בתחילת שנת הלימודים האחרונה התחוללה סערה ציבורית באלג'יריה בעקבות סרטון וידאו שהפיצה מורה בבית ספר יסודי ברשתות החברתיות. המורה, עוטה חיג'אב, הבטיחה לדבר עם תלמידיה אך ורק בערבית, "השפה העשירה ביותר בעולם", "שפת גן העדן", כלשונה. הסרטון הפך ויראלי במהירות וזכה לאהדה רבה, כשברקע מתפרסמים דיווחים בתקשורת על חתירתה של שרת החינוך, המזוהה עם הממסד החילוני, לצמצם את החינוך האסלאמי וההוראה בערבית הספרותית ולקדם הוראה בדיאלקטים המדוברים והוראת מדעים בצרפתית.
הפרשה היא דוגמה נוספת לכך ששפה היא סוגייה פוליטית-חברתית נפיצה במדינות ערב. קיים קושי בהתאמת השפה הערבית לצרכי מערכות החינוך והממשל בעידן המודרני, וישנו מתח מתמיד בין השפה הספרותית הכתובה לבין הדיאלקטים השונים. במגרב, בנוסף למתח בין השפה הספרותית ללהג המדובר, קיים מתח בין הרוב דובר הערבית לבין שכבת האליטה הפרנקופונית הדקה, המשמרת את מעמדה של הצרפתית בקרב חוגים פוליטיים, כלכליים ואקדמיים עשרות שנים לאחר סיום הקולוניאליזם. בעיה נוספת קיימת בין הרוב הערבי לבין קבוצות מיעוט חשובות הדוברות דיאלקטים של ברברית/אמאזיע'ית ודורשות ממדינות האזור הכרה בלשונן ובתרבותן הייחודית.
מדינות המגרב, שזכו לעצמאות בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, נקטו תחילה במגמה מכוונת של "שערוב" – חיזוק הערבית כשפת המדינה העיקרית והתקרבות למדינות ערביות, מתוך שאיפה להתנתק מהמורשת הקולוניאלית. נטייה זו בלטה במיוחד באלג'יריה, שייבאה מורים ממצרים ומעיראק בשל מחסור בכח אדם מקומי מיומן. אלא שבסופו של דבר מגמה זו נחלה כישלון; הצרפתית נותרה שפה מרכזית, והשערוב הוביל לאסלאמיזציה של המעמד הבינוני-נמוך. רבים מן המורים ממדינות ערב היו מאנשי האחים המוסלמים, והם תרמו לעלייתן של תנועות אסלאמיות מקומיות בשנות ה-70 וה-80 ולהקצנה שהובילה למלחמת האזרחים באלג'יריה בשנות ה-90.
כיום מוגדרת הערבית כשפה הרשמית הראשונה בחוקותיהן של מדינות במגרב, אך הממסד והאליטות מנסים לצמצם את השפעתה או לכל הפחות להעדיף את השפות המדוברות על השפה הספרותית, במקביל לשימוש בצרפתית כ"שפת הקידמה". בדומה לשרת החינוך האלג'יראית, גם שר החינוך המרוקאי הביע בעבר תמיכה בלימוד מקצועות ריאליים בצרפתית, ובאחד מראיונותיו לתקשורת אף סרב להגיב בערבית בטענה שאינו דובר שפה זו. פרסומאי ידוע בממלכה, השותף לדעותיו של השר, הוציא לאחרונה לאור מילון ראשון מסוגו ב"דארג'ה", כינוי לדיאלקט הצפון אפריקאי, במטרה להקל על תלמידי מערכת החינוך ללמוד בשפת אמם, כהגדרתו.
מהלכים אלה נתקלים בהתנגדות וביקורת בעיקר מצד חברי התנועות האסלאמיות – "הצדק והפיתוח" במרוקו ו"התנועה לחברה של שלום" באלג'יריה. הללו מציבים עצמם כמגני הערבית הספרותית, "שפת הקוראן והשירה", ומגדירים אותה כמרכיב מרכזי בזהות הלאומית המאפשר תקשורת בין עמי האזור. חיזוק הצרפתית וה"דארג'ה" נתפש בעיניהם כהמשך המסורת הקולוניאלית, או כפי שניסח זאת נשיא אגודת אנשי הדת האלג'יראים: "גירשנו את הכובש הקולוניאלי שניסה לחמוס את אדמתנו ולמחות את ההיסטוריה והדת שלנו, אך אנו משמרים את שפתו ופועלים להפצתה".
בתוך כך, גורמים רבים במדינות המגרב מלינים על כך שדווקא ההישענות על הצרפתית היא שמקשה על ההשתלבות בעולם הגלובאלי, שכן היא נמצאת בנסיגה ביחס לשפות בין-לאומיות אחרות כאנגלית, ספרדית וסינית. שר החינוך התוניסאי, למשל, הצהיר לא מכבר כי במסגרת הרפורמות החינוכיות בארצו תהפוך האנגלית לשפה שנייה. דבריו גררו מחאה מצד השגריר הצרפתי בתוניס, שלדברי השגריר הובילה לנסיגת השר מעמדתו ולהבטחה לשמר את מעמדה הנוכחי של הצרפתית בתוניסיה. פרשה זו מעידה על ההשפעה הפוליטית והתרבותית שיש לצרפת באזור גם כיום.
לשלל המאבקים הלשוניים הללו מצטרף גם המאבק על ההכרה בדיאלקטים השונים של השפה הברברית/אמאזיע'ית, שפתם של תושבי צפון אפריקה טרם הכיבוש הערבי במאה השביעית המדוברת כיום על ידי קבוצות מיעוט באזורים גאוגרפיים מובחנים, בעיקר במרוקו ובאלג'יריה. במדינות אלה, ובמיוחד במרוקו, החל בעשורים האחרונים תהליך הדרגתי של הכרה ממסדית בשפה ובתרבות האמאזיע'ית כחלק מתפישה כוללת של זהות לאומית רב-תרבותית, וכיום מוכרת השפה כרשמית, לצד הערבית. עם זאת, אקטיביסטים אמאזיע'ים מלינים על כך שבפועל לא נעשה די כדי להטמיע את הלהג ולטפחו כשפה כתובה, וטוענים לאפליה מתמשכת של דוברי האמאזיע'ית.
המאבק האמאזיע'י ממוקד בעיקר בסוגייה הלשונית ואינו מאבק פוליטי מובהק. נטיות בדלניות קיימות רק בשוליו, אך לא אחת נקשרו בו מהומות על רקע כלכלי-חברתי, שפרצו באזורים שמרבית תושביהם אמאזיע'ים. התפישה הדתית של האמאזיע'ים מזוהה עם האסלאם הסופי העממי, וקיימת מתיחות מובנית בינה לבין גישת התנועות האסלאמיות השמרניות. יחד עם זאת, ישנם גם אסלאמיסטים ממוצא אמאזיע'י, ולאחרונה אף נבחר במרוקו ראש ממשלה אמאזיע'י מטעם מפלגת "הצדק והפיתוח", הידוע באהדתו להכרה בשפה האמאזיע'ית.
חרף "מלחמת הלשונות" במגרב, חלקים גדולים מתושבי האזור, ובמיוחד בני ובנות הדור הצעיר, דוברים שפה שהיא במידה רבה תמהיל של השפות והדיאלקטים השונים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם ברשתות החברתיות. אמצעי התקשורת והטכנולוגיה מקנים עדיפות לדוברי שפות זרות, אך הם גם מסייעים לשימור השפות האזוריות, ובראשן הערבית.
