בעיות הכלכלה חוזרות להטריד את מנוחתו של המשטר ההאשמי במקביל לרגיעה היחסית במחאה הפוליטית. בראשית החודש שעבר נפגש המלך עם ראש הממשלה ועם מנהלי מוסדות כלכליים ופיננסיים והצהיר כי רפורמה כלכלית היא חשובה ביותר וחייבת לבוא במקביל לרפורמה הפוליטית, שכן "אינני סבור שהרפורמה הפוליטית תתקדם כמצופה אם רמת העוני והאבטלה תעלה". בדברים אלה היה יותר מרמז לכך שהמלך מקבל את עמדת השמרנים כי יש להעדיף את שיפור הכלכלה על פני דמוקרטיזציה. ייתכן כי עמדתו זו התגבשה במהלך ביקורו האחרון בארה"ב, שם אמר לו אובמה כי אינו מוטרד מבעיות הפוליטיקה והאחים המוסלמים במצרים אלא מהמשבר הכלכלי שיכול להביא לקריסתה של המדינה. הד לכך נשמע גם בראיון אחרון של ראש ממשלת ירדן, שבו אמר כי אף שיש לו הערכה ל"אביב הערבי", יש להכיר בכך שמצב הכלכלה במדינות ה"אביב" גרוע משהיה תחת שליטיהן הקודמים.
עיקר פעילותו של המלך בזירה הפנימית מתמקד בנסיונות להמריץ השקעות חוץ. במסגרת זו הוא רמז שנית כי מאבק "פרוע" מדי בשחיתות מזיק לאינטרסים של ירדן, בעיקר מול מדינות המפרץ. המלך גילה לבכירי הצמרת הכלכלית כי "ידידים רבים מהמפרץ, נכבדים ונסיכים שהגיעו לסייע לנו, מתלוננים על היחס ועל ההאשמות בשחיתות מצד כמה מאמצעי התקשורת". הם רוצים לתמוך בירדן, הוסיף, "אולם כיום חלקם שואל מדוע כדאי לו להשקיע בירדן ולהפוך אשם בשחיתות". המלך התלונן, כבעבר, על הביורוקרטיה המסורבלת והחונקת ותבע לפשט נהלים והליכים בפני משקיעים, בייחוד ממדינות המפרץ. ראש הממשלה, מצדו, התלונן בצדק כי ניהול ענייני הכלכלה והתמודדות עם התביעות הכלכליות של המגזרים השונים הם אתגר קשה הרבה יותר מהנעת רפורמות פוליטיות אמיתיות.
דו"ח של קרן המטבע הבין-לאומית, שפורסם בפברואר, צופה אכן שנה קשה לכלכלת ירדן בגין המחאה החברתית-כלכלית ואי היציבות האזורית. בשנת 2011 חלה "עליה צנועה" בפעילות הכלכלית, והתמ"ג הריאלי צפוי לעלות קלות ב-2.5 אחוז (לאחר ירידה חדה בשנת 2010). אף שהאינפלציה ירדה ל-4.5 אחוז בשנת 2011, שיעור האבטלה הרשמי עלה לכמעט 13 אחוז, והוא צפוי לעלות עוד בשנת 2012. בשנה הבאה צפויה עליה במחירי האנרגיה וירידה בהיקף כספי ההעברות וההכנסות מתיירות (שר התיירות ציין החודש כי ירדן הפסידה מיליארד דולר בהכנסות מתיירות בשנה האחרונה). תחזית הצמיחה לשנת 2012 היא 2.75 אחוז, בעוד האינפלציה הממוצעת תעמוד על 5.5 אחוז.
כתמיד, אבן הבוחן היא יכולתה של המדינה לקצץ בהוצאה הציבורית. 2011, שנת "האביב הערבי", לא בישרה טובות בעניין זה, שכן לתקציב המדינה נוספו הוצאות לא מתוכננות על סובסידיות והוצאות חברתיות בשיעור 2.5 אחוז מהתל"ג. שר האוצר, שעד השנה שעברה כיהן כנגיד הבנק המרכזי, ניצל את הדיונים בפרלמנט על תקציב המדינה לשנת 2012 לנבואות זעם. לדבריו, המצב הכלכלי בממלכה "מסוכן", ואם ירדן לא תנקוט ריסון תקציבי והסרת סובסידיות היא "תגיע למצבה של יוון". התגובה הסוערת בשיח הציבורי, הן מצד כלכלנים שתקפו את הערכותיו הכלכליות הן מצד האופוזיציה שזיהתה קמפיין מקדים לגזירות כלכליות חדשות, הניעה את השר להסתייג מדבריו ולטעון כי הובן שלא כהלכה. לאחר מספר ימי דיונים בפרלמנט אושר התקציב ברוב של 74 מתוך 107, בהיקף של 9.6 מיליארד דולר וגרעון של 1.5 מיליארד דולר. ראש הממשלה ניצל את נאומו במליאה כדי להדגיש שהכלכלה הירדנית "איננה בחדר מיון".
המציאות כבר זימנה לממשלה מחאה כלכלית-חברתית יוצאת דופן. בחודש שעבר התקיימה בירדן שביתה מקיפה של כמאה אלף מורים במחאה על היקף ההעלאה בשכרם, וכמה שביתות ועצרות מחאה קטנות יותר של עובדים במגזר הציבורי. הממשלה נהגה בקשיחות משך ימים ארוכים וסירבה להיענות לתביעותיהם של המורים, ושר החינוך אף הצהיר כי השביתה תישבר באמצעות מערכת החינוך הפרטית, וחמור מזה, באמצעות מורי מנהלת החינוך של הצבא. במקביל ניהלה הממשלה מערכה ציבורית ואף דתית נגד השובתים. לאחר שהפרלמנט סיכם על מתווה של הבנות עם המורים דחה אותו ראש הממשלה כשהוא מזלזל בהיקף השביתה. באמצע החודש התקיימה הפגנה של כעשרת אלפים מורים וגמלאי צבא – אחת הגדולות בממלכה מזה שנים רבות – מול לשכת ראש הממשלה, בתביעה להפלת הממשלה. שלושה ימים לאחר שדֻווח כי ראש הממשלה איים להתפטר אם המלך יתערב במתרחש, נפתר המשבר בהסכם על העלאה של 15 אחוז בשכר המורים החל ב-1 באפריל, והכפלה של שכרם החל ב-1 בינואר 2013. רבים ראו בשביתת המורים ובתוצאותיה את התגבשותה של תודעה חדשה בקרב מעמד הביניים, לצד ניהול כושל של המשבר מצד הממשלה וסימן מדאיג לתביעות חברתיות-כלכליות הממשמשות ובאות מקרב מגזרים אחרים.
