ד"ר גלעד נתן, חוקר מוערך במרכז המחקר והמידע של הכנסת, הודח מתפקידו והועבר לארכיון הכנסת משום שהוא, ובכן, שמאלני. נתן לא הסתיר את דעותיו. במהלך לימודיו, מהתואר הראשון עד השלישי, הוא פרסם מאמרים (ראו למשל כאן, כאן וכאן) שבהם תקף בחריפות תופעות גזעניות בישראל. מאמר אחד, בשם "שובו של הנומרוס קלאוזוס", אף השווה בין תופעות אלה לתופעות שהיו רווחות בגרמניה הנאצית (בינתיים הוסר המאמר הזה מאתר "הגדה השמאלית" שבו התפרסם). נתן כתב את הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' משה צימרמן, על תרומתה של הכנסייה הקתולית למאמץ המלחמתי של הרייך השלישי, והיה מצוי היטב בקורותיהם של חברות ומשטרים גזעניים. כסטודנט וכתלמיד מחקר הוא סבר כי בישראל מתרבות התופעות שמאפייניהן דומים לאלה שחקר. במאמרים אחרים הוא תקף חברי כנסת מכהנים ומפלגות שמיוצגות בכנסת.
נתן לא עבר על החוק וגם לא על נהלים. כשהחל לעבוד במרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2005 הוא קיבל את אישור הממונים עליו לפרסם מאמרי דעה בתקשורת. באותה עת היה הדבר מותר, אולם בשלב כלשהו, אולי מרגע שקיבל את תואר הד"ר ועלה בדרגה, נאסר עליו להמשיך ולפרסם מאמרים בתקשורת. מאותו רגע הוא חדל לעשות זאת.
בינתיים זכה נתן להצלחה וליוקרה מקצועית רבה בעבודתו, והפך למומחה לנושאי הגירה בכנסת ומחוצה לה. לפני כשלוש שנים אף החל לייצג את הכנסת ואת המדינה בפורום מומחים של OECD בנושאי הגירת עבודה. אולם המחקרים שפרסם צוטטו ברבים והרגיזו את אלה שהאג'נדה הפוליטית שלהם מכוונת נגד אוכלוסיית הזרים וכוללת הסתה נגדם. זה היה הרקע להשמצתו המתמשכת באתר התקשורת הימני "מידה" (ראו כאן, כאן וכאן). לבסוף פורסמו באתר "תחקירים" (ראו כאן וכאן) המנסים להפריך את מחקריו של נתן מנימוקים מקצועיים.
הכנסת הזמינה בדיקה חיצונית שבסיומה פרסמה הודעה רשמית כי מחקריו של נתן לא היו מוטים או מגמתיים ולא נפל בהם דופי. אולם, חודשיים בלבד לאחר שדוברות הכנסת הגנה בלהט על נתן והסבירה כי אף שכתיבתו הפוליטית הייתה "מזוהה" מדי הרי שהיא שייכת לעבר, הוחלט להעבירו מתפקידו. לפתע נמצאו הנימוקים המתאימים לכך: מאמרי העמדה שלו פגעו באמונם של חברי הכנסת ושל הציבור הרחב במרכז המחקר והמידע של הכנסת. ב"הארץ" פורסם כי יו"ר הכנסת נכנע ללחצים פוליטיים להדיח את נתן. אתר "מידה" הימני אכן חגג את ההדחה ותבע בעלות עליה.
השאלה איננה האם נתן צודק או טועה בהשוואה שערך בין תופעות גזעניות בישראל לבין תופעות דומות בגרמניה הנאצית. יש להניח שלא תהיה הסכמה מחקרית בשאלה זו. השאלה היא האם עליו לשלם במשרתו על מאמרים מהעבר בגנות תופעות גזעניות בישראל ובגנות פוליטיקאים ומפלגות בימין.
נתן הועבר מתפקידו לא משום שלא ביצע את מלאכתו נאמנה – בכך מודה הכנסת עצמה – אלא משום שחשף נתונים שצרמו לאזני הימין ומשום שהופעלו לחצים פוליטיים חיצוניים להדיחו. לחצים מסוג זה אינם לגיטימיים ולכן הם הוסוו כביקורת מקצועית על מחקריו של נתן. מאחר שביקורת זו הופרכה הוא הודח בנימוקים של עבירה על תקנון שירות המדינה ופגיעה בנייטרליות הפוליטית של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אולם נתן פרסם את מאמריו הפוליטיים בתקשורת ברשות ובסמכות וחדל כאשר נאסר עליו הדבר. הוא נענש על כך שהיה איש שמאל מוצהר בעבר.
פרשת גלעד נתן מוכיחה כי לעובד מדינה שמאלני העוסק בנושאים שנויים במחלוקת לא תעמוד העובדה כי הביע את עמדותיו הפוליטיות ברשות, בעבר, וכי הוכח כי עמדות אלה לא פגמו בעבודתו המקצועית.
באסלאם השיעי ידוע עקרון התַקִיַּה – חובתו של המאמין להיזהר ולהסתיר את דתו בעת רדיפה. כעת יש לתהות שמא אנשי שמאל בישראל (ודווקא הם), כולל השמאל הציוני שנתן משתייך אליו, חייבים לאמץ את העקרון הזה מיום שבו הם עומדים על דעתם, כדי שלא לפגוע בסיכוייהם למשרה בשירות המדינה בעתיד. ללא ספק, עליהם להימנע, גם בעת היותם "אזרחים פרטיים" או תלמידי מחקר וחוקרים באקדמיה, מביקורת פומבית לגופו של פוליטיקאי ימני או לגופה של מפלגת ימין, אף שזוהי נשמת אפה של הדמוקרטיה. זהו ה"אפקט המצנן" העגום ביותר של פרשת נתן, והוא נפוץ גם באקדמיה בעלת התדמית ה"שמאלנית". לאחרונה שמעתי משני עמיתים, שעדיין לא נהנים מקביעוּת, כי הם נזהרים מאוד מלהביע בפומבי את עמדותיהם השמאלניות (הציוניות) כדי שלא לסכן את עתידם המקצועי.
אינני מוטרד מכל אלה שיטענו כי מאמר זה הוא מוטה ומגמתי ויתווכחו אתו. אני מוטרד מכל אלה שיקראו אותו ויחשבו "מצויין, עוד שמאלני פוטר משירות המדינה". והם רבים, רבים, והולכים ומתרבים.
