המתקפה האמריקאית הממשמשת ובאה בסוריה עלולה לחשוף את איראן לדילמה מהותית, מעבר לזו הברורה של האינטרס האיראני כי ממשל אסד לא יקרוס. הבחירות שאך הסתיימו קבעו באופן נחרץ כי מרבית העם האיראני רוצה לשקם את הכלכלה על ידי שיבה למדיניות חוץ שפויה ונורמטיבית. מצביעים רבים הכריזו כי די להם במיליארדים הרבים שהושקעו בסורים, בעיראקים, בפלסטינים ובלבנונים על חשבון האיראנים. יתרה מכך, מדיניות זו הובילה לסנקציות בינלאומיות שעלו לכלכלה בעשרות מיליארדים נוספים, באינפלציה דוהרת ובאבטלה מאמירה. לכן נבחר חסן רוחאני לתפקיד הנשיא. הוא הבטיח להתפייס עם המערב ועם השכנים הערבים ורמז כי הוא מוכן לשנות את מדיניות החוץ ההרפתקנית של קודמו ולחדול מהמלחמה הקרה המתנהלת מול מדינות המפרץ ומדינות אחרות כמו טורקיה ומצרים.
במידה ואיראן תבחר להגיב צבאית על המתקפה של הקואליציה האמריקאית-ערבית נגד המשטר הסורי, כפי שאיימו חלק מדובריה, היא עלולה לשלם מחיר גבוה מאוד מבחינה כלכלית ואולי צבאית. המחיר יכול להיות החרפת האמברגו הכלכלי, פגיעה במתקני הגרעין של איראן ואולי אפילו מצור ימי משתק. למרות הרהב האיראני היכולת הצבאית שלה בטלה בשישים מול העליונות הטכנולוגית הצבאית המערבית, כזו שמצויה בחלקה גם בידי יריבותיה כמו ערב הסעודית, מצרים וטורקיה. הכיבוש המהיר של עיראק של סדאם חוסיין הוכיח את הפערים האלה. לצבא האיראני אין יכולת להתמודד מול עליונות ימית ואווירית של יריביו. זאת יודע גם המשטר האיראני. המשטר יודע עוד כי האיומים החוזרים ונשנים להבערת המפרץ, חסימת מיצרי הורמוז ושליחת אויביה של איראן לגיהנום הם יותר אמירות לצרכי פנים מאשר תכניות פעולה.
מהצד האחר כמובן מצויה יוקרתה של איראן כמעצמה אזורית מובילה. נטישת הברית עם המשטר הסורי, לנוכח איום ברור ומיידי על קיומו, עלולה מבחינת איראן להבהיר לבעלות בריתה, כמו עיראק וחזבאללה, כי היא אינה אלא נמר של נייר. יתרה מכך, התיימרותה של איראן להעמיד את האסלאם, במיוחד זה השיעי, מעל האינטרסים הלאומיים שלה, עלולה להתגלות, ולא בפעם הראשונה, כריקה מתוכן. חוסר תגובה יצמצמם את איראן למעמד של מדינה מדרג שני ואולי שלישי. המרוויחה הגדולה תהיה יריבתה המרה, ערב הסעודית.
העבר, להוציא אולי את תקופת נשיאותו של אחמדינג'אד, מלמד כי איראן העדיפה את האינטרס הלאומי שלה על-פני זה האינטרס הדתי-שיעי. כיום הנהגת איראן, הרשמית והלא רשמית, מצויה שוב בידי מחוללי המהפכה המקוריים אשר העדיפו את האינטרס האיראני על-פני זה האסלאמי. באופן אירוני יכול להיות שהמתקפה האמריקאית על סוריה וחוסר התגובה הצבאית תעניק לאיראן את האמתלה לסגת שוב אל תוך גבולותיה, כפי שעשתה לאחר מלחמת איראן-עיראק, כדי לקבל את פסק הזמן הנחוץ לה לשיקום הכלכלה ואמון העם במשטר. אם אכן זה יקרה אנו צפויים לדעיכת ההשפעה האיראנית למשך זמן רב, ומהצד האחר ניכנס לעידן שבו ערב הסעודית תהיה זו המכתיבה את המציאות החדשה של המזרח התיכון.
