עזה כמעבדה

זהו הפרק שמסכם את הדו"ח שפרסמנו – "נתונים להכחשה: מסך העשן מאחורי הרעבת עזה". חלקו הקודם של הדו"ח נמצא כאן, ובכפתור ניתן להגיע לקריאת המסמך המלא.

אחרית דבר

כפי שאפשר לראות לאורך הדיון, בשנתיים וחצי האחרונות שימשה עזה במידה רבה כמעבדת ניסוי לא רק לשיטות לחימה, אלא גם לאדריכלות של הרעבה וניהול אוכלוסייה באמצעות מחסור.

משום כך, השאלות שנדונו לעיל על גבולות החוק הבין־לאומי, האחריות הפלילית והמוסרית של מקבלי החלטות ושיתוף הפעולה של שחקנים בין־לאומיים שידעו ושתקו או תמכו – ימשיכו להעסיק בתי דין, ועדות חקירה, ארגוני חברה אזרחית ואנשי אקדמיה עוד שנים רבות.

יש להניח שגם בישראל עצמה, ביום שבו יתנתק מעט הדיון הציבורי מההווה הבוער, יחזרו המספרים, המסמכים והציטוטים שעלו כאן אל מרכז הבמה, ותעלה השאלה מי ידע, מה ידע, ומתי.

לא ירחק היום שבו לא נוכל עוד לדבר על דוקטרינות ביטחון, על "ניהול סכסוך" ועל "הרתעה" מבלי להתמודד עם השימוש המכוון ברעב ככלי מדיני וצבאי. מי שינסו לעצב מחדש את מערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים או את סדר היום האזורי והבין־לאומי, לא יוכלו עוד להסתפק בשפה של טעויות וכשלים.

הם יידרשו להכרעה ערכית מפורשת: האם הרעבה, גם כשהיא עטופה בחישובים טכניים ובהצדקות ביטחוניות, היא קו שאיננו מוכנים עוד לחצות – או שמא היא כלי נוסף בארגז הכלים של מדיניות הפעלת הכוח של ישראל.

כמו בשאר ההיבטים של מלחמת ישראל בעזה, למעשינו יש משמעות לחיי אדם ברחבי העולם

לשאלה זו יש השלכות מעבר לישראל. האיסור החמור להשתמש בהרעבה כנשק במלחמה הוא חדש יחסית, אבל נורמה זו הלכה והתבססה בעשורים האחרונים, כפי שבא לידי ביטוי למשל בהחלטת מועצת הביטחון מ־2018, המגנה בחריפות הרעבה מסוג זה.

נורמה זו לא מנעה בשנים האחרונות ממדינות שונות להשתמש בהרעבה כנשק, לעיתים קרובות בתמיכת מעצמות שהצהירו עליה כפשע במועצת הביטחון. אבל ספק אם מקרה אחר כלשהו חתר תחת הנורמה הזו כמו המקרה של ההרעבה השיטתית, המדוקדקת והגלויה לעין כול של עזה על ידי ישראל – בשל התמיכה הניכרת במדיניות זו מצד מעצמות המערב ובראשן ארה"ב, אותן מדינות המתיימרות להוביל סדר בין־לאומי ליברלי המציית לשלטון החוק. 

כמו בשאר ההיבטים של מלחמת ישראל בעזה, למעשינו יש משמעות לחיי אדם ברחבי העולם. אין זה מפתיע שכמה מהבולטים בהכחשה הישראלית ובמתן הלגיטימציה למדיניותה בעזה מבקשים לערער את יסודות החוק הבין־לאומי המודרני כמו גם את מערך הסיוע הבין־לאומי. כידוע, זהו מאמץ גלובלי המשותף לממשלות, ובאופן בולט ממשל טראמפ, ולתנועות ימין ברחבי העולם, והוא צפוי לגבות קורבנות רבים.

גם במובן זה, עזה היא מעבדה למה שכבר מתרחש ועלול להמשיך ולהתרחש במקומות רבים אחרים ברחבי העולם בהעדר מאבק גלובלי נגדי לשיקום נורמות מוסריות וחוקיות בסיסיות לגבי המותר והאסור בשעת מלחמה ומעבר לה.

קרדיטים לדו"ח המלא

עריכת תוכן: ד״ר אסף דוד | עריכת לשון: איילת הרינג | תמונות: רויטרס | עיצוב גרפי: שחר ליבנה