אחד הנושאים שהועלו לאחרונה לדיון ציבורי, כחלק מהכוונה להיענות למחאה הציבורית בנושא מצוקת הדיור, הוא הגדלת היצע הקרקעות וזמינותן. נושא זה נקשר גם למערכת הביטחון שברשותה שטחי קרקע נרחבים, הרבה מעבר לנדרש לה. בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-7 באוגוסט אמר שר הביטחון כי משרדו "יתגייס" לסייע בפתרון הבעיה. בין היתר ציין כי המשרד יפעל לפינוי מהיר של נדל"ן במרכז הארץ כדי לקדם בניית דירות.
דברים אלה אינם מפתיעים ואין בהם גם שום חידוש. נראה שהם בבחינת זריית חול בעיני הציבור הרחב, "מס שפתיים" פוליטי המגלם מעין אכפתיות וסיוע של משרד הביטחון, כביכול, למצוקה זו.
על פינוי מחנות צה"ל החליטה ממשלת רבין כבר בשנת 1993. היא הטילה על צוות בין-משרדי (שכלל את נציגי משרד הביטחון, משרד האוצר, מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון) לממש את ההחלטה. אולם מאז עברו שני עשורים, והמציאות מעידה כי היישום עומד ביחס הפוך להצהרות. מעטים הם שטחי המחנות המצויים בערים ובשוליהן שפונו, ומנגד רבים הם המחנות ששנים רבות "מיועדים לפינוי" – מחנה תל השומר, מחנה גלילות, מחנה צריפין, מחנה כורדני, שדה דב ורבים אחרים. תקצר היריעה מלפרט את הסיבות לעיכוב בתהליכי פינויים, ועל כך נכתב ונאמר רבות על ידי אנשי אקדמיה, ראשי יישובים, נבחרי ציבור ועיתונאים.
דו"ח מבקר המדינה בעניין הקרקעות שבניהול צה"ל שפורסם במרס 2011 נדרש בהרחבה גם לסוגיית פינוי המחנות. בתמצית, ניתן לומר שהעיכוב נגרם בגלל המחלוקת בין משרד הביטחון ובין משרד האוצר ומנהל מקרקעי ישראל בשאלה אילו מחנות יפונו: האם רק אלה שלקרקעותיהם יש ערך כלכלי או אחרים שמערכת הביטחון מעוניינת לפנותם. עיקר המחלוקת היא על גובה התמורה שיקבל משרד הביטחון עבור העברת היחידות מהמחנה שקרקעותיו יוחזרו למנהל מקרקעי ישראל. מבקר המדינה ציין כי משרד הביטחון ניסה מספר פעמים לקבל לתקציבו לא רק את סך עלות העתקן של היחידות מהמחנות אלא גם את התמורה על שווי הקרקעות המתפנות, וזאת כדי להשתמש בה לצרכים שונים. גורם נוסף לעיכוב שמציין מבקר המדינה הוא שצוות הבין-משרדי חסר נציגי משרדים נוספים רלוונטיים לתהליך (למשל משרד הפנים) ולא השכיל ליצור מנגנונים לקיצור הליכי התכנון של הקרקעות המתפנות ולשווקן בהתאם.
בדו"ח מבקר המדינה נדון גם עיכוב העברת יחידות צה"ל ממטרופולין תל אביב לנגב ובעצם לשני מחנות בבאר שבע וסביבתה: האחד ליחידות התקשוב והאחר ליחידות חיל המודיעין. "אור בקצה המנהרה" ניתן (אולי) לראות בהחלטת הממשלה מאפריל האחרון: כדי להאיץ את העברת היחידות לנגב החליטה הממשלה על הסדר למימון עלות פינוי המחנות, קבעה את מקורות התקציב (משרד הביטחון, משרד האוצר ומנהל מקרקעי ישראל), את חלקו של כל גורם בהעמדת התקציב, את לוח הזמנים ליישום וגם פינוי מחנות נוספים של צה"ל.
לסיכום, יש לקוות שבעקבות יישום המלצות דו"ח מבקר המדינה והחלטת הממשלה יתקדם (ואולי יסתיים) התהליך של העברת קרקעות שצה"ל אינו נדרש להן למגזר האזרחי. עד אז, מוצע שהדרג הפוליטי יפסיק לזלזל באינטליגנציה והזיכרון של הציבור. מוטב שיואיל לדאוג לקידום התהליך, ובעיקר שיחדל להצהיר על פעילות "חדשה" שמזמן היה עליו לדאוג לסיומה.
ד"ר עמירם אורן, גיאוגרף ואיש ידיעת הארץ, משלב למעלה משני עשורים מחקר והוראה באקדמיה עם פרקטיקה בתכנון ובייעוץ. תחומי עיסוקו מחברים בין ביטחון ובין גיאוגרפיה, בדגש על הממשק בענייני קרקע וניהול המרחב המתקיים בין הצבא, מערכת הביטחון, המדינה והחברה בישראל.
