עזוב אותך מנאום בפני אלפיים איש בבנייני האומה. הוא לא יביא שלום. האליטות מרחביה וכל האנגלו-סקסים האלה שעברו את הסינון של השגרירות שלך בתל אביב, אלה יביאו שלום? בוא לכיכר, תנאם בפני כמה עשרות אלפי ישראליות וישראלים נלהבים ומריעים. עזוב את הממשלה, את האליטות, דבר אל העם. יותר נכון, דבר עִם העם.
בסדר, אוקיי, גם זה לא יביא שלום. אבל נאום זה דבר חשוב, מהותי, אפשר לכתוב עליו מאמרים, לנתח, להקים דפי פייסבוק, קבוצות פעולה, כנסים, הרצאות, נסיעות מחו"ל, נסיעות לחו"ל. לתבוע מהממשלה בכל תוקף. אבל הנימוק הכי טוב שלנו זה שאנחנו לא פחות טובים מהערבים. אצלם נאמת באוניברסיטה של קאהיר? גם לנו מגיע.
אנחנו יודעים שלאף אחד כבר לא באמת אכפת משלום ישראלי-פלסטיני: לא לממשל שלך, לא לממשלת ישראל, לא לממשלה הפלסטינית ובטח לא לממשלות הערביות. בכירי ממשל לשעבר מסתובבים ברחבי המזרח התיכון עם מצגות על מדיניות החוץ הצפויה בקדנציה השניה שלך, ומצהירים בגלוי: שלום ישראלי-פלסטיני בכלל לא עומד על סדר היום האמריקאי לשנת 2013. גם לא איראן. שנת 2013 תהיה "שנת סוריה". בהרצאות שלהם במדינות המפרץ הם לא מזכירים את העניין הישראלי-פלסטיני, ולא נשאלים עליו. גם לאליטות הפוליטיות במפרץ לא אכפת. רק בישראל, מתוך נימוס, הלשעברים שלך מכניסים למצגות שורה חיוורת על שלום ישראלי-פלסטיני, ומצחקקים במבוכה. לא אכפת להם. תראה לנו אחד שכן אכפת לו.
בכל זאת, בוא לכיכר. אנחנו אוהבים שלום. רוצים לשמוע על שלום. תן לנו קצת מה-change שלך, מה-yes we can, מה-inspiring, מה-Tikkun Olam, מה-unbreakable bond. תעשה לנו נעים. תאמר לנו את כל מה שאנחנו יודעים ושמענו 1948 פעם: שתי מדינות, גבולות 1967, פתרונות מוסכמים לירושלים ולפליטים, בלה-בלה-בלה. אף אחד כבר לא מאמין בזה אצלנו ואצלם, ואתה הרי אמרת בתחילת הקדנציה הראשונה שלך שארצות הברית לא יכולה לרצות שלום יותר מהצדדים עצמם. אבל אם יכולת לנאום בקאהיר, אתה יכול לנאום גם בכיכר. נאומים זה צעד חשוב בדרך לשלום. תראה, למשל, את נאום בר-אילן.
לנו ולך ברור שרק מעשים, ויזמה אמריקאית נחושה, יקדמו את רעיון שתי המדינות. אבל אנחנו לא רוצים שתעשה כלום. אסור לך, למשל, לתמוך ביזמה הפלסטינית החד-צדדית באו"ם, או לתמוך בהפסקת הבנייה בהתנחלויות, או, חס וחלילה וחס, ללחוץ עלינו. השתגעת? ככה כולנו עוד נשתכנע שאתה באמת חוסין אובמה עוכר ישראל. מה אתה, פלסטיני? וגם עשה טובה, שכח מה-tough love הזה. אנשים לא יבואו לשמוע אותך ככה ואפילו יסגרו את הטלוויזיה. אבל בוא, דבר אלינו בכיכר – לא, קבל תיקון: דבר אתנו בכיכר, מעל הראש של ממשלת הימין הזאת. דבר ישירות לעם. מתים לשמוע אותך. אוהבים כוכבים פוטוגניים שיודעים לדבר. תראה כמה מהם הכנסנו לכנסת.
תראה, שלום, בתקופה הזאת, זה עסק מסובך, או מורכב, כמו שאוהבים לומר היום. וגם הזוי, כמו שאומרים היום. יש אביב ערבי, חוסר יציבות, מדינות נופלות, אחים מוסלמים, ערסים ג'יהאדיסטים בכל מקום. טילים ארוכי טווח וטילים קצרי טווח ואנשים עם זקנים. זה לא זמן טוב עכשיו לשלום. ובסוריה הבשאר הרוצח הזה, הוא עושה דברים שהפלסטינים אפילו בסיוטים שלהם לא חושבים שנעשה להם אי פעם.
אז לא מתאים עכשיו שלום, לא בא טוב בזווית של העין. זה גם לא באמת חשוב. נאום, לעומת זאת, זה חשוב. קרוב ל-24 אלף איש הצטרפו לדף הפייסבוק שקורא לך: בוא לכיכר. אז בוא, שיהיה לנו מה לספר לנכדים. הייתי בנאום של אובמה בכיכר, זה היה בשנת 2013. שלום זה לא הביא אבל היו הרבה עיניים נוצצות, כמה התרגשתי בלילה ההוא. כל ישראלי יידע לומר איפה הוא היה ביום שבו אובמה נאם בכיכר, כמו אצלכם עם קנדי ועם הביטלס אצל אד סאליבן, ואצלנו עם רבין. זה יהיה יום מכונן. רגע מכונן בהיסטוריה הארוכה של אי-שלום ישראלי-פלסטיני.
הכי חשוב, שלא נצא פראיירים. אם נאמת אצל הערבים, תנאם גם אצלנו. מה יש? קצת נחת רוח. בוא לכיכר, אובמה, החיים קשים, תעשה לנו נעים, כמו אצלכם שם בהוליווד. אנחנו בכל זאת המדינה ה-51. אתה חייב לנו את זה. אתה חייב את זה למען השלום.
