11.11.2012 מאמר מאת אלחנן מילר
 

מתי ביבי ידבר ערבית?

הנשיא אובמה נכנס בשנית לבית הלבן לא מעט בזכות המצביעים ההיספאנים. האם אצלנו יאלץ אי פעם ראש הממשלה לפנות למיעוט הערבי כדי להבטיח את היבחרו?

לפני כמה ימים שלח לי חבר סרטון בחירות של ברק אובמה המופנה לקהל ההיספאני בארה"ב, ובו הוא פונה אליהם בספרדית ומבקש מהם להצביע עבורו.

נראה שהסרטון עזר. על פי המומחים, ניצח אובמה בפער משמעותי על פני יריבו מיט רומני לא מעט בזכות קולות המיעוטים במדינות המפתח, ובעיקר המיעוט ההיספאני, הגדל במהירות הרבה ביותר מבין הקבוצות האתניות בארה"ב. כ-70 אחוז מהמצביעים ההיספאנים בארה"ב נתנו את קולם לאובמה.

מדוע, חשבתי לעצמי, לא נוכל לראות סרטון דומה בישראל, בו לקראת הבחירות המועמד לראשות הממשלה פונה למיעוט המשמעותי ביותר במדינה, המיעוט הערבי, ומתחנן לקולו. או, בניסוח אחר, מה צריך לקרות כאן כדי שנראה סרטון כזה?

הגורם החשוב ביותר הוא ההבדל בין שיטת הבחירות בישראל ובארה"ב. השיטה הרב-מפלגתית הנהוגה במקומותינו, המתקיימת בזכות אחוז חסימה נמוך, אפשרה ל-12 מפלגות להבחר לכנסת ה-18, מתוכן 7 עם חמישה מנדטים או פחות מכך. בשיטה זו, יכול אמנם אזרח ערבי לשלוח לכנסת מפלגה ערבית לפי טעמו (קומוניסטית, לאומנית או דתית) אך ההשפעה של אותה מפלגה על מדיניות הממשלה תהיה אפסית, שכן לעולם לא תכלל בקואליציה. ב-31 הממשלות שכיהנו מאז קום המדינה לא נכללה מעולם מפלגה ערבית, גם בשנות המדינה הראשונות בהן המפלגות הערביות שמשו כמפלגות חסות של מפא"י.

לעובדה זו השפעה מצטברת על המצביע הערבי. סקר עומק שביצע לאחרונה הארגון יוזמות קרן אברהם גילה שחוסר ההשפעה של המפלגות הערביות על הפוליטיקה הישראלית הביאה לירידה של למעלה מ-20 אחוז בשיעור ההצבעה של ערביי ישראל מאז 1999. רק 20 אחוז ממשתתפי הסקר האמינו שהצבעה לכנסת תשפר את תנאי חייהם. הירידה המתמדת בשיעור ההשתתפות של הערבים בבחירות מהווה סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. אי-השתתפות במשחק הפוליטי תגרור בהכרח הקצנה לאומנית; רעיונות כמו הקמת פרלמנט נפרד לערביי ישראל או איסור דתי על השתתפות בבחירות (התנועה האסלאמית - הפלג הצפוני) כבר נזרקו בעבר לחלל האוויר.

בהינתן סכנה זו, המודל האמריקאי נראה מפתה. בארה"ב השסועה פוליטית, כל קול נחשב. אם אובמה לא היה משכיל לפנות לקולות המהגרים, הקולות הללו היו הולכים למתחרהו (בהתחשב כמובן גם בשיקולי מדיניות, לא רק תעמולה). אותו משחק סכום אפס הקיים בארה"ב נעדר אצלנו. כך, יכולות מפלגות קטנות להשפיע פוליטית מעבר למשקלן היחסי (ראו ערך אגודת ישראל) ואילו ציבור אלקטורלי משמעותי (ערבים) יכול לא להשפיע כלל. בשיטה דו-מפלגתית, משקלו האלקטורלי של הציבור אמור להתבטא בצורה מדוייקת יותר בשיקולי הבחירות, ומכאן בשיקולי המדיניות של הממשלה המכהנת.

נתניהו מדבר רבות לאחרונה על "שינוי שיטת הממשל" ועל הצורך הדחוף ב"משילות" רבה יותר, אך טרם יצק תוכן של ממש בדברים. האם במסגרת הרפורמה המתוכננת יצטרך ללמוד ערבית?   

 
שתף מאמר זה