הדמוקרטיה המצרית עדיין סובלת ממחלות ילדות. פסיקתו של בית המשפט העליון לענייני חוקה בדבר פיזור הפרלמנט מלמדת על שתי בעיות לא פתורות: ההבחנה בין סמכויות הרשות המבצעת לאלה של הרשות השיפוטית, וריסון כוחם של "האחים המוסלמים", שבבחירות של 2011–2012 זכו במספר גדול של מושבים בפרלמנט וכעת הם מנסים לקדם באגרסיביות את האינטרסים של התנועה ואת השקפת עולמה.
כבר ביוני קבע בית המשפט העליון לענייני חוקה כי יש לפזר את הפרלמנט משום ששליש מהמושבים נבחרו שלא כחוק. כשלושה שבועות אחר כך, בראשית יולי, חוקק הנשיא החדש של מצרים, מחמד מורסי, צו הקובע שהפרלמנט יחזור לתפקד. צו זה נדחה, וההכרעה עברה לבית המשפט העליון לענייני מינהל. בסוף ספטמבר 2012 קבע בית משפט זה כי הפרלמנט אינו חוקי ולפיכך יש לערוך בחירות חדשות.
החלטות אלו קוממו את המשפטנים מקרב "האחים המוסלמים". אחד מהם, עורך הדין מחמד אבו ברכה, קבע כי ההחלטה היא "אסון" לבתי המשפט המצרים. משפטן אחר, עבד אל-מקסוד, קבע שמערכת בתי המשפט במצרים זקוקה לרפורמה וכי על "האחים" לפעול כדי לחולל בה שינויים אך בו בזמן עליהם גם להיערך לבחירות. באמירות שכאלה יש כמובן משום איום לא מבוטל על בתי המשפט, בייחוד בימים אלה, כשמצרים מנסחת לעצמה חוקה חדשה שמטבע הדברים תגדיר מחדש את יחסי הכוח בין בתי המשפט לבין הנשיא. אולם לא כל המשפטנים מחוגי "האחים" מדברים בעוינות כה רבה על בית המשפט. יש ביניהם גם משפטנים כגון סובחי סאלח, הקובע שיש לכבד את צו בית המשפט ולהתחיל להתכונן לבחירות חדשות.
כצפוי, פסיקות אלה של בית המשפט מעוררות שמחה רבה בקרב הליברלים והשמאל. הביקורתיים שבהם ירו כמה חיצים אל עבר "האחים" וטענו שהתנהגותם שחצנית וסמכותית מדי וכי הם סבורים שביכולתם לאמץ פסיקות שנוחות להם ולדחות אחרות שאינן נוחות להם.
באוקטובר 2012 יכריע בית המשפט במחלוקת ויפרסם את פסק דינו. אם יתמיד בקו שנקט עד כה הרי שיקבע שיש לפזר את הפרלמנט, ולקביעה זו עתידות להיות השלכות מרחיקות לכת. ראשית, בית המשפט יחזק את עצמו ואת מעמדו לנוכח הרשות המבצעת; כעת הוא יצטייר כמוסד המקפיד על קוצו של יו"ד בכל הקשור לשלטון החוק והדמוקרטיה. שנית, בחודשים האחרונים נאלצו כל גופי השלטון במצרים להוכיח עד כמה הם נחושים להיאבק על סמכויותיהם. להפגנה זו של כוחו של בית המשפט יהיו בעתיד השלכות חשובות על העימותים בין הרשויות השונות במדינה.
בטווח הקצר יותר, קביעה זו עלולה לחולל שינוי ניכר בפרלמנט. רבים סבורים שבבחירות הקודמות זכו "האחים" בפרט והמפלגות האסלאמיסטיות בכלל ליותר קולות ממה שהציבור יהיה מוכן להעניק להם כיום. היו לכך כמה סיבות: האסלאמיסטים היו ערוכים לבחירות הרבה יותר טוב מהמפלגות הליברליות שהתחרו בהם, והם גילמו את האופוזיציה הישרה, ההגונה והמוכרת למצביעים. אולם כיום כל אלה השתנו. "האחים" כבר אינם מזוהים עם האופוזיציה, ואם לשפוט על פי ה"מוּרְסִימטר", הבוחן את שביעות רצונם של אזרחי מצרים מנשיאם מחמד מורסי, 58% מכלל האוכלוסייה אינם מרוצים מתפקודו. התנועות האסלאמיסטיות איבדו אפוא מקסמן במידת-מה, וייתכן מאוד שהן לא תזכינה במספר המושבים הגבוה שזכו לו בבחירות הקודמות.
אירועי הקיץ האחרון מחזקים מאוד את מערכת בתי המשפט, שהוכיחה שהיא מוכנה להתעמת עם "האחים המוסלמים" באמצעות פסיקות הפוגעות בהם ישירות. נדמה שמאז ההצלחה המטאורית של התנועה בבחירות 2011–2012, ומאז ההצלחה הדחוקה בבחירות לנשיאות, "האחים המוסלמים" נמצאים בנסיגה. סביר להניח שהם יישארו המפלגה החזקה במצרים, אולם הם מגלים עם הזמן שמאבקי הכוח והמשחק הדמוקרטי מחייבים פשרות וויתורים ואף שוחקים את הילתן של תנועות שישבו במשך עשרות שנים מהצד והעבירו ביקורת.