יש משהו מעליב בתופעת נפתלי בנט. לא זו בלבד שהוא חושף את השמאל במלוא רפיסותו, הוא מדגים בפעם המי-יודע-כמה את התמכרותם של המצביעים לסמי הרגעה. הבעֵרה בגדה החלה, אירופה מכינה מהלומה דיפלומטית, ארצות הברית עייפה מישראל, מדינות האזור מתנערות מאתנו – ובנט משווק תכנית מדינית שמפזרת שמן על המדורה ומכנה אותה "תכנית הרגעה". תן טון שקט, מילים מתחמקות, זקיפות וכבוד – וקבל חמישה עשר מנדטים.
אז מה מציע בנט בתכניתו? לדבריו, סיפוח שטחי C יוביל לכך שכל "תושבי […] המדינה יחיו בביטחון ונהיה כולנו מוגנים מול איום ממזרח". האומנם? הנה שיעור קצר בגיאוגרפיה: טול כרם נמצאת מחוץ לשטחי C והיא מרוחקת קילומטרים ספורים מנתניה; מי ימנע מטרוריסטים לירות על יישובי שפלת החוף מטול כרם? בית לחם גם היא מחוץ לשטח המועמד לסיפוח; מי ימנע ירי ממנה לירושלים? גם ג'נין איננה בשליטתנו, ועפולה נמצאת בטווח הירי שלה. כלומר, אם מספחים את שטחי C, כפי שמציע בנט, ישראל תהיה נתונה לחסדי הפלסטינים שיחליטו מתי לירות על יישוביה. אם כן, איך הגיע בנט למסקנה שאחרי הסיפוח "נהיה כולנו מוגנים"? יתר על כן, הקישור בין סיפוח שטחי C לשיפור הביטחון תמוה, בלשון המעטה. הרי ממילא שטחי C מצויים כיום בידי כוחות הביטחון הישראליים, אז מה מועיל בנט בסיפוחו? מדוע הצהרה פוליטית, שאינה מוסיפה או מורידה חיילים בשטח, משפרת את הביטחון?
אמנם אחרי סיפוח שטחי C, כתכניתו של בנט, אחיזת צה"ל בשטח לא תשתפר, אבל אנחנו נזכה למפולת דיפלומטית. על כך עונה בנט ש"העולם יתרגל", כשם ש"התרגל" לסיפוח רמת הגולן. אפשר להשתעשע לרגע במשחק "מצא את ההבדלים": ברמת הגולן חיים 20,000 תושבים פלסטינים, בגדה כשני מיליון; סיפוח הגולן נגס בחלק קטן מסוריה, סיפוח שטחי C יחסל את הישות הפלסטינית; בגולן אין התנגדות מקומית פעילה, בגדה יש היסטוריה של התנגדות הכוללת הרג של ישראלים ופלסטינים, מאבק מדיני, נוכחות תקשורתית, מעורבות של מתנדבים זרים הבאים לסייע לפלסטינים. הגדה היא סמל בעיני המוסלמים בעולם כולו ונושא למסע צלב מוסרי בעיני אירופה. האם באמת אפשר להשוות את יחס העולם לרמת הגולן ליחסו לגדה? האם מה שלכאורה נכון לגבי רמת הגולן תופס במקרה הגדה? יתרה מזאת, גם במקרה של רמת הגולן הסיפוח לא סילק מן השולחן את הסוגיה הדיפלומטית. מאז הסיפוח ועד היום היו כמה וכמה ניסיונות הידברות בין ישראל לסוריה, ורמת הגולן עדיין נמצאת על שולחן המשא ומתן. במילים אחרות, העולם לא "התרגל" לסיפוח רמת הגולן כפי שטוען בנט; לכל היותר הוא דחה את הטיפול בסיפוחה. הנושא ישוב ויעלה, ויש סיכוי לא קטן שזה יקרה בשנים הקרובות, אחרי החלפת משטרו של אסד.
בנט מכסה את המציאות הסבוכה והמסוכנת השוררת בגדה במלל קליל ואופטימי. הגדה – שרק אתמול צרו בה תושבי הכפר טמון על חיילי צה"ל ולפני כמה ימים פלסטינים הניסו בה את כוחות צה"ל מכפרים אחרים, שיש בה הפרות סדר בלתי פוסקות, שבקבוקי תבערה נזרקים בה על כוחות הביטחון וניסיונות פיגוע אינם מחזה נדיר – מתוארת במצע מפלגתו של בנט כ"יהודה ושומרון השקטים". בנט אינו רוצה להתמודד עם אלימות, מוות ופיגועי טרור, שהרי התמודדות מעין זו תבריח בוחרים. בנט, חייל והייטקיסט מצליח, אינו רוצה שידבק בו ובמפלגתו ניחוח הקושי והכישלון. המצביעים רוצים לשמוע שהמצב יציב, שלצה"ל יש מענה לכל צרה, שצה"ל ינצח בכל עימות. זה האופיום שהם מבקשים, וזה האופיום שהסוחר מספק.
"משהו חדש מתחיל", מצהירה על עצמה מפלגת הבית היהודי בראשותו של נפתלי בנט, אולם בפועל היא מציעה את הישן מכול – לנהל משא ומתן עם עצמנו. כך נהגה ישראל עד 1987, כאשר התעלמה מהפלסטינים והתעוררה אל תוך האִנתפאדה הראשונה, וכך נוהגים סרבני השלום של הימין בשנים האחרונות. סביר להניח שבמוקדם או במאוחר, התעלמותה של ישראל משני מיליון פלסטינים הנלחמים בנו עשרות שנים, וממדינות העולם המאבדות את סבלנותן כלפינו, תוביל להתפרצות נוספת שתלוּוה בלחץ מדיני כבד. אין הרבה חדש במזרח התיכון.
"תכנית ההרגעה" תרגיע מצביעים ישראלים, אשר מאד יכעסו כאשר היא גם תצית את הפלסטינים.
