיתחו עם מדינות מערביות דרך מכוני מחקר ומתווכים
מדינות המפרץ: מרואן קבלאן על בניית כוח אזורי – לאחר החמצה
מדינות המפרץ (בעיקר קטר וסעודיה) תמכו בעבר במורדים הסורים, אך מאז התייצבות המערכה ב־2018 הן קטעו את הקשרים איתם ונפתחו אט אט מחדש כלפי משטר אל־אסד. קבלאן מתאר כיצד שינוי מדיניות זה וכניסתה של טורקיה כפטרון המוביל של ההתנגדות למשטר אל־אסד גרמו למדינות המפרץ להחמיץ את המהפך שעברו פלגי המורדים – הסתגלותם למציאות והקשרים שפיתחו עם מדינות מערביות דרך מכוני מחקר ומתווכים.
קשרים אלו התפתחו בפגישות שקיים אחמד א־שרע עם בכירים מערביים בחודשים הראשונים לאחר עלייתו לשלטון. א־שרע שב והבטיח בפגישות אלו ולכל מי שרצה לשמוע בתקשורת, כי הנטיות האסלאמיות הללו לא ישתלטו על מדיניות הפנים והחוץ שלו, מה שהרגיע הן את המערב והן את מדינות המפרץ ובראשן סעודיה.
סעודיה ובעלות בריתה האזוריות, קבלאן מסביר, מייחסות חשיבות רבה לסוריה בחישובי הכוח הגאופוליטיים.
אורך ההיסטוריה, הייתה סוריה מוקד כוח חשוב ומשפיע במאבקים האזוריים, אם בסכסוכים בין סעודיה למצרים בשנות השישים ואם במאבק הסעודי על דומיננטיות אזורית מול עיראק של סדאם חוסיין, ובהמשך מול איראן. במשך כל הזמן הזה השקיעה סעודיה כספים רבים בסיוע לסוריה, וכעת ניצבת בפניה הזדמנות מחודשת לבנות את כוחה האזורי באמצעות המשטר הסורי החדש.
קבלאן מעריך שהדבר רצוי מבחינת מדינות המפרץ מכמה סיבות: ראשית, מאז הפלישה האמריקאית ב־2003, הסתיים התפקיד המסורתי של עיראק כמשקל נגד לאיראן, ומדינות המפרץ נכשלו בדחיקת ההשפעה האיראנית באזור בשנים האחרונות. מנגד, מצרים אינה מצליחה להתרומם למעמד אזורי משפיע לצד סעודיה, והתמיכה המפרצית בה אינה מניבה תוצאות רבות. לפיכך תמיכה בא־שרע ו"משיכתו" כבעל ברית נאמן לסעודיה יוכלו לאזן את המצב, ואולי להחליש את האחיזה הטורקית העמוקה במשטר החדש.
בין ישראל וטורקיה: רמדאן בורצה על "פרוזדור דוד"
בדומה למדינות המפרץ, גם היחסים בין סוריה של א־שרע לבין ישראל החלו בחשדנות הדדית. עם החלפת המשטר, השמידה ישראל מהאוויר את מרבית הציוד הצבאי הכבד והמפותח שהיה בבסיסי הצבא הסורי כדי שלא ייפול לידי כוחות המורדים. כמו כן היא השתלטה על פסגת החרמון ועל שטחים בדרום סוריה, תחילה תוך הבלגה של השלטון הסורי החדש ולאחר מכן תוך טרוניה הולכת וגוברת מצידו ומצד הציבור באזור.
במאמר של הפרשן הטורקי והמומחה לאיראן רמדאן בורצה שפורסם באתר אל־ג'זירה ב־5 ביוני 2025, הוא מעריך כי פעולות אלו הן חלק מתוכנית גדולה יותר של ישראל שמטרתה חלוקת סוריה. עם זאת, בורצה קובע כי משטרו של א־שרע הצליח לבלום את התוכנית והוא מייצב את סוריה כמדינה אחת.
בשל כך, בורצה טוען, א־שרע נקט מדיניות זהירה במיוחד למרות המתקפות הישראליות שנעשו בתירוץ של "ביטחון לאומי" תוך כדי שיח ישראלי מול העדה הדרוזית בסוריה שמטרתו חלוקת המדינה. סוריה של א־שרע נמנעה במכוון מכל הצהרה או פעולה מלחמתית נגד ישראל. פרט לכך, א־שרע עצמו הצהיר שוב ושוב כי הוא לא יאפשר לסוריה לחזור להיות שטח שתצמח ממנו סכנה לאחת ממדינות האזור, ובכלל זה ישראל.
הצהרות אלו נולדו מתוך תקווה שהן יבהירו לישראל שסוריה אינה איום ביטחוני וימנעו מישראל תירוץ לתקוף את המשטר החדש או לכבוש אדמות נוספות במדינה. כך גם ההבטחות שסיפק א־שרע שלחזבאללה ולאיראן אין עוד מקום בסוריה החדשה.
קצהו הצפוני המשוער של "פרוזדור דוד" אמור להגיע לגבול הסורי-טורקי. טורקיה תחשיב ביסוס של ישות עצמאית בצפון-מזרח סוריה כאיום חמור על ביטחונה הלאומי
בורצה רואה את הטענה שלפיה ישראל מתכננת להקים מסדרון גאוגרפי בשם "פרוזדור דוד" מרמת הגולן דרך דרום סוריה, הר הדרוזים והמדבר הסורי ועד גבולות האוטונומיה הכורדית באזור דיר א־זור בגבול הצפון־מזרחי של סוריה עם עיראק – כעובדה מוגמרת. לטענתו, מדובר בתוכנית נרחבת שמטרתה עיצוב מחדש של כל מרחב מזרח הים התיכון, וביצועה החל עוד לפני נפילת משטר אל־אסד. כעדות לכך, הוא מעלה את הקשרים שטוותה ישראל לאורך שנות מלחמת האזרחים עם בדלנים כורדים ועם מנהיגים במיעוט הדרוזי המעוניינים להתנתק מסוריה.
עם זאת, תוכנית כזו שמשרתת את האינטרס הישראלי במדינה סורית חלשה ומפוצלת, סותרת את שאיפת המשטר החדש לסוריה מאוחדת וריכוזית. יותר מכך, קצהו הצפוני המשוער של "פרוזדור דוד" אמור להגיע לגבול הסורי-טורקי. טורקיה, כפי שהצהירו הנשיא ארדואן ושר החוץ פידאן, תחשיב ביסוס של ישות עצמאית בצפון-מזרח סוריה כאיום חמור על ביטחונה הלאומי. טורקיה פעלה לאורך שנות המלחמה כדי למנוע זאת מ"הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (Syrian Democratic Forces – SDF) עד לפירוקם בחודשים האחרונים.
טורקיה גם בהחלט אינה מעוניינת להיות "שכנה" של ישראל בפועל ולאפשר לנשק ישראלי לנוע בחופשיות בסמוך לגבולותיה. כך גם ישראל אינה מעוניינת בנוכחות צבאית של כוחות א־שרע, המקורבים לטורקיה, בדרום סוריה. עם זאת, יש לציין שהתוכנית והשם "פרוזדור דוד" מעולם לא פורסמו בישראל בצורה רשמית. השם והתוכניות התפרסמו על ידי מספר פרשנים וחוקרים עצמאיים אך ללא ביסוס ברור מעבר להערכות כלליות, ונראה שבורצה מקבל אותן כאסטרטגיה רשמית ישראלית ללא ביקורת של ממש.
מצד שני, בורצה קובע כי ישנם מכשולים בפני הגשמת החלום הישראלי לפצל את סוריה. תחילה, השאיפות הבדלניות והקשרים עם ישראל אינם מקובלים על רבים מהדרוזים הסורים, שלמרות המאבקים מול ממשלת א־שרע מעוניינים להישאר חלק מהמדינה הסורית המאוחדת. במיוחד הדבר נכון לדרוזים במחוז א־סווידאא', בשונה מאלו שגרים באזור הגולן הסורי ומתומכיו של המנהיג הבולט חכמת אל־הג'רי.
לפי בורצה, המפתח למניעת חלוקתה של סוריה ולהפסקת ההשתלטות והתקיפות הישראליות הוא ביסוס הלגיטימציה הפנימית והבין־לאומית של משטר א־שרע
מנהיגים דרוזים בסווידאא' נפגשו עם ממשל א־שרע, והם אינם מעוניינים בהבטחות הישראליות (שניתנו לכאורה) להקים מחדש מדינה דרוזית, כפי שהייתה לזמן קצר בימי המנדט הצרפתי.
לפי בורצה, המפתח למניעת חלוקתה של סוריה ולהפסקת ההשתלטות והתקיפות הישראליות הוא ביסוס הלגיטימציה הפנימית והבין־לאומית של משטר א־שרע. ההכרה המתגברת של מדינות העולם במשטר, בזכות המאמצים של קטר וטורקיה, היא זו שדחפה את ישראל להעדיף שיחות לא־ישירות מולו על פני אופציות צבאיות. פגישתו של א־שרע עם הנשיא טראמפ היא סימן בולט לכך.
עקב כך, בורצה מציע למשטר החדש לפעול בנחרצות למימוש הבטחותיו לעם הסורי כדי לשמר את התמיכה העממית ולנצל את המומנטום החיובי כדי לגייס את תמיכת הדרוזים על ידי קישור החמושים הדרוזים למשרד ההגנה הסורי. במקביל לכך, בורצה קורא להמשך הבנייה של צבא סורי מאוחד ומקצועי ולנקיטת זהירות בקשר עם ישראל.
בסיכום, ניתן לומר שבורצה מעוניין בעיקר בייצובה של סוריה כמדינה חזקה ומאוחדת שתעמוד כמשקל נגד – אך לא כאויבת – מול ישראל ותמנע ממנה לממש את חזון החלוקה של המרחב הסורי לאזורי השפעה.
בין לבנון וסוריה: עריב א־רנתאווי על התלות ההדדית מול ישראל
היחסים בין סוריה לישראל עומדים גם במרכז מאמרו של עריב א־רנתאווי, חוקר ירדני ומנהל מרכז אל־קדס למחקרים מדיניים, שפורסם באתר אל־ג'זירה ב־4 ביוני 2025. א־רנתאווי טוען כי חילופי המשטר בסוריה בדצמבר החיו את הדיון על רעיון התלות ההדדית בין סוריה ולבנון.
ההבנה של התלות ההדדית של שתי המדינות במיוחד בעמדתן לגבי ישראל, מקורה בהפיכה העממית האלימה שהובילו תנועת אמל השיעית והמפלגה הפרוגרסיבית-סוציאליסטית הדרוזית, בנות־בריתה של סוריה, נגד השלטון הנוצרי קצר הימים של משפחת ג'מאיל בלבנון בתמיכה ישראלית.
הפיכה זו, אחד משלביה של מלחמת האזרחים הלבנונית הארוכה, הובילה לקריסת הניסיון הישראלי להקים בלבנון שלטון בובה שאיתו תוכל לחתום על הסכם שלום לאחר מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. ההפיכה נגד שלטון ג'מאיל סללה את הדרך להשתלטות סוריה על לבנון ולדומיננטיות של חזבאללה במדינה, שהובילו לבסוף לנסיגה החד־צדדית של ישראל מרצועת הביטחון בשנת 2000.
משמעותה של התלות ההדדית, מונח שנטבע אז ושמר על כוחו במשך עשרות שנים, היא מחויבותה של כל אחת מהמדינות להימנע ממשא ומתן לשלום או מנרמול היחסים עם ישראל כל עוד האחרות לא עשו זאת. עם זאת, האזהרה כוונה בעיקר לכך שלבנון תימנע מכך עד שסוריה תקבל החלטה אחרת. בפועל, לבנון נמנעה ממשא ומתן עם ישראל גם כאשר בשנות התשעים החלה סוריה, בלחץ האמריקאים, במשא ומתן לשלום, שלא הבשיל מעולם.
עם זאת, המשמעות, כפי שא־רנתאווי מסביר, הייתה התחזקות של "הצמד השיעי" (אמל וחזבאללה), תומכיה של סוריה, על חשבון כוחות מסורתיים וכוחות פוליטיים נוצריים וסוניים בלבנון. אלו התנגדו לרעיון התלות ההדדית. בשנות התשעים ניצת דיון סוער בלבנון ובסוריה סביב אותו משא ומתן סורי מול ישראל, שהיה צעד נוסף בשבירת האחדות הערבית בהתנגדות לנורמליזציה ולשלום עם ישראל בהיעדר פתרון לסוגיה הפלסטינית.
במשך השנים הבאות ראו הלבנונים כי סוריה אינה מחויבת בעצמה לרעיון כאשר לא נמנעה משפחת אל־אסד – האב והבן – משיח מול ישראל כשהדבר הועיל להם. מגמה זו חיזקה את העמדה המתנגדת לרעיון התלות ההדדית, שהוצג כעת כניסיון סורי לשליטה במדיניות החוץ הלבנונית.
כאשר נחלשו חזבאללה ואמל בשדה הצבאי והפוליטי הלבנוני, ייתכן שנראה נטייה לבנונית ללכת בעקבות התקדים הסורי ולפתח יחסים טובים יותר מול ישראל
כיום, א־רנתאווי טוען, הוויכוח על התלות בין שתי המדינות ניצת מחדש תוך היפוך צדדים. גם בורצה מסכים כי המשטר החדש מוכן לשיחות לא־ישירות עם ישראל, יוצא מגדרו כדי להראות שהוא אינו מאיים עליה, ואף אינו שולל הצטרפות להסכמי אברהם ולהגעה לשלום או לנורמליזציה עם ישראל בתנאים מסוימים. הוא אף מנסה להציג את ישראל ואת סוריה כבעלות אויב משותף – איראן – רושם המתחזק עם תחילת המלחמה הישראלית-איראנית, שבה סוריה, בניגוד לשאר מדינות ערב, אינה נוקטת עמדה, וככל הנראה מתירה לישראל בשקט לעשות כרצונה במרחב האווירי הסורי.
א־רנתאווי מותח ביקורת על עמדה זו של סוריה בטענה שאין בה היגיון לאחר שיקום היחסים בין מדינות המפרץ לבין איראן, אך הוא מכיר בכך שהיא עודנה קיימת.
כתוצאה מעמדה זו, א־רנתאווי מספר, נשמעים יותר ויותר קולות בלבנון שקוראים גם הם לשיפור הקשר עם ישראל ואף לפתיחת נתיב לנורמליזציה ולשלום. קולות אלו, הבאים בעיקר מכיוונם של מתנגדי חזבאללה, הם אלו שהתנגדו כל השנים ל"תלות ההדדית" בין סוריה ללבנון. אך כעת, כאשר השלטון הסורי החדש הוא ברובו סוני ומקורב למיינסטרים הערבי, הם נוטים להביא אותו כטיעון בעד סיום הסכסוך עם ישראל בדרך זו או אחרת, בבחינת "מה שטוב לסוריה טוב ללבנון".
מנגד, חזבאללה ואמל כעת טוענות בתוקף נגד אפשרות שלבנון תצעד באותו מסלול שבו סוריה צועדת. נראה שחילופי השלטון בסוריה גרמו להיפוך מוחלט של עמדות הצדדים בלבנון. כעת, כאשר נחלשו חזבאללה ואמל בשדה הצבאי והפוליטי הלבנוני, ייתכן שנראה נטייה לבנונית ללכת בעקבות התקדים הסורי ולפתח יחסים טובים יותר מול ישראל.
המשותף לשלושת הכותבים הוא מסקנה אחת ברורה – סוריה החדשה אינה עוד מדינה חלשה וחסרת השפעה. א־שרע אינו שחקן פסיבי, והוא מנהל אסטרטגיה אזורית זהירה ומורכבת במטרה למקסם את הקלפים שבידו מול הכוחות האזוריים. אם הפרויקט השאפתני שלו יצלח, סוריה עתידה להיות גורם מכריע במאזן הכוחות האזורי, ונקודת גישור בין מדינות המפרץ, טורקיה, ישראל והמערב. ימים יגידו מי מאלו יתברר כבעל המילה האחרונה בקביעת עתידה של המדינה הסורית הנבנית מחדש.
