בכיר חמאס אחמד יוסף העניק ביום ראשון ראיון לאתר "מען" שבו סיפק פרומו למסמך החדש שהתנועה עתידה לפרסם בחודש הבא, עם בחירתו של ראש הלשכה המדינית החדש (כנראה אסמאעיל הניה). עיקרי הדברים:
ראשית, חמאס, שאמנתה גדושה בסטריאוטיפים אנטישמיים ותיאוריות קונספירציה, תבחין בין היהדות כדת ובין "הכיבוש והפרוייקט הציוני". המאבק המזויין יתבצע בפלסטין בלבד, ולא כנגד יהודים בחו"ל.
שנית, התנועה תכיר במדינה פלסטינית בקווי 1967 ובירתה ירושלים, "מבלי להכיר בישראל ומבלי לוותר על כל חלק מאדמת פלסטין." אולם המאבק על כל פלסטין נדחה לעתיד הלא ידוע. אפשר להמשיל את הדבר לשיר "ייבנה המקדש עיר ציון תמלא" בשמחת תורה. עוד אפשר להזכיר כי כל הסכם שלום בין ישראל לבין שכנותיה מבוסס בראש ובראשונה על הרתעה ואינטרסים כלכליים, ולא על הכרה וקרבה תרבותית.
שלישית, חמאס רואה בחיוב פנייה לפורומים בינלאומיים. בכך קורצת התנועה לאש"ף ואבו-מאזן.
רביעית, חמאס מבדלת עצמה מתנועות אסלאמיות בעולם. היא לא מזכירה את הקשר שלה לאחים המוסלמים וטוענת שדאע"ש "פגעה בתדמית האסלאם והמוסלמים וכן במעמד הסוגיה הפלסטינית."
חמישית, התנועה מתייחסת בחיוב לפלסטינים נוצרים, ורואה באזרחותם שוות ערך לזו של המוסלמים. באותה נשימה היא מדגישה את תפקידן של נשים ב"פרוייקט ההתנגדות והשחרור."
יוסף הוסיף שישראל שולחת מסרים לחמאס דרך גורמים בינלאומיים על עניינה בעסקת חילופין בתמורה לגופות הדר גולדין ואורון שאול. עם זאת, חמאס אינה מוכנה לדון בנושא כל עוד לא תשחרר ישראל את משוחררי עסקת שליט שעצרה לאחרונה.
נראה כי מסמך המדיניות החדש של חמאס נוסח על רקע היחלשותה הדרמטית של התנועה בזירה האזורית והבינלאומית. חמאס מבינה, לאור מגעים מתמשכים עם גורמים אירופאים, כי לא תוכל לזכות בהכרה מערבית ללא מחווה לפחות לשלושת התנאים של הרביעיה הבינלאומית לתהליך השלום: הכרה בישראל, הפסקת המאבק המזויין והכרה בהסכמי אוסלו.
