13.07.2015 מאמר מאת רונית מרזן
 

מדוע מוכשל המו"מ הצבאי והמדיני עם חמאס?

בחודשים האחרונים מתקיים בין ישראל לחמאס מו"מ על החזרת שבויים, שהתפתח למגעים על הסדר מדיני במתווה של הודנה ארוכת טווח. ההנהגה המדינית של חמאס זקוקה לישראל ולרשות הפלסטינית במאבקה הפנימי בזרוע הצבאית, אולם הפיצול הפלסטיני, והאופן שבו הוא מנוצל על ידי ישראל, ימשיכו לסכל כל מו"מ מדיני.

חשאיות חשובה להצלחתו של כל משא ומתן מדיני, משום שהיא משחררת את הצדדים מלחצים פוליטיים ורגשיים המופעלים עליהם מצד גורמי אופוזיציה ודעת קהל מבית. הסכם אוסלו, למשל, צלח במידה רבה משום שהתנהל במסגרת ערוץ חשאי, בעוד שאחד הגורמים לכשלונה של ועידת קמפ דייויד ביולי 2000 היא העובדה ששני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, חושקו ונכבלו על ידי גורמי אופוזיציה מבית.

בחודש מאי האחרון חשף אבו מאזן, במהלך אירוע חברתי בעמאן, כי ברשותו מידע על מגעים סודיים שהחלו בין חמאס וישראל על שחרורו של "חייל ישראלי ממוצא אתיופי" והתפתחו למשא ומתן מדיני רחב יותר. דבריו עוררו מבוכה רבה בצמרת הצבאית והמדינית של חמאס, אשר האשימה אותו בהשחרת פניה של התנועה ובנסיון להציגה כמי שנכונה לוותר על הקמת מדינה בכל שטחי פלסטין תמורת הקמת מדינה שתתפרש על שטחה של עזה וחלקים מחצי האי סיני.

חודש וחצי לאחר מכן רמזה חמאס כי היא מחזיקה בשני שבויים ישראלים, בנוסף לגופת החייל שאול אורון. ח'אלד משעל הכחיש כי תנועתו מנהלת שיחות על הסדר מדיני או הודנה ארוכת טווח, אך הודה כי סירב לבקשה ישראלית באמצעות מתווך אירופי לשחרר שני חיילים ושתי גופות, כל עוד ישראל מחזיקה בידיה את משוחררי עסקת שליט. עם זאת, משעל לא סתם את הגולל על המשך ההידברות עם פתח ועם ישראל. "איננו רוצים מלחמה עם ישראל, אבל מוכנים לכל מלחמה שתיכפה עלינו", הדגיש. "מי שלא יכול לעשות מלחמה או אינו מוכן לה גם לא יעשה שלום [...] כפלסטינים, כמפקד לאומי, ערבי, פלסטיני וכאדם בן חורין אני מעוניין שנשים קץ לטרגדיה של עזה אחרי שנים של מצור ועונשים קולקטיביים [...] חמאס אינה יכולה לשים קץ לפתח ופתח אינה יכולה לשים קץ לחמאס".

באותו יום ערכה הזרוע הצבאית של חמאס מפגן כוח צבאי, שבו הוצג טנק ועליו אגרוף המחזיק בשלוש דסקיות. על האחת הופיע שמו של החייל שאול אורון ועל השתיים האחרות הופיעו סימני שאלה. בהודעה פומבית שנלוותה למפגן הבהירה התנועה כי המערכה, ובראשה תיק האסירים, נותרה פתוחה, וכי תאלץ את האויב לקבל את מה שלא הסכים לו קודם לכן. ההודעה הסתיימה בפסוק 21 מסוּרת יוּסף בקוראן: "אלוהים אדון לדברו אולם מרבית האנשים אינם יודעים". יומיים לאחר מכן רמז העיתונאי הפלסטיני מוסטפא א-סואף כי גדודי עז א-דין אל-קסאם מחזיקים במידע חדש ומפתיע, וכי הם ימלאו תפקיד חשוב בכל עסקה שתיחתם עם ישראל ותכלול שביתת נשק, הסרת המצור, נמל ימי ושחרור אסירים.

 בנימין נתניהו ואסמאעיל הנייה (עיבוד תמונה: עמיר שיבי)

בנימין נתניהו ואסמאעיל הנייה (עיבוד תמונה: עמיר שיבי)

 

מהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל ניתן ללמוד מספר דברים. ראשית, ההנהגה המדינית של חמאס מודעת להיחלשותה בשל הסלמת הפילוג הפנים פלסטיני, חילוקי הדעות הגוברים בינה לבין הזרוע הצבאית והעיכוב בשיקום הכלכלי של רצועת עזה. מסיבה זו היא מעדיפה להידבר עם ישראל בערוץ חשאי, אשר משחרר אותה מלחצים פנימיים ובמקביל מאפשר גם לממשלת ישראל להיות חופשיה מלחצים מימין שלא לשחרר אסירים, ובוודאי שלא לסכם על הודנה ארוכת טווח עם חמאס. במילים אחרות, ההנהגה המדינית של חמאס זקוקה יותר מתמיד לרשות הפלסטינית ולהנהגה הישראלית, אשר מהוות עבורה "חבל הצלה" מול האתגרים שמציבה בפניה הזרוע הצבאית שלה עצמה והפלגים הצבאיים הסוררים של הסלפיה הג'יהאדיה.

שנית, הזרוע הצבאית של חמאס ממשיכה, מצדה, להבליט את כושר המיקוח שלה מול ישראל, את המשוואה של "שבויים תמורת אסירים" ואת יכולתה לאלץ את האויב לקבל עסקות צבאיות או מדיניות שסירב להן מלכתחילה. זאת, בין היתר, משום שהזרוע הצבאית נלחמת על יוקרתה ואף על שרידותה מול המיליציות החמושות ברצועה.

שלישית, סימני השאלה על שתי הדסקיות והשימוש שעושה הזרוע הצבאית בפסוק המתאר את סיפור השלכת יוסף אל הבור על ידי אחיו, מכירתו לסוחרים ועלייתו לגדולה במצרים מעוררים שאלות. האם יש כאן רמז לכך שמנגיסטו והאזרח הבדואי שנעלמו בעזה נמכרו על ידי פעילי חמאס צבאיים לארגונים ג'יהאדיסטים בחצי האי סיני ולא ידוע מה עלה בגורלם? או שמא ביקשה חמאס למחות על קנאתו של אבו מאזן ועל נכונותו "למכור" את התנועה, ובלבד שזו לא תזכה ל"אהבת האב" יעקב – לגיטימציה פוליטית בין-לאומית, ערבית וישראלית שתאפשר לחמאס להיות ה"בן המועדף" ושחקן עצמאי בהסדר מדיני עתידי?

רביעית, הפיצול הפלסטיני, והאופן שבו הוא מנוצל על ידי ישראל, ימשיך להוות חסם מכריע בפני כל התקדמות לקראת הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים הן בערוצים גלויים הן בערוצים חשאיים. פתח וחמאס לא יאפשרו זה לזה להשיג רווחים פוליטיים עצמאיים, ואם ישראל מבקשת לקדם פתרון מדיני כולל ויציב היא תהיה חייב להתדיין מול שניהם. אחרת יאמיר המחיר המדיני והצבאי שהיא תשלם בעתיד.


רונית מרזן, ד"ר להיסטוריה של המזרח התיכון, מלמדת בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. היא שירתה 32 שנה בקהילת הבטחון והמודיעין.

 
שתף מאמר זה