"אנחנו מעוניינים להעניק ביטחון באמצעות הוועדות העממיות", השיב שעבאן עלי אבראהים, בכיר בארגון אל-גמאעה אל-אסלאמיה במצרים, לשאלת עיתונאי שראיין אותו. אבראהים המשיך לתאר את הוועדות כגוף הפועל למען המדינה והמאמינים, והוסיף: "איננו מתכוונים להחליף את אנשי המשטרה אלא למלא את מקומם כאשר הם בוחרים לסגת, לשבות או לא להגיב".
הסתלקותה של המשטרה המצרית מרחובות הערים חושפת את אחת הבעיות החמורות של מצרים בימים אלה: דעיכת המשילוּת. השיתוק שנוצר עקב העימות בין הרשות השופטת לבין שתי הרשויות האחרות, המבצעת והמחוקקת, פוגע בכל הרבדים הפוליטיים והחברתיים במדינה. אמירתו האגבית של אבראהים בדבר מילוי מקומה של המשטרה, וציון העובדה כי המשטרה בוחרת "לא להגיב", מלמדים על חולשת הרשויות ועל הנתק בינן לבין התושבים, שהרי הפושעים לא בחרו "לסגת" או "לשבות" והמתפרעים לא חזרו הביתה. רק המשטרה נעלמה מהרחובות.
אולם לא רק תוכן דבריו של אבראהים מעוררים תדהמה אלא גם העובדה שהוא משתייך לתנועת הגמאעה אל-אסלאמיה. רק לפני 16 שנים, ב-1997, ביצעו חברי התנועה פעולות טרור שבהן נרצחו עשרות אנשים חפים מפשע, ואילו היום מכריז בכיר בתנועה שחבריה הם שישמרו על החוק והסדר ברחובות.
הגמאעה אל-אסלאמיה נוסדה בשנות ה-70, לאחר פיצול בתנועת "האחים המוסלמים". הזרם המרכזי של "האחים" גינה את דרך האלימות, בעוד זרמים אסלאמיסטיים אחרים הקימו תנועות ומחתרות שבחרו בדרך הטרור. אחת מן התנועות האלה הייתה הגמאעה, שטיפחה חשיבה שמרנית קיצונית ובסביבתה הוקמו תאים שביצעו פיגועים.
הגמאעה הייתה מעורבת ככל הנראה בסיוע למְבצעי רצח אנואר סאדאת. חבריה התעמתו עם קופטים ואף טבחו בהם. בשנות ה-80 הצטרף אליה ה"שיח' העיוור", עמר עבד אל-רחמן, שנעשה למדריך הרוחני של רבים מחברי הגמאעה. בשנות ה-90 שהה השיח' בארצות הברית והסית את מאזיניו לפגוע בתושבי ארצות הברית. נאומיו הסתברו כמשפיעים ביותר, וכמה מתלמידיו היו מעורבים בניסיון למוטט את הבניין הצפוני של מגדלי התאומים בניו יורק בשנת 1993. ב-1996 הוא נשפט בארצות הברית למאסר עולם. ב-1997 ביצעו חברי התנועה במצרים את אחד הפיגועים הקשים בתולדות המדינה כאשר טבחו למעלה מ-50 תיירים שסיירו באתר ארכיאולוגי בלוקסור.
באותן שנים, לאחר שכוחות הביטחון המצריים נאבקו עד חורמה באסלאמיסטים המיליטנטים וכלאו אלפי פעילים, הבינו כמה ממנהיגי הגמאעה שהמאבק האלים אינו עומד להצליח. בשנת 1997 הם הכריזו על הפסקת אש חד-צדדית, אולם השלטונות במצרים הטילו ספק בצעד זה והוא נותר ללא מענה משמעותי. רק לאחר הפיגוע בבנייני התאומים בניו יורק החלו כוחות הביטחון המצריים לנצל את אלה מחברי התנועה שחזרו בהם ודיברו נגד האלימות כדי לקדם את מאבקם בתנועות האסלאמיסטיות האלימות. משנת 2002 החלו להתפרסם בעיתונות הצהרות של מנהיגי האסלאמיסטים הקיצונים שיצאו נגד כל פעילות אלימה שהיא.
אחרי הפלת משטר מבארכ ושינוי השיטה הפוליטית התאפשר לאנשי הגמאעה להשתלב בפוליטיקה המפלגתית של מצרים. הם אכן הקימו מפלגה, וזו התמודדה בבחירות שנערכו בשנת 2012 ואף הצליחה להכניס 13 נציגים מטעמה למועצת העם (המונה 508 חברים). בתוך כ-15 שנים הפכה אחת התנועות האלימות במצרים לתנועה חברתית ופוליטית המכירה בסדר הפוליטי הדמוקרטי. כיום, כפי שמעיד הראיון עם אבראהים, הגמאעה הפכה לאחד הגורמים המשליטים חוק וסדר במצרים. כאשר נשאל מדוע הוא חושב שאנשי התנועה יצליחו לשמור על החוק, השיב: "יש לנו השפעה. אנשים מכבדים אותנו, הם פונים אלינו ומעריכים את מה שאנחנו אומרים […] במקרה של מחאה, המשטרה תגיב באלימות, ואילו אנחנו יכולים לפזר אותה בשיחות עם אנשים […] אנחנו פותרים בעיות שהמשטרה אינה מסוגלת לפתור".
הוויתור על האלימות וההשתלבות במשחק הפוליטי המפלגתי מעידים על תופעה שלא מרבים לחשוב עליה בעידן שבו שני אחים יכולים לשתק עיר שלמה באמצעות סירי בישול ממולכדים: גם בעיני רבים מהאסלאמיסטים הקיצונים, האלימות לא משתלמת.
