בחודשיים האחרונים ספגו הכוחות הנאמנים למשטר אסד שורה של מפלות משמעותיות ברחבי סוריה. מפלות אלו אינן מקריות והן נובעות משינוי משמעותי במאזן העוצמה בשדה הקרב בסוריה. במאמר זה אסקור את האירועים בתקופה האחרונה בסוריה ואסביר את שינויי העומק שהובילו להם.
מאז חודש מרס 2015 סולק המשטר כמעט לחלוטין משטחי מחוז אידליב בצפון-מערב סוריה, לאחר שבירת המחוז ומעוזים נוספים של המשטר נפלו תחת שליטתה של קואליציית מורדים אסלאמיסטים וסלפים (בהמשך השתלטו המורדים גם על מספר כפרים במחוז חמאה, דרומית לאידליב). הכשלונות הצבאיים של המשטר היו משפילים במיוחד לאור העובדה כי קואליציית המורדים, "צבא הניצחון", הכריזה מראש על כל קרב ובכך אפשרה למשטר להחיש תגבורת למקום. למרות זאת, צבא אסד ניגף מפניהם במהירות מסחררת פעם אחר פעם, ובסרטונים משדה הקרב נצפים חיילים רבים כשהם נמלטים מבלי להילחם כלל.
כוחות המשטר נסים משדה הקרב בצפון-מערב סוריה ונופלים במארב של המורדים, מאי 2015
בדרום סוריה כבשה קואליציה של מורדים חילונים, אסלאמיסטים וסלפים את העיירה בצרא אל-שאם, אשר שימשה כמרכז אימונים של חזבאללה ומיליציות שיעיות מעיראק ומאפגניסטאן בפיקוד משמרות המהפכה האיראניים. המורדים השתלטו על מעבר הגבול האחרון בין סוריה לירדן שנותר בשליטת משטר אסד. ב-9 ביוני, בקרב שארך כשש שעות, השתלטה קואליציה של 2,000 מורדים חילונים ואסלאמיסטים על הבסיס של חטיבת השריון 52 בצבא סוריה, אחד מבסיסי הצבא הגדולים במדינה. השתלטות כה מהירה על בסיס בגודל 12,000 דונם מעידה כי רבים מהחיילים לא נלחמו ברגע האמת.
טנק של הצבא הסורי נס מהבסיס של חטיבה 52 במזרח מחוז דרעא, דרום סוריה
במרכז המדינה הצליחו כוחות דאע"ש להשתלט על מספר כפרים ועיירות במחוזות חמאה וחומס, על מעבר הגבול האחרון בין סוריה ועיראק שהיה בשליטת המשטר וכן על העיירה תדמור. העיירה נמצאת בנווה מדבר בעומק סוריה והיא ציר תעבורה מרכזי המבטיח גישה נוחה למערב ולמזרח סוריה. ההשתלטות על תדמור ניתקה את ציר האספקה הקרקעי של המשטר לדיר א-זור במזרח סוריה.
הכשלונות שנוחל המשטר בשטח נובעים ממספר סיבות. ראשית, צבא אסד נאלץ, אולי לראשונה, להתמודד במקביל מול שני כוחות – דאע"ש והמורדים הסורים. דאע"ש, אשר נכשל במערכה עם הכורדים בעיראק ובצפון סוריה, להוט להציג הצלחות חדשות ולשפר את תדמיתו בקרב קהל תומכיו הפוטנציאליים. בשנה וחצי הראשונות לקיומו של הארגון שרר בינו ובין משטר אסד הסכם אי-התקפה לא רשמי, ושני הצדדים התמקדו במאבק בכוחות המורדים הסורים שנתפסו על-ידי שניהם כאיום אידיאולוגי משמעותי יותר. התנהלות זו של דאע"ש זכתה לביקורת נוקבת ברחבי סוריה, והתקפותיו הנוכחיות על הצבא משפרות את תדמיתו ומעניקות לו אפשרות לפצות על כשלונותיו במקומות אחרים.
שנית, המורדים בצפון-מערב סוריה הפכו לכוח אפקטיבי יותר בשל שיפור התיאום הפנימי בשורותיהם ובינם לבין המדינות התורמות להם. זאת בזכות הקמתה של קואליציית "צבא הניצחון" הכוללת בתוכה קבוצות אסלאמיסטיות, שהדומיננטיות ביניהן הן אחראר א-שאם הסלפית וג'בהת א-נוסרה, הזרוע של אל-קאעדה בסוריה. קבוצות מורדים מתונות הפועלות תחת מטריית "צבא סוריה החופשי" אינן חברות ב"צבא הניצחון", אך הן משתפות עמו פעולה בשדה הקרב. נכונותה של ג'בהת א-נוסרה לשתף פעולה עם מורדים חילונים נובעת מהוראה חדשה של מנהיג אל-קאעדה, אימן אל-זואהרי, שהורה לשלוחה הסורית לפעול במסגרת ההתקוממות הסורית.
לוחמי דאע"ש מטווחים כוחות של משטר אסד בפאתי תדמור, מאי 2015
הנכונות לשיתוף לפעולה התגברה גם מן העבר השני. בעבר סרב המשטר הסעודי להעניק סיוע צבאי וכספי לקבוצות ששיתפו פעולה עם קבוצות אסלאמיסטיות המזוהות עם האחים המוסלמים או קבוצות ג'יהאדיסטיות דוגמת ג'בהת א-נוסרה. אולם מלך סעודיה החדש, סלמאן, נחוש יותר מקודמו להביס את אסד, הנתפס על-ידו כגרורה איראנית. בפגישה שנערכה בריאד בתחילת מרס הבטיחו הסעודים לקטרים ולתורכים, התומכים המרכזיים של קבוצות סלפיות ואסלאמיסטיות בסוריה, להזרים סיוע למורדים בסוריה בתמורה לתיאום משולש וביטול נתיבי המימון הנפרדים לקבוצות השונות. כתוצאה מהשינוי במדיניות הסעודית הוצפה צפון סוריה בנשק סעודי. טילי הנ"ט מדגם טאו, שנצפו לעיתים נדירות בסוריה, הפכו כה נפוצים עד שהמורדים משתמשים בהם גם נגד מטרות שאינן טנקים.
שלישית, כפי שתיארתי בהרחבה במאמר קודם, המשטר סובל מחולשות מהותיות שאינו מצליח להתגבר עליהן, גם לא בסיוע איראני נדיב. חולשות אלה מתגברות עם הזמן ומקשות עליו ליישם את האסטרטגיה שלו. הבעיה החמורה ביותר של צבא אסד היא מחסור בכוח אדם, אשר החמירה עם הזמן בשל אובדן שטחים נרחבים למורדים שאכלסו כוח אדם פוטנציאלי, עריקות ונפקדות של מתנגדי משטר משורות הצבא, ומוות ופציעה של חיילים. בעיית כוח האדם החמירה בשנה האחרונה בעקבות נפקדות נרחבת בקרב בסיס התמיכה של המשטר, בני המיעוטים, שפשוט אינם מעוניינים למות למען אסד. בקרב החיילים שורר גם מורל ירוד ביותר בגין תקופות שירות ארוכות, תזונה לקויה והתבוסות המצטברות בשדה הקרב. מסתבר כי יחסו של המשטר לבריחה משדה הקרב אינו מרתיע אותם יתר על המידה.
נסיונותיהם של משטר אסד ושל איראן לפצות על המחסור בכוח אדם באמצעות גיוס חברי מיליציות מקומיים ולוחמים שיעים זרים מלבנון, עיראק, אפגניסטן, פקיסטאן ואיראן מספקים כדי הבטחת שרידותו של המשטר, אך ללא תוספת של עשרות אלפי לוחמים מיומנים לשדה הקרב יתקשו אסד ובעלי בריתו להמשיך לעמוד בפרץ.
