יהודים וערבים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
נתניהו פונה לאזרחי איראן (צילום מסך)
10.02.2017

אזרחי איראן אינם מאמינים לנתניהו

ראש הממשלה נתניהו פנה לאחרונה ישירות אל אזרחי איראן והדגיש כי הוא מבחין בינם לבין המשטר, אולם רבים מאזרחי איראן, ובהם גם מבקרי משטר חריפים, סובלים ממדיניותו הפוגענית של נתניהו ולכן משיבים את פניו ריקם

במוצאי שבת, ה-21 בינואר, פרסם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, פוסט בעמוד הפייסבוק שלו בו פנה באופן חריג ישירות לאזרחי איראן. "אני יודע שאתם מעדיפים לחיות בלי פחד. אני יודע שאתם רוצים את האפשרות לדבר בחופשיות", אמר נתניהו בסרטון וידאו שהועלה באנגלית בליווי כתוביות בפרסית.

נתניהו הזכיר בדבריו את המהומות שפרצו באיראן לאחר הבחירות לנשיאות בקיץ 2009, והעלה על נס את נדא סולטאן, הצעירה האיראנית שנהרגה במהלכן והפכה לאחד מסמלי תנועת המחאה ("המהפכה הירוקה"). הוא שיבח את העם האיראני על ההיסטוריה הגאה שלו ותרבותו העשירה וכתב כי המשטר האיראני מנסה ליצור עוינות בין העם האיראני לעם בישראל; "אנחנו לא האויב שלכם, אנחנו חברים שלכם. תמיד ידענו להבחין בין העם האיראני למשטר האיראני [...] שני העמים צריכים לעבוד ביחד למען עתיד טוב יותר".

המסר של נתניהו עורר עד מהרה גל תגובות ברשתות החברתיות, גם מצד אזרחים איראנים. רבים מהם, בעיקר גולים איראנים, שיבחו את ראש הממשלה על פנייתו הישירה לאזרחי איראן ועל האבחנה שעשה בין העם האיראני למשטר. אחדים מהם הדגישו את הידידות עתיקת היומין בין האיראנים ליהודים.

עם זאת, דבריו של נתניהו עוררו בעיקר גילויי זעם והתנגדות מצד גולשים איראנים רבים, וזמן קצר לאחר פרסומם הוצפו הרשתות החברתיות בפוסטים וציוצים שכללו את התיוג (האשטאג): #ShutUpNetanyahu. בין היתר, פורסמו דברי נאצה כנגד נתניהו שהוצג כ"רוצח ילדים פלסטינים", ואף קריאות לחיסולה של ישראל. רבים מן הגולשים טענו כי אף שאזרחי איראן ודאי זכאים לחירות, הרי שאין לנתניהו הזכות המוסרית להטיף לכך. ראש ממשלת ישראל אינו יכול, לדבריהם, להאשים את המשטר האיראני בפשעים בשעה שהוא עצמו מבצע פשעים נגד הפלסטינים ואחראי לחיסולם של מדעני גרעין איראנים.

הגם שניתן לתלות חלק מהתגובות בחששם של אזרחים איראנים להביע תמיכה פומבית בראש ממשלת ישראל, ניכר כי רבות מהן משקפות עוינות כנה כלפיו, אף מצד איראנים המזוהים עם מבקרי המשטר. אחת התגובות שעוררו עניין רב היתה זו של זהרא מוסוי, בתו של מנהיג האופוזיציה הרפורמיסטית, מיר-חוסיין מוסוי, הנתון במעצר בית מאז ראשית 2011. בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה כתבה מוסוי כי האיראנים, ובכלל זה גם תנועת המחאה האיראנית, אינם יכולים להתייחס אל מי שכובשים את אדמות הפלסטינים ושופכים את דמם כאל ידידים, ולא יאפשרו לזרים לנצל את כאבם למימוש האינטרסים שלהם. היא הזכירה את הביקורת שמתחה אמה של נדא סולטאן כלפי ארוסה של נדא, כספיאן מאכאן, בעקבות ביקורו בישראל בשנת 2010, בטענה שאינו מייצג את נדא ומשפחתה ומנצל לרעה את שמה.

העיתונאי האיראני הגולה ומתנגד המשטר, רזא חקיקתנז'אד, טען כי פנייתו הישירה של נתניהו לעם האיראני אינה רעיון רע, אך אם ברצונו להשפיע על דעת הקהל באיראן, לסייע לעם האיראני ולהזים את התעמולה של המשטר האיראני, מוטב שיסייע לפלסטינים לממש את זכויותיהם. בכך, לדידו, יעשה נתניהו את השירות הגדול ביותר עבור ישראל, פלסטין והעם האיראני.

אין זו הפעם הראשונה שפניה ישירה של נתניהו לאזרחי איראן מעוררת תגובות עוינות מצדם. ריאיון שהעניק ראש הממשלה באוקטובר 2013 לערוץ ה-BBC בשפה הפרסית עורר זעם לאחר שנתניהו טען כי אזרחי איראן אינם זכאים ליהנות מסממני התרבות המערבית, ובכלל זה להאזין למוסיקה מערבית וללבוש ג'ינס. רשת הטוויטר הוצפה בעקבות הריאיון בעשרות תמונות שהעלו גולשים איראנים, בהן הם נראים לבושים במכנסי ג'ינס, בהן גם תמונתה המפורסמת של נדא סולטאן לבושה בג'ינס במהלך ההפגנה, בה נורתה למוות.

אף כי רבות מתגובותיהם של גולשים איראנים לדברי נתניהו התייחסו למצוקת העם הפלסטיני, אין די בהזדהותם של אזרחי איראן עם הפלסטינים כדי להסביר את גילויי העוינות כלפי ראש הממשלה. השיח הציבורי באיראן כלפי ישראל והפלסטינים מתאפיין בשנים האחרונות בניכור ואכזבה מסוימת מכפיות הטובה של הפלסטינים, ומבטא תפיסה לפיה לציבור האיראני יש עניינים חשובים ודחופים יותר מהנושא הפלסטיני ומהסכסוך הישראלי-ערבי. כמה ממתנגדי המשטר באיראן אף אימצו את הסיסמה "לא עזה, לא לבנון, אקריב את חיי למען איראן", המבטאת את התפיסה כי איראן אינה צריכה לסייע לפלסטינים כל עוד אזרחיה סובלים בעצמם מדיכוי פוליטי וממצוקה כלכלית.

לא ניתן, אפוא, לייחס את ההתנגדות שמעורר נתניהו בקרב אזרחים איראנים רק למדיניותו כלפי הפלסטינים, ויש להביא בחשבון את ההתנגדות הרחבה באיראן למדיניות האנטי-איראנית שהוביל נתניהו בשנים האחרונות, ובעיקר את מאמציו להגדיל את הלחץ עליה ולהחריף את הסנקציות הכלכליות נגדה. נתניהו מדגיש אומנם את האבחנה שהוא עושה בין העם האיראני למשטר, אך בעיני רבים מאזרחי איראן, הסובלים הלכה למעשה מהשפעת הסנקציות, אבחנה זו אינה עולה בקנה אחד עם מדיניותו הפוגענית. גם מבקריו החריפים של המשטר מתקשים לראות בו ידיד אמת של העם האיראני, הדואג לגורלם ומזדהה עם מצוקתם, ולפיכך פנייתו הישירה לאזרחי איראן נותרת חסרת השפעה של ממש.

עריכה: ד"ר לילך אסף

מאמרים נוספים