בשבועות, אם לא בימים, הקרובים, צפויה הרשות הפלסטינית להכריז על עצמאות. כמו גיל-עד נועם, גם אני מניחה שההכרזה הפלסטינית תזכה לתגובה אוהדת ברחבי העולם ומדינה חדשה תקום. כיצד תשפיע התפתחות זו על היחסים המשפטיים בין ישראל לבין הפלסטינים?
כבר היום ישראל מנהלת את יחסיה המשפטיים עם הפלסטינים על פי הדינים החלים בין מדינות. הדבר בולט במיוחד ביחס לדיני השימוש בכוח ודיני הסכסוך המזוין (המשפט ההומניטארי). ישנה מחלוקת בשאלה אם ביחסים שבין מדינות לבין גופים שאינם מדינה חל המשפט הבין לאומי בדבר איסור השימוש בכוח והזכות להגנה עצמית (או שביחסים אלה חל המשפט הפלילי בלבד). טענתה של ישראל בדבר זכותה להגנה עצמית מפני ארגונים פלסטינים מעידה על כך שתשובתה לשאלה היא חיובית. גם ביחס לדיני הסכסוך המזוין עמדתה של המדינה היא שביחסים עם הארגונים הפלסטיניים חלים דיני הסכסוך המזוין הבין-לאומיים, דהיינו אלו שבין מדינות. ישראל מסתמכת על דינים אלו מאז 1967, בהפעילה, בגדה המערבית ובעבר גם ברצועת עזה, את דיני הכיבוש, החלים רק בסכסוכים בין מדינות. קיומה של מדינה פלסטינית יסיר כל ספק בכך שהגדה המערבית היא שטח כבוש גם לצורך אמנת ג'נבה הרביעית מ-1949.
יש הטוענים שהכרזת עצמאות תהווה הפרה של הסכם הביניים, אשר אוסר על הצדדים לנקוט בצעדים חד-צדדיים לשינוי מעמד השטחים, ולכן הפרה זו תפטור את ישראל מחובותיה שלה. גם אם קביעה זו נכונה (והספק נובע מכך שהאיסור חל על הצדדים להסכם, ישראל ואש"ף, אך ההצהרה צפויה מצד הרשות הפלסטינית), משמעות הדבר תהיה – דווקא לגישתה של ישראל הטוענת שהיא מחזיקה בכל סמכות שלא מוקנית על פי ההסכם לפלסטינים – שישראל שבה להיות המעצמה הכובשת בגדה המערבית. ישראל תוכל להימנע מהעברת כספים לרשות הפלסטינית, אך מחויבותה על פי המשפט ההומניטארי ודיני זכויות האדם בוודאי שלא תקטן – לרבות האחריות לסדר ולביטחון הציבורי ולאספקה של אמצעי קיום שבשליטתה, כחשמל ומים.
תחום שבו צפוי לחול שינוי הוא מעמדם של אנשים המוחזקים בידי הצד האחר לסכסוך: עצירים ואסירים פלסטינים בידי ישראל מחד גיסא, גלעד שליט מאידך גיסא. הדינים הנוגעים לשבויי מלחמה, ובראש ובראשונה הזכות לתקשורת מהשבי והאיסור להעמיד לדין שבוי מלחמה על עצם השתתפותו בלחימה, חלים רק בסכסוכים בין מדינות. משום כך לא חלים דינים אלו ביחסים בין ישראל לבין הפלסטינים (ובעניין זה ישראל דווקא לא טענה שהסכסוך הוא בין לאומי), אם כי ישראל מעניקה לעצירים שבידיה רבות מן הפריווילגיות של שבויי מלחמה. השינוי המשפטי עשוי להיות משמעותי ביחס לגלעד שליט, אם כי לא נטול-קשיים. ישנה שאלה משפטית אם יש לראות בחמאס כוח צבאי של פלסטין. שאלה אחרת, עובדתית, היא אם חמאס יפעל בהתאם לדינים החלים על מדינות. נוכח העובדה שגם כיום חמאס מחזיק בגלעד שליט בתנאים המפרים את המשפט הבין לאומי (החל על צדדים לוחמים שאינם מדינה), יתכן שהציפייה לכך שחמאס ישנה פניו בן לילה ויפגין מחויבות למשפט הבין לאומי אינה ריאלית. מה שעשוי להשתנות הוא מידת הלחץ הבין לאומי שיופעל על פלסטין – על כל גורמיה – לפעול בהתאם למשפט הבין לאומי.
תחום נוסף שבו צפוי לחול שינוי הוא המשפט הפלילי. פלסטין תוכל להקנות לבית הדין הפלילי הקבוע סמכות לדון בטענות בדבר פשעים בין לאומיים שבוצעו בשטחה. מדובר בשתי קטגוריות עיקריות של אישומים. האחת, הפרות של דיני הלחימה. קטגוריה שנייה היא מעורבות במפעל ההתנחלויות, אשר על פי חוקת בית הדין מהווה פשע מלחמה. הדרך להעמדה לדין בהקשר זה רצופה חתחתים מבחינת מעמדו המשפטי של הסעיף בחוקת בית הדין ומידת המעורבות הנדרשת בביצוע העבירה, אך עצם הדיון בסוגיות אלו יהווה אתגר מבחינת ישראל. עם זאת, יש לציין שסמכותו של בית הדין תשתרע לא רק על אזרחים ישראלים, אלא על כל מי שביצע (לכאורה) פשע בין לאומי בשטח פלסטין, לרבות פלסטינים המעורבים בפעולות נגד ישראל ונגד פלסטינים אחרים.
יש מידה לא מבוטלת של אירוניה בכך שהכרזה על עצמאות, שמטרתה המיידית היא לשנות את מערך הכוחות בזירה הבין לאומית, צפויה להיות בעלת משמעות דווקא במישור שבין המדינה לפרט ולא במישור הבין-מדינתי שלשמו נועדה.
ד"ר יעל רונן היא מרצה בכירה למשפט בין לאומי פומבי ומשפט בין לאומי פרטי במכללת שערי משפט בהוד השרון. תחומי התמחותה הם הכרה ומעמד טריטוריאלי, משפט הומניטרי וזכויות אדם.
