19.06.2018 מאמר מאת מרזוק אלחלבי
הרשימה המשותפת בכנסת (תמונה: דף הפייסבוק של הרשימה המשותפת)
הרשימה המשותפת בכנסת (תמונה: דף הפייסבוק של הרשימה המשותפת)    

ה"משותפת" – גוף ללא נשמה!

הרשימה המשותפת לא הצליחה לנצל את הכוח האלקטורלי שנתנו לה הבוחרים. שורה של כישלונות, מבניים ומהותיים, מאיימים לרוקן אותה מתוכן וממשמעות

גם אם יוקדמו הבחירות לכנסת וגם אם ייערכו במועדן, הרשימה המשותפת תצטרך לעמול קשה כדי לתקן את הדימוי שיצרה לעצמה ואת הדימוי שיצרו לה השחקנים הפוליטיים האחרים. יתרה מזו, היא תצטרך להתמודד עם שאלה בסיסית הנוגעת לעצם קיומה.

דווקא בעת שהפוליטיקה הישראלית הולכת ומַיְמינה, היה אפשר לצפות שהרשימה המשותפת תתבלט בייצוג כל מה שנראה ונשמע שמאל ותתנהל כמו הסיעה השלישית בגודלה בכנסת, כלומר רשימה המייצגת מסה גדולה של אזרחי המדינה.

אלא שמסיבות התלויות בעיקר בה עצמה לא צלחה דרכה של הרשימה הזאת. יש שמייחסים את אי־ההצלחה לנסיבות הקמתה ולהרכבה המשונה – הרכב כוחות שהמשותף להם הוא בעיקר הצורך לשרוד בעקבות העלאת אחוז החסימה. אולם, לדעתי, הרשימה כשלה בעיקר ביצירת פוליטיקה ומדינאות, בכך שבחרה להיות צרכנית של פוליטיקה ויצרה לעצמה מעמד של מגיבה ונגררת, במקום מעמד של יוזמת ומובילה.

על קשייה המבניים של הרשימה נוספו עם הזמן קשיים אחרים. אחד הקשיים שהגדילו את הפער בין הרשימה המשותפת לבין בוחריה הוא סוגיית הרוטציה בין מועמדי הרשימה אחרי השנה השנייה לקיומה. הריב והמדון הקולניים שנלוו לכל חילוף בהרכב הרשימה העלו לשחקים את הביקורת מצד ציבור הבוחרים שלה. עיון בכתובים וברשתות החברתיות מוביל למסקנה שבגין סוגיה זו איבדה הרשימה, לפי הערכות לא מחמירות, כשליש מכוחה.

זאת ועוד, ככל שהתעכבו החילופים הלך ואזל האמון ההדדי בין מרכיביה, עד כדי שיתוק הפעילות של הרשימה כסיעה, אם כי חבריה תפקדו, ולפעמים אף בהצלחה, כל אחד בנפרד. בעקבות זאת, הפוטנציאל הכמותי והאיכותי של סיעה בת 13 חברי כנסת לא מומש, וגודלה של הרשימה לא קיבל ביטוי ו"נפח" בעשייה הפוליטית והציבורית ובייצוג המיעוט הערבי בישראל.

עד כתיבת שורות אלו לא הצליחה הרשימה לקיים את סבב החילופים האחרון. חבר הכנסת מרשימתו של ח"כ אחמד טיבי עדיין לא התפטר לטובת המחנכת ניבין אבו רחמון מבל"ד, ובל"ד איימה כבר כמה פעמים לפרק את החבילה – אם לא כעת, לקראת הבחירות הבאות. הנזק העיקרי מסוגיית חילופי הגברי ברשימה נצפה, כאמור, ביחסו של ציבור הבוחרים לרשימה ולמרכיביה. לציבור נגלתה אמת קשה – המנהיגות שדיברה גבוהות והעלתה את מפלס התקווה, נכשלת במבחן פשוט של יישום הסכם הרוטציה ונקלעת למצב של ה"מלך עירום". הפולמוס סביב סוגיה זו עדיין מתנהל, עולה ויורד לקצב המשא ומתן ופעילותה של ועדת הפיוס הלאומי.

נוסף על כך, בתזמון שאין גרוע ממנו, בחר איימן עודה, ראש הרשימה מסיעת חד"ש, לגבות את משטר האימים בדמשק, בנסיבות שכל העולם נזעק לנזוף בו – בעקבות מקרה נוסף של שימוש בנשק כימי. מרכיבי הרשימה המשותפת חלוקים בדעותיהם בעניין הטיהור האתני והקטל בסוריה. חד"ש ברובה מגבה את משטר הדמים, ואילו בל"ד ושתי השותפות האחרות, רע"ם ותע"ל, מבטאות עמדות מובהקות המתנגדות למשטר הרודני בדמשק ומצדדות בהתנגדות העם הסורי. הצהרותיו של איימן עודה מוסיפות שמן למדורת המחלוקת ומרוקנות עוד יותר את השותפות מתוכנה. גם כאן הנזק לא נשאר בתוך הרשימה אלא נצפה בעיקר בציבור המצביעים, שחלק ניכר מהם נמנים עם מבקרי שלטון האימים בדמשק ומעשי הטווח שלו.

הרשתות החברתיות והעיתונות הערבית געשו בזעף בעקבות גיבויו של עודה את הקצב מדמשק, והדברים יוחסו לרצונו לרצות את מצביעי חד"ש הנמנים עם המצדדים במשפחת אסד ופשעיה לקראת הפריימריז במפלגה. מבקרי ההצהרות האלה הדגישו כי הן מחלישות את המאבק הפלסטיני בתוך ישראל ומסרסות את ההיבטים המוסריים של המאבק הזה, בשני מישוריו, הן בשיח הזכויות והן בשיח הזהות: הזעקה נגד הכיבוש ועוולות של הדרה וקיפוח מצד הממסד הציוני בישראל, כך אמרו, אינה מתיישבת עם תמיכה מסויגת או גורפת במשטר רודן.

גם ברמת השיח נראה שהרשימה לא הייתה בוגרת מספיק כדי להבין את גודל השעה. בניתוח של הצהרות הרשימה ופעולותיה נגלה שאף על פי שהמדינה עוברת שינוי מן היסוד, הן במהותה ובאופייה הן באקלים הפוליטי ובמציאות המשפטית חוקתית שבה, הרשימה המשותפת, כמו הכוחות האחרים באופוזיציה לממשלת הימין, מנהלת "עסקים כרגיל".

הרשימה המשותפת והעומד בראשה התעלמו מהשינויים האלה, או שעסקו יותר במחלוקות הפנימיות, ונעלמה מעיניהם הנזילות במצב הפוליטי־מדיני. הכישלון במילוי התפקיד ההיסטורי, הכישלון הערכי־מוסרי והכישלון בניהול המשאב הפוליטי שניתן לה, כל אלו עשויים להביא לפירוק תוכן השותפות ולהשארת המסגרת בלבד. במילים אחרות, גוף ללא נשמה.

 
שתף מאמר זה