אמש העזה מנחת התכנית "אולפן שישי" בערוץ 2, דנה וייס, להעלות את הרעיון המשונה כי הפרדיגמה של "האסלאם מול המערב" איננה מדוייקת, וכי נכון יותר יהיה לחלק את העולם למתונים ותאבי חיים מול קיצונים שעבורם המטרה מקדשת את כל האמצעים. וייס הזכירה עוד כי החלוקה הזו קיימת גם בדתות כמו היהדות והנצרות.
לאחר שבוע שלם של חפירות גבריות רברבניות בכל אמצעי התקשורת על חלשלושי אירופה והמלחמה בטרור, אין פלא שוייס חשה כי מוטב שתקדים לדבריה הערת אזהרה כי הגברים בפאנל עלולים להתנפל עליה. היא כמובן צדקה: זה בדיוק מה שקרה. יושבי הפאנל הזדעקו ותבעו את כבודם ("למה זה שייך לגברים ונשים"), אבל הגדיל לעשות הפרשן לענייני ערבים, אהוד יערי, שלעג ל"מומחיותה" של וייס ב"כל נושא".
יערי הציע לוייס: "כדאי שתתעמקי קצת, ותשמעי ממוסלמים איזה בעייתיות יש בתוך הדת, וגם את הנתונים כדאי לבדוק", משום שליערי "לא נשמע" שוייס בדקה את הנתונים. "את נעשית יאכנע", הוא העיר לה כאשר הושתקו חילופי הדברים ביניהם.
דומה כי יערי, פרשן לענייני ערבים מהזן הישן והנכחד, מתקשה להתרגל למאה ה-21 – בדומה לאותם מוסלמים סלפים המתאווים לשוב ולחיות במאה השביעית לספירה – שבה גם לאשה מותר לשבת לצדו ולהעלות תהיה בתחום שנרשם על שמו בטאבו. אנו בפורום לחשיבה אזורית מזמינים את יערי להתעמק קצת בעצמו בנושא, לשמוע מיהודים (ונוצרים) איזו בעייתיות יש גם בדתות שלהם, ולבדוק את הניתוחים הזמינים לכל דורש רציני, גם באתרנו אבל בהחלט לא רק בו.
העמדה שהעלתה וייס בשידור מקובלת בהחלט בשיח המקצועי, ולא רק בשיח התקשורתי (לפחות זה שצלח את תקופת האבן): בחברות מוסלמיות מתקיים מאבק פנימי קשה בין מתינות לבין קיצוניות, ואף דת או לאום אינם, ולא היו, חסינים מפני מעשי טרור ורצח המוני של חפים מפשע שיצאו מקרבם.
ההתנפלות הגברית, וזו של יערי במיוחד, על דנה וייס ב"אולפן שישי" הייתה מופת של בזיון אנושי, עיתונאי ומקצועי.