מה חושבים המוסלמים על השריעה (המשפט המוסלמי)? כמה מהם תומכים ביישומה ולְמה הם מתכוונים ב"יישום השריעה"? שאלות אלה ורבות אחרות על האופן שבו מוסלמים חושבים ומתייחסים לאסלאם עלו במחקר שכותרתו "The World's Muslims: Religion, Politics and Society", שנערך מטעם מרכז המחקר PEW בשנים 2008-2012. המחקר מבוסס על סקרי דעת קהל שנערכו במשך חמש שנים ב-39 מדינות, שבכל אחת מהן מתגוררים למעלה מעשרה מיליון תושבים מוסלמים, ועל 39,000 ראיונות שנערכו פנים אל פנים.
אחד הפרקים המעניינים במחקר עוסק בסוגיית יחסם של המוסלמים לשריעה וליישומה. הממצאים מלמדים שמרבית המוסלמים מאמינים שיש להפוך את השריעה לחוק הרשמי במדינותיהם. במצרים, למשל, תומכים בכך כשלושה רבעים מקרב התושבים (74%). לאור ממצא זה קל יותר להבין את הצלחתן האלקטוראלית של מפלגות אסלאמיסטיות כגון "האחים המוסלמים" ומפלגת "אל-נור" הסלפית, שזכו בשני שלישים מכלל הקולות בבחירות שנערכו בשנת 2012. במדינות אחרות שיעורי התמיכה ברעיון זה דומים או אף גבוהים יותר: 71% בירדן, למשל, 83% במרוקו, 91% בעיראק, ו-89% ב"שטחים הפלסטיניים", כפי שהם הוגדרו במחקר. רק בשתי מדינות נמצאו נתונים שונים: בטוניסיה (56%) ובלבנון (29%) – שתיהן מדינות שהיו נתונות בעבר תחת שלטון צרפתי.
אולם המחקר אינו מסתפק בשאלה על עצם התמיכה ובוחן גם למה מתכוונים הנשאלים התומכים ב"יישום השריעה". ראשית הוא שואל על מי תחול השריעה. מסתבר שחלק ניכר מהנשאלים מתכוונים לכך שכאשר תיושם השריעה, היא תחול אך ורק על מוסלמים. במצרים, שלושה רבעים מקרב אותם מוסלמים שסברו שיש ליישם את השריעה השיבו שהיא תושת על כל תושבי מצרים ורק רבע מהם סברו שיש להשיתה על מוסלמים בלבד. אולם במדינות אחרות המספרים הללו נפלו במידה ניכרת: 49% בלבנון, 56% בירדן ו-44% בשטחים הפלסטיניים. באזורים אחרים בעולם המספרים נמוכים אף יותר. במילים אחרות, מרבית הנשאלים שתמכו ביישום השריעה ראו זאת כעניין פנימי של המוסלמים, ולא כמערכת משפטית מקיפה המחייבת את כל אזרחי המדינה.
עוד עולה במחקר שהנשאלים הסבורים שיש ליישם את השריעה מתכוונים שיש לעשות זאת בתחומים מסוימים, אך לא בתחומים אחרים. כך למשל עולה שמירב ציפיות הנשאלים ליישום השריעה ממוקדות בדיני אישות. כמו בישראל, התחום שנתפש כחשוב ביותר לשימור המשפט הדתי המסורתי הוא דיני אישות. כאשר נשאלו אותם מוסלמים שסברו כי יש ליישם את השריעה אם שופטים דתיים הם שצריכים לשפוט במקרים של סכסוכים משפחתיים או סכסוכים על רכוש, חלק מכריע מהנשאלים השיבו בחיוב: 95% במצרים ו-93% בירדן, 76% בעיראק, 75% בלבנון ו-80% בשטחים הפלסטיניים.
המחקר בדק גם את היחס לשאלת הענישה המוסלמית המסורתית. על פי השריעה, למשל, יש להעניש גנבים ונואפים באמצעות כריתת היד או סקילה, בהתאמה. כאשר התומכים ביישום השריעה התבקשו להביע את דעתם על יישום העונשים השרעיים נפל מספר המצדדים במידה ניכרת. במצרים, רק 70% מהתומכים ביישום השריעה תמכו גם בענישה פיזית של עבריינים על פי חוקי השריעה, בירדן 57%, ובלבנון וטוניסיה רק כמחצית מן הנשאלים.
חשוב לציין שמדינות המזרח התיכון שנבדקו במאמר זה אינן מייצגות את המגמה בעולם המוסלמי כולו. למעשה, קשה לדבר על מגמה אחידה אחת, לא בתוך המזרח התיכון ולא מחוצה לו. הפערים בין טוניסיה ולבנון מצד אחד ובין מצרים וירדן מצד שני, למשל, הם גדולים ורבי-משמעות, וכך גם ההבדלים בין המדינות הערביות במזרח התיכון ובין טורקיה ובין כל אלה לבין אזורים מוסלמיים במדינות מרכז אסיה. חשוב גם להעיר שייתכן שלא מעט מממצאים אלה, שנאספו בין 2008 ל-2012, תקפים כיום רק במידה חלקית. במצרים, למשל, שעברה תהפוכות כה רבות בשנתיים האחרונות, הנתונים הללו כבר מיושנים. אין ספק שהטלטלה הפנימית, האכזבה משלטון "האחים המוסלמים" ומהתנהלות המערכת הפוליטית השפיעו על ראיית הקשר שבין השריעה לבין החברה.