כלי תקשורת רבים דיווחו על מנוסתו של בשאר אסד בעקבות הפיגוע בשבוע האחרון מן הבירה דמשק ללאדקיה, עיר החוף בצפון סוריה. רבים הסבירו שהבחירה בעיר הנמל נובעת מן העובדה שמרבית תושבי האזור הם עלווים כמוהו ולפיכך זהו מקום בטוח יותר עבורו, וחלק אף שיערו שהקרבה לחוף תאפשר לו להמלט ביתר קלות כשיבין שלא נותרו לו חלופות רבות. אולם העיתון אל-שרק אל-אווסט עוסק היום באפשרות מעניינת יותר – אסד מתחיל לבנות את המדינה העלווית.
העיתון מחבר את התכנית גם לחלק ממעשי הטבח שבוצעו לאחרונה על ידי הכוחות הנאמנים למשטר. הטבח הגדול בתְרֵימְסֶה למשל, והמאבק הקשה במרד שפרץ בעיר חוֹמס, נעשים מובנים יותר אם מטרתם היא גם טיהור אתני באזורים שאותם רואים העלווים כחלק ממדינתם העתידית. המטרה הנסתרת של האכזריות הבוטה היא להרחיק מתחומי האזור חלק גדול מן האוכלוסייה הסונית שעדיין מתגוררת בה, כדי למנוע התלקחויות עתידיות. הכתבה מתקשרת לידיעה שפרסמתי לפני מספר חודשים, ולפיה המשטר הכין כבר לפני שנים ארוכות מבצרי ענק חפורים ומצוידים היטב בהרי אנסרייה שבצפון מערב סוריה, וככל הנראה נאמניו של הנשיא בדקו ושיפצו אותם לאחרונה.
סביר להניח שזו תכנית מגירה שאפשר יהיה להחליט לממש או לא לממש אותה בהתאם להתפתחויות בשטח. כל עוד ירגיש אסד שיש לו סיכוי לרסק באלימות את המרד נגדו, להטיל אימה על אוכלוסיית הרוב הסונית ולהחזיק בשלטון, סביר להניח שלא יפעיל את התכנית וישאף להישאר בדמשק. אולם כאשר יחוש שהמורדים סוגרים על ארמונו בבירה, ייתכן שיחליט להוציא לפועל את תכנית המגירה ולבנות לו ולעדתו עיר מקלט בהרים שבהם חיו כקבוצת מיעוט נרדפת במשך מאות שנים. בין כך ובין כך, במנוסתו החפוזה והמבוהלת ללאדקיה אחרי הפיגוע שבו נהרגו יועציו הקרובים, חשף בשאר את התכנית ואולי אף סיכן את מימושה.
המנהיג הסורי יודע היטב כמה מסובך יהיה לפרק את סוריה למרכיביה. המשמעויות של צעד כזה מרחיקות לכת: שאיפה של הכורדים לאוטונומיה, התבדלות של גורמים עדתיים אחרים באזור, האצת תהליך ההתפרקות של עיראק, ומתן לגיטימציה עקיפה ליהודיותה של מדינת ישראל. אולם ייתכן שבמצב של אין ברירה יחתור אסד להקים מדינה דה-פקטו גם ללא סיכוי קבלת אישור בינלאומי.
אם כך יקרה ייווצר באזור תקדים בינלאומי מעניין – מדינות דה-פקטו לא מעטות הקיימות לצד או בתוך מדינות מוכרות, ומתנהלות כמדינות בכל היבט אפשרי למעט החברות באו"ם. לצד מדינת העלווים החדשה יהיו כבר שלוש חברות ותיקות – המדינה הכורדית בצפון עיראק, ושתי המדינות הפלסטיניות. בעתיד אולי יתווספו אליהן אחרות בסוריה, בלבנון ואולי באיראן.
