אולם הנרטיב בו משתמשת חוסיני אינו משקף את המציאות הסבוכה מאחר שאינו מטיל כל אחריות על הפלסטינים עצמם. ראשית, אין הוא מזכיר את העובדה הפשוטה כי מרביתם, בעזה ובגדה, חיים תחת שלטון פלסטיני. שנית, זכות השיבה היא, לטענתה, בלתי מעורערת. אולם מי הוא זה שאמור להשיב את הפליטים, ולאן? ההנהגה הפלסטינית טוענת כי מדינת פלסטין העתידית צריכה להיות "נקייה" מיהודים אולם על ישראל לקלוט באופן עקרוני כל פליט הרוצה לחזור לאדמתו. בהנחה כי "רק" כרבע מהם (כמיליון) יממשו את זכות השיבה לתוך מדינת ישראל, וזו תצטרך ליישבם מחדש ולדאוג לדיור, חינוך, בריאות ותעסוקה עבורם, הרי מדובר בלא פחות מאשר התאבדות דמוגרפית.
שלישית, אין כל אזכור לכך שהרשות הפלסטינית לא הצליחה להתמודד עם טריטוריה אחת בה יכלה לשלוט באופן מלא – עזה, שאותה איבדה בהפיכה עקובה מדם לתנועת חמאס. רביעית, אין התייחסות לכך שחומת ההפרדה, שאמנם יש להצטער על כך שאיננה משקפת את גבולות 1967, נבנתה לאחר שאלפי ישראלים איבדו את חייהם במתקפות טרור פלסטיניות, רבות מהן ביוזמתה ובעידודה של הרשות הפלסטינית.
מעבר לכך, חוסיני לא תובעת מחמאס לכבד את זכויות הפלסטינים בעזה, לחדול מהתקפות טרור על ישראל וכל שכן להכיר בה כפרטנרית למו"מ, כצעד מקדים לתהליך הפיוס הפנים פלסטיני. האם אין לישראל זכות וחובה לדרוש כל זאת, כחלק ממחויבותה למנוע מִיותֵר ממיליון ישראלים לנוס למקלטים באופן תדיר כל אימת שארגוני טרור מחליטים לשגר טילים מהרצועה? תמוהה בעיני גם הטענה שמעלה ד"ר חוסיני כי הפלסטינים אינם מציבים תנאים מוקדמים לחידוש המו"מ. הרי הם דורשים מישראל להסכים מראש להפיכת ירושלים, כולל האגן הקדוש, לבירה הפלסטינית; לזכות השיבה; לפירוק כל ההתנחלויות; לקביעת הגבולות; להסרת המצור על עזה; לפירוק חומת ההפרדה ועוד. במצב כזה אין כל צורך במו"מ בין הצדדים.
יש לי טענות רבות על התנהלותן של ממשלות ישראל בסוגיה הפלסטינית. הן אחראיות במידה רבה להתמשכות הסכסוך בכך שבנו התנחלויות ואפשרו לכחצי מיליון ישראלים לגור מעבר לקו הירוק. האחריות מוטלת גם עלי ועל אזרחי ישראל בכלל על שלא דרשנו בתוקף להגיע לפשרות היסטוריות עם הפלסטינים. אולם בדבריה של ד"ר חוסיני אין שום לקיחת אחריות אישית וקולקטיבית על חלקם של הפלסטינים באופיו של הסכסוך ובמשכו. בכך ניטלת מהם, כבודדים וכעם, האחריות. לקיחת אחריות כזו תהיה צעד משמעותי לקראת קידום הסדר כולל ובר קיימא.
