"פסק ההלכה" של המנהיג העליון של איראן על עליה לרגל לנג'ף וכרבלא בעיראק במקום למכה שבסעודיה, שכיכב לאחרונה ברשימה של פנחס ענברי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ובמאמר של ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן, לא היה ולא נברא. העובדה שמקורות ערביים דיווחו על קיומו היא חסרת משמעות משלוש סיבות: המגמתיות הידועה של המקורות הללו בענייני איראן והשיעה, העובדה ששלטונות איראן הכחישו את הדיווח, והעובדה שאין כל רמז לפסק הלכה כזה באתר המנהיג העליון או בכל מקום אחר.
לאחר האסון במינא בשנה שעברה, שגבה את חייהם של כמה מאות עולי רגל איראנים, וההאשמות האיראניות בנוגע לאחריותה של סעודיה למחדל, הודיעו שלטונות איראן על השעיית העליה לרגל של אזרחים איראנים למכה. במהלך השנה האחרונה התנהלו שיחות בין שתי המדינות על מנת לבחון אפשרות לחידוש העליה לרגל, אך הסעודים סרבו לדרישות האיראניות בנוגע לסידורי ביטחון עבור עולי הרגל האיראנים.
האיראנים, מצדם, סרבו להתגמש, והמתיחות הכללית השוררת בין שתי המדינות לא הועילה במציאת פריצת דרך בנושא. כתוצאה מכך נותרה השעיית העליה לרגל על כנה, ובחג הקורבן שהסתיים זה עתה נעדרו האיראנים מסעודיה. אגב, החרמה דומה מצד איראן הייתה בין השנים 1988—1990, לאחר שכתוצאה מתקרית אלימה בשנת 1987 נהרגו מאות איראנים בעימות קשה עם כוחות הביטחון הסעודים במהלך טקסי העליה לרגל.
לפני שמנבאים שבר היסטורי בין האסלאם הסוני לבין האסלאם השיעי, ואף מלחמה בלתי קונבנציונאלית בין איראן לבין סעודיה, מוטב להעמיק מעט במקורות ראשוניים בשפה הפרסית (ולא להשמיט מהם עובדות מכוערות המקלקלות תיאוריה יפה), אך לא פחות חשוב מכך – להשתדל לאמץ גישה מחקרית מעט פחות היסטרית וסנסציונית.
