איראן רואה בניצחון האחים המוסלמים במצרים כחלק מהרנסאנס האסלאמי שהחל עם המהפכה ב-1979. מחמוד אחמדינז'אד, עד לא מכבר ממבקריה החריפים של מצרים, בירך את מורסי על נצחונו והביע תקווה כי נפתחה הדלת לשיפור היחסים בין שתי המדינות. אמצעי התקשורת השונים באיראן הסבירו כי המדיניות האמריקאית ו"הישות הציונית" ספגו מהלומה מכרעת לאחר שהתבררה זהות נשיאה החדש של מצרים. מדינה זו, על-פי תיאוריית הדומינו האיראנית, היא החוליה החשובה ביותר בדרך להפלת שאר המשטרים הפרו-מערביים באזור. הבאה בתור היא ערב הסעודית, המאחז האמריקאי האסטרטגי האחרון. בראייה זו נפילת המשטר הסעודי יסמל את קץ העידן האמריקאי ותחילת זה האסלאמי.
האופטימיות האיראנית אינה במקומה והיא מהווה יותר משאלת לב מאשר מציאות פוליטית. ראשית, מצרים, למרות הניצחונות המרשימים בבחירות לפרלמנט ולנשיאות, אינה בת ברית טבעית של איראן. מעבר לתלות הכלכלית והצבאית במערב ובערב הסעודית הגרסה האסלאמית בה שונה ומתחרה בזו של איראן השיעית. גם אם יצליחו האחים לנטרל את מוקדי הכוח של הצבא, משימה קשה ביותר לנוכח תיקוני החוקה האחרונים וקביעת חוסין טנטאווי כשר ההגנה, הם יציבו אלטרנטיבה, לחזון האסלאמי-השיעי האיראני, הדוברת את השפה הפוליטית-והדתית של רוב המוסלמים הסונים במזרח התיכון. אזהרתו של שיח' יוסף אל-קרדאווי, מהסכנה השיעית מצביעה על כך. שנית, גם הרפובליקה השנייה שואפת להנהיג את העולם הערבי ולא סביר שתניח לאיראן למלא תפקיד זה. מצרים החדשה מצויה במחנה האנטי-איראני בכול הקשור למלחמת האזרחים בסוריה. לבסוף, נשיאה החדש של מצרים אינו אנטי אמריקאי. הוא השלים את לימודי התואר השלישי בארה"ב, עבד בה מספר שנים, מכיר היטב את תרבותה ושפתה ומצוי בדיאלוג מתמיד עם ראשי ממשל אובמה. לא סביר שמורסי יוביל את מצרים למסלול התנגשות עם ארה"ב והמערב כפי שאירע באיראן לאחר המהפכה.
איראן והמשטר המצרי החדש חלוקים גם בסוגיה הישראלית. הראשונה דוחה כול פשרה עם הציונים וחותרת להשמדת "השטן הקטן". מצרים כיום אמנם יותר אנטי-ציונית מהמשטר הקודם אך עד כה מנהיגיה החדשים הצהירו את הפתרון המקובל עליהם הוא שתי מדינות לשני העמים, מבלי להיכנס לסוגיות מפורטות כמו מעמד ירושלים, הפליטים והגבולות. הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, במיוחד עם החמאס, יהווה להערכתי מוקד מתיחות בין שתי המדינות. איראן שואפת לשמר את אחיזתה בחמאס, לאחר השקעה של מאות מיליוני דולרים בשנים האחרונות מתוך כוונה להשפיע על יחסי העולם הערבי וישראל. יחסים אלו יהיו במוקד המתיחות עם האחים, אשר בעבר ראו בהם ככורח מציאות לנוכח עוינות משטר מובארק, אולם כיום יפעלו להדק את אחיזתם בחמאס.
לסיכום: בשלבי התבססות אחיזת האחים במצרים תינתן עדיפות נמוכה ליחסי החוץ וביטחון, שגם כך הצבא הפקיע אותם לטובתו. המשטר החדש יבחן על פי הצלחתו, או כישלונו, בנושאי כלכלה, תעסוקה, חינוך ובריאות המצויים על סף קריסה. אולם ניתן לשער כי גם אם האחים יצליחו לחולל נס וישקמו את מצרים איראן ככול הנראה לא תהפוך לשותפה אסטרטגית בעיצובו מחדש של המזרח התיכון. תפקיד זה האחים שומרים לעצמם ופועלים למענו מאז היווסדם ב-1928.