הגל הנוכחי של יוזמות חקיקה "ציוניוֹת" בכנסת, שמקורו לא רק במפלגות הקואליציה אלא גם במי שרואה עצמה כמפלגת האופוזיציה העיקרית, מבקש להכפיף את המשטר הדמוקרטי בישראל להיותה מדינת הלאום של העם היהודי, להעדיף יוצאי צבא ושירות לאומי בקבלה לשירות המדינה, להביא לכך שמי שידבר סרה במדינה או בגופיה יעמוד לדין, לאסור על תמיכה זרה בעמותות פוליטיות, ולהשפיע בדרכים שונות על הרכבו של בית המשפט העליון כדי להביא לריסונו. לכן, אין פלא שיוזמות אלו מעוררות התנגדות לא רק מצד מי שרואים עצמם כאנשי שמאל אלא גם בקרב מי שמגדירים עצמם בדרך כלל כאנשי מרכז ומרכז-ימין.
ואולם, במובנים רבים ניתן לטעון כי "אין חדש תחת השמש": מאז הקמתה נוהגת ישראל קודם כל כמדינה יהודית ורק אחר כך כדמוקרטיה, אזרחיה הערבים הפלסטינים מוּדרים מתחומים רבים וחשובים בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה ובתרבות, התקשורת (הציבורית והפרטית) תומכת ברובה בשלטון ובפרט בזמן מלחמה, ובתי המשפט נוטים בדרך כלל "להתיישר" עם מדיניות הממשלה ובפרט בנושאי ביטחון. במילים אחרות, החוקים המוצעים כעת הנם מיותרים ברובם הגדול שכן הם משקפים במידה ניכרת את המצב הקיים בישראל בפועל. השאלה הנשאלת לאור זאת היא מדוע מקדמים גורמים בימין את היוזמות הללו בכנסת באופן נמרץ כל כך, ומדוע הן מעוררות התנגדות כה עזה מעברה השני של המפה הפוליטית.
התשובה היא כי גורמים בימין, ובפרט אלה שהם אידיאולוגיים במובהק, אינם יכולים לשאת עוד את הסתירה הקיימת בין החזון של ישראל כמדינת-לאום יהודית, מצד אחד, ובין המציאות של ישות פוליטית דו-לאומית בכל שטח ארץ ישראל/פלסטין, הקיימת בפועל מ-1967 ואילך, מצד שני. ואולם, במקום להתעלם מסתירה זו, כפי שעושים מנהיגי המרכז והימין המתון מזה עשרות שנים, או לנסות וליישבה על-ידי השתחררות מן השטחים, כפי שמציע השמאל, "הימין החדש" חותר למסד את המציאות באמצעות חקיקה על-מנת שתתאים לחזון, גם במחיר של ריסוק הדמוקרטיה הפורמלית בישראל.
יוזמות החקיקה שמקדם "הימין החדש" מעוררות דאגה, ובצדק, בקרב כל מי שהדמוקרטיה בישראל יקרה לליבו. אך ניסיון זה טומן בחובו גם הזדמנות: ראשית, הצעות החוק שמקדם הימין מעוררות ההתנגדות ניכרת לא רק מבית אלא גם מחוץ, והתנגדות זו לובשת אופי קונקרטי יותר מבעבר. שנית, גורמים במרכז ובשמאל, המתנגדים הן למציאות הקיימת בארץ-ישראל/פלסטין והן לאופי הפורמלי של הדמוקרטיה הישראלית, יכולים לאחוז את השור בקרניו ולנסח חזון משלהם למדינת ישראל, אשר כולל הקמת משטר דמוקרטי מהותי (להבדיל מזה הפורמלי הקיים בפועל) המושתת על ערכים של שוויון, חופש וצדק לכל האזרחים ללא הבדל דת, מין ולאום, וכן על פתרון של שלום לבעיית השטחים, ולחתור למיסודו של חזון זה.
ד"ר אורן ברק מלמד במחלקה למדע המדינה ובמחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.
