אודות הכותב
עטיה אלרחאחלה
כותב אורח
30.04.2018 מאמר מאת עטיה אלרחאחלה
הרשימה המשותפת בכנסת (תמונה: דף הפייסבוק של הרשימה המשותפת)
הרשימה המשותפת בכנסת (תמונה: דף הפייסבוק של הרשימה המשותפת)    

ברירת המחדל של הרשימה המשותפת

הציבור הערבי בישראל מאבד את אמונו ברשימה המשותפת. אם לא תשנה המפלגה את שיטת הבחירות הפנימיות שלה, תקיים פריימריז פתוחים ותרענן את שורותיה, תהיה סכנה לעצם קיומה

למרות שמה, ההיסטוריה של הרשימה המשותפת אינה היסטוריה של התאחדות והתלכדות של הערבים בישראל לשם הגשמת האינטרסים המשותפים שלהם. איחוד המפלגות הערביות תחת מטריית הרשימה המשותפת נולד, כזכור, כדי להתמודד עם ההחלטה להעלות את אחוז החסימה בכנסת בעקבות הצעתו של אביגדור ליברמן, היום שר הביטחון.

החשש של חברי הכנסת הערבים שלא יצליחו לעמוד בתנאים החדשים הוא שאפשר להם להתגבר על ההבדלים בהשקפות עולמם ולהתאחד. אולם הנסיבות שבהן נוצרה הרשימה המשותפת לא ייאשו את הציבור הערבי בישראל ונותרה בו תקווה לייצוג חזק, משמעותי ורלוונטי שיקדם את זכויותיו ואת האינטרסים שלו בבית המחוקקים.

חד"ש, בל"ד, תע"ל והתנועה האסלאמית הדרומית הצליחו לגשר על פערים האידאולוגיים ביניהן כדי לשרוד במשחק הפוליטי. במצב החדש אכן גדל הייצוג של הערבים בישראל, והם השתמשו בו כדי להשפיע על סדר היום במדינה וכדי לשמור על כוחם.

עם זאת, למפלגות הערביות האלה מעולם לא היה אינטרס לקבל לשורותיהן אנשים חדשים, ומשבר הרוטציה חשף את חולשתה הגדולה ביותר של הרשימה המשותפת. כאשר ניצבה לפניהם האפשרות שייעלמו מהמפה הפוליטית, התכנסו המפלגות הערביות לוועדת פיוס, אך אף על פי שמטרת הוועדה הייתה ניסיון לגשר על ההבדלים האידאולוגיים ביניהן, הנושא שנידון בה לא היה הפיוס האמתי הנחוץ, אלא אופן חלוקת המושבים בכנסת.

למעשה, מכיוון שמטרת האיחוד מלכתחילה הייתה לשמור על מושביהם של חברי המפלגות הנוכחיים ולא לחזק את העמדה הפוליטית של הציבור הערבי ולהוביל לשיפור חיי היום־יום שלו, לא נשקלה כלל האפשרות להכניס לכנסת כוח חדש.

אם כן, הסכנה הגדולה ביותר האורבת לרשימה המשותפת היא איבוד האמון של קהל בוחריה, עד כדי כך שהיא עלולה לאבד את כוחה בכנסת. ואם לא תחולל הרשימה שינוי של ממש במוסדותיה ובהרכבה האנושי, היא לא תהיה יותר מפלסטר על הפצע המדמם של ייצוג הערבים וקידום האינטרסים שלהם בכנסת ישראל.

המהלך הדרסטי שעל הרשימה המשותפת לעשות, לעניות דעתי, הוא לעבור לשיטת הפריימריז הפתוחים, כלומר לשיטה שבה כל איש ציבור ואינטלקטואל ערבי בעל כוונות פוליטיות יוכל להציע את עצמו לבחירה ולהגיע למקום גבוה ברשימה כבר מהבחירות הבאות. העברת הכוח מחברי המפלגות הוותיקים לכוחות רעננים וחדשים אינה רק הכרחית, היא טבעית. ומכיוון שהאידאולוגיה שעליה קמה הרשימה המשותפת היא שעלינו, הציבור הערבי, להתאחד כדי למקסם את ההשפעה שלנו בכנסת ולשפר את מצבנו במדינת ישראל, מתן הבמה לאנשים בעלי עניין, ידע אקדמי, ניסיון וכוונות נכונות, מתאים לה כמו כפפה.

המשבר האחרון הוא הזדמנות שעל הרשימה המשותפת למהר ולנצל. אני מפציר בוועדת הפיוס ובמרכיבי הרשימה המשותפת להשקיע את מאמציהם במקום הנכון למען עתיד המפלגה והציבור הערבי – להחליף את שיטת בחירת הנציגים, ובמקום שהם ייבחרו בידי חברי ארבע מפלגות שייסדו את הרשימה המשותפת, להכריז על פריימריז פתוחים.

פתיחת הפריימריז לכלל הציבור הערבי בישראל תכניס משב רוח רענן לרשימה המשותפת. ואף על פי ששינוי זה עלול להכעיס אנשים מסוימים ולשנות את מבנה הרשימה, הוא הדרך היחידה להחזיר לציבור הערבי־ישראלי את האמון ברשימה ואת העניין בפוליטיקה הישראלית.

אני מקווה שהדרישה לשיפור הרשימה המשותפת תגבר ותישמע מהציבור הערבי־ישראלי, ושדעתי הצנועה תגיע לאוזניים הנכונות. ועדת הפיוס היושבת כיום ודנה בעתיד המפלגה צריכה להציב את האינטרס של הציבור הערבי לפני האינטרס של חברי המפלגות הוותיקים. עליה לקבל החלטות שיפתחו את הרשימה המשותפת לאנשים שיחזירו אותה למסלול הנכון, ישתמשו בכוחם הפוליטי כדי לשפר את מצבו של הציבור הערבי־ישראלי ויביאו עתיד טוב יותר לכולנו.


עטיה אלרחאחלה הוא סטודנט לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה

 
שתף מאמר זה