15.12.2017 מאמר מאת ענבל נסים-לובטון
(תמונת אילוסטרציה: Alfred Dielmann)
(תמונת אילוסטרציה: Alfred Dielmann)    

״יציבות פוליטית״ על גבן של נשים בסעודיה

המשטר האוטוקרטי בסעודיה משתמש בזכויות שהוא שולל מנשים או מעניק להן כדי לבצר את שלטונו ולהתמודד עם אתגרים מדיניים, צבאיים וכלכליים. שיפור משמעותי במעמד הנשים בממלכה תלוי בעיקר בהמשך התמתנותה של הדוקטרינה הווהאבית

בקיץ הבא יוכלו נשים בסעודיה לנהוג ברכב וליהנות מבילוי משפחתי באצטדיוני הספורט במדינה (לפחות בג'דה, ריאד ודמאם) – תענוג שהיה שמור עד כה לגברים בלבד. על פי פרסומי משרד העבודה והפיתוח החברתי, בחודשים הקרובים גם יציע המשטר עשרות אלפי משרות לנשים סעודיות במטרה לעודדן לצאת מהבית ולהשתתף בשוק העבודה המקומי.

מוביל מגמת השינוי הוא יורש העצר, הנסיך מוחמד בן-סלמאן, שמבקש להפחית את תלותה של סעודיה בנפט ולחולל שינוי חברתי-כלכלי במדינה. כדי להוכיח את רצינותו קידם המשטר נשים לתפקידים בכירים במערכת הבנקאית והפיננסית בשנה האחרונה. ראניא נַשַּאר מונתה למנכ"לית הקבוצה הפיננסית "סמבה" (לשעבר הבנק הסעודי-אמריקאי), לטיפה א-צבחאן מונתה למנכ"לית הכספים של הבנק הערבי (אחד מעשרת הבנקים המובילים בעולם הערבי) וסארה א-סהימי מונתה לתפקיד בכיר בשוק ההון. כדי להוכיח כי שילוב נשים במערכת לא נעשה מטעמים כלכליים גרידא מינה השלטון לראשונה, בספטמבר השנה, אישה – אימאן עבדאללה אל-עַ'אמִדי – לתפקיד סגנית מושל מחוז אל-ח'ובר.

אולם התמונה המצטיירת בחודשים האחרונים משכיחה את העובדה כי על פי נתוני הפורום הכלכלי העולמי דורגה סעודיה במקום ה-141 (מתוך 144 מדינות) במדדי הפער המגדרי בשנת 2016. הדרך לשיפור מצבן של נשים סעודיות, אם כן, עודנה ארוכה מאוד. על אף קידומן של נשים לעמדות בכירות בשירות הציבורי, בעיקר מסוף שנת 2015, חשוב לזכור כי יכולת ההשפעה של אזרחי סעודיה, גברים כנשים, על תהליכי קבלת ההחלטות מוגבלת מאוד מלכתחילה.

מראשית ימי המדינה הסעודית השלישית, במחצית הראשונה של המאה ה-20, הוכפפה החברה לקודים דתיים מחמירים מבית האסלאם הווהאבי. המדינה התבססה על ברית בין ממסד פוליטי, בית סעוד, וממסד דתי של האסלאם הווהאבי, אשר הבטיחה כי מעמדן של נשים ייגזר מהחוק הדתי, וליתר דיוק, מהפרשנות הווהאבית סעודית שלו. יתרה מזאת, בשם ״שמירה על היציבות הפוליטית״ אכף בית המלוכה את החקיקה הנוקשה כלפי נשים, ואף שיתף פעולה עם הממסד הדתי וקיבל לא אחת החלטות שהחמירו עם נשים בדיני העונשין וחירויות האזרח.

בחלוף הזמן, ובעיקר עם תהליכי המודרניזציה בממלכה משנות השבעים ואילך, ניצבה הברית הבלתי-קדושה בפני אתגר. ״תקרית המסגד״ (1979), בה התבצרו מאות מתנגדי משטר במסגד הגדול במכה בתביעה לרפורמה פוליטית ולהחלפת המשטר המושחת, ומרד השיעים במזרח המדינה באותה שנה, שיקפו את חולשת השלטון. בכירי דת במדינה הובילו את התגובה למרי הסוני והשיעי והכשירו את כניסתם של כוחות צבאיים למסגד במכה.

ככל שהתקשה המשטר לאכוף את המודל החברתי-מוסרי ה"רצוי״ על גברים סונים (למשל, תפילה במסגדים והימנעות מעישון) ועל המיעוט השיעי, הפך היחס לנשים בחברה לאבן הבוחן של השותפות הפוליטית-דתית. אכיפה של קוד מוסרי נוקשה על נשים נתפסה כערובה ליציבות שלטונית.

יחסו של השלטון ל"מרד הנהיגה" ב-1990 ולארבעים ושבע הנשים שהפרו את האיסור ונהגו ברחובות ריאד ביטא אף הוא את הפשרה הפוליטית-דתית בשם ה"יציבות״. בעיני השלטון היה מדובר לא רק בהתרסה כלפי חוקי המדינה אלא בהפקרות מוסרית. האכיפה המחמירה של הקוד המוסרי על נשים נעשתה בגיבוי בית המלוכה, שהיה נתון לביקורת מבית ומחוץ על התנהלותו במלחמת המפרץ (1991-1990) ושניצב בפני אתגרים שונים, לרבות אופוזיציה דתית.

שינויים שהנהיג בית המלוכה בתחילת שנות ה-90 נועדו להבטיח ריכוזיות שלטונית ולסכל התנגדות. יחד עם זאת, בית המלוכה הצליח לקדם רפורמות מדודות בזכויות נשים, בכפוף למערכת האפוטרופסות האנטי-נשית, והביא לעלייה בשיעור הנשים בשוק העבודה הסעודי מאחוז אחד בלבד ל-7% בתקופת המלך פהד (1982—2005).

נקודת מפנה הסתמנה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. סעודיה, שהייתה ״בית הגידול״ האידיאולוגי של רוב מבצעי הפיגועים, הייתה חשופה לביקורת קשה מצד המערב שאיימה על הלגיטימיות של בית המלוכה. הדוקטרינה הווהאבית שכוננה את המדינה הסעודית המודרנית עמדה שוב לפתחה של הברית הפוליטית-דתית. עבור נשים היה מדובר בשעת כושר, ונראה היה כי השלטון מוכן לנהל עמן דיאלוג עקיף. שר הפנים, למשל, הצהיר בראשית 2003 כי אם החברה הסעודית תקבל את נהיגת הנשים הממשלה תהיה מוכנה "לדון בנושא".

יוזמות נוספות של בית המלוכה הכשירו את הקרקע לשינויים נוספים במעמדן של נשים, למשל זכותן של נשים מאז 2005 להיבחר ללשכות המסחר. ציון דרך חשוב סימלה האוניברסיטה למדע וטכנולוגיה שייסד המלך עבדאללה בשנת 2009. על אף שנשים היו קצת פחות משליש מהתלמידים בשנה שעברה, ומדובר בעיקר בסטודנטיות לא-סעודיות (בכלל, הסטודנטים הסעודים מהווים רק כשליש מהלומדים במוסד), האוניברסיטה אינה רק "חלון ראווה״ למערב אלא גם מרחב אוטונומי שבו מושעים חוקי הדת המגבילים, ההפרדה המגדרית וכללי הלבוש הנוקשים לנשים.

שינויים נוספים בייצוגן של נשים במרחב הפוליטי הונהגו בשנת 2013, כאשר המלך עבדאללה מינה 30 נשים למועצת השורא, ושנתיים לאחר מכן, כאשר נשים הורשו לראשונה לבחור ולהיבחר למועצות המקומיות בסעודיה, עשור בלבד לאחר היווסדן.

החוט המקשר בין ה״מהפכה״ של בן סלמאן לקידום נשים לבין תגובתו של בית המלוכה ל"מרד הנהיגה" בעבר הוא העובדה שיחסים מגדריים עדיין משמשים כלי בידי המשטר להשגת מטרותיו. בית המלוכה, שכביכול כופה את דעתו על הממסד הפוליטי השמרני, הוא חלק מהממסד הפוליטי, וגם הממסד הדתי הוא חלק מהממסד הפוליטי.

האסלאם הווהאבי הסעודי עובר בשנים האחרונות תהליכים של פרגמטיזציה. בהם, יותר מאשר במהלכים פוליטיים שנועדו לביצור השלטון האוטוקרטי או להתמודדות עם אתגרים כלכליים וצבאיים, טמון המפתח לשיפור במעמד הנשים. אולי אז נוכל לחזות בנשים סעודיות בקיץ 2018 לא רק כצופות במגרשי הספורט, אלא גם כשחקניות.

 
שתף מאמר זה