צילום: Alain Homsi, מתוך פליקר
מסגד עומר בן אל-ח'טאב בברלין, גרמניה (צילום: Alain Homsi, מתוך פליקר)
Below are share buttons

על צמיחת המסגדים הליברליים במערב

האם הומוסקסואליות ואסלאם יכולים ללכת יד ביד? לאחרונה התעוררה מתקפה ציבורית על מסגד איבן רושד-גטה בברלין, לאחר שכמה מהאימאמים שלו הכריזו על תמיכתם בזכויות הלהט"ב, מה שעורר מחדש את הדיון על הזרמים הליברליים של האסלאם במערב

מובאת כאן תמצית של מאמר שפורסם באתר דרג' (درج) ב־29.7.2022 על מסגדים ליברליים באירופה ועל האסלאם הליברלי. המאמר בוחן אם אפשר לחבר בין פמיניזם ואסלאם, ואם הומוסקסואליות ואסלאם יכולים להתחבר וללכת יד ביד. 

אמינה ודוד (أمينة ودود) היא תיאולוגית מוסלמית שהמירה את דתה לאסלאם לפני כחמישים שנה. מאז היא למדה ערבית ולימודי אסלאם והפכה לאישה הראשונה שהובילה תפילת שישי משותפת של גברים ונשים ב־2005 בארצות הברית, מה שהפך אותה לשם נודע מאוד. ודוד כתבה רבות על תפקידן של נשים באסלאם ומובן שעוררה סנסציה כשהובילה את התפילה ב־2005. היא אפשרה לנשים לקרוא לתפילה (אד'אן) ואפילו חיתנה אנשים בחוזי נישואין בעלי מאפיינים של נישואין אזרחיים. ודוד דנה רבות בתפקידן של נשים באסלאם, והיא אימאם שמאמינה כי יש מקום לכולם במסגד. היא האישה הראשונה באסלאם שעוררה את הדיון לגבי זכויות נשים, להט"בים וכל מי שפועל בשוליים, אך היא אינה היחידה.

כותב המאמר טוען שחופש הדת הקיים במערב הוא זה המאפשר פתיחות לטקסים חדשים בדת, כמו הטקס שביצעה ודוד ב־2005. מובן שישנן פרשנויות שונות לאסלאם בעולם הערבי, כמו למשל הפרשנות של האימאם השיעי מוחמד פדלאללה (محمد فضل الله) בלבנון שהיא שונה לחלוטין ממה שמקובל על פי המסורת והיא אפילו סותרת כמה מהעקרונות הבסיסיים ביותר בשיעה. 

הממשלות במערב מעודדות סוגים כאלה של חופש דת כל עוד הם אינם מעודדים אלימות מכיוון שכך המדינות שבהן נמצאים המסגדים האלה מצליחות להיראות ליברליות יותר ונתפסות כמעודדות חופש פולחן

לאחרונה התעוררה מתקפה על מסגד איבן רושד-גטה (שתי דמויות מהמזרח ומהמערב שקראו לניתוח רציונאלי ואשר נחשבות לדמויות בעלות השפעה גדולה ביותר) בברלין (שוב, המסגד שבו מתרחשת הפעילות הליברלית הוא במערב), לאחר שכמה מהאימאמים שלו הכריזו על תמיכתם בזכויות הלהט"ב, מה שעורר מחדש את הדיון על "הזרמים הליברליים של האסלאם במערב". זרמים אלה מנסים לאפשר מקום בטוח לשוליים של החברה ולאנשים שהחברה אינה מקבלת על רקע זהותם המגדרית ונטייתם המינית. סיראן אטיש, אחת ממייסדות המסגד, שמוצאה טורקי-גרמני, אמרה שתמיכה זו היא בעלת חשיבות רבה ביותר כי היא אינה מכריחה להט"בים מוסלמים לבחור בין הזהות המינית לזהות הדתית שלהם וכי היא מאפשרת מרחב עבור שתיהן. 

עאסם חפני, מורה ללימודי האסלאם באוניברסיטה של מונסטר בגרמניה, טוען כי הממשלות במערב מעודדות סוגים כאלה של חופש דת כל עוד הם אינם מעודדים אלימות מכיוון שכך המדינות שבהן נמצאים המסגדים האלה מצליחות להיראות ליברליות יותר ונתפסות כמעודדות חופש פולחן. הדוגמה של מסגד אבן רושד-גטה מציג תמונה אחרת על האסלאם ושל המוסלמים, השונה מהדעות הקדומות עליהם. חפני מוסיף שללא קשר לאיך שהדבר נראה בעיני הממשלה הגרמנית או במערב, מדובר בסופו של דבר במוסלמים שברצונם לבצע טקס דתי מסוים והמסגד מאפשר להם לעשות זאת. דבר זה מתקבל על הדעת אצל כל אדם. הוא מוסיף שלכל דת ישנה מסורת של איך לבצע את הטקסים שלה ושמדובר בעניין של הרגל. מוסלמים אינם רגילים לראות אישה מובילה תפילה, אך זה לא דבר אסור, כמו קבלה של אנשים להט"בים שתמיד היו קיימים בהיסטוריה האסלאמית. 

מסגדים אלה, נקרא להם רפורמים לצורך העניין, הולכים וצומחים באירופה והם ממוסדים על ידי דור שני של מהגרים מוסלמים (שנולדו וגדלו ב"מערב") או בידי אנשים מהמערב שהמירו את דתם לאסלאם. מדובר בעיקר ביוזמות פרטניות של אנשים שלא כל כך השתכנעו במבנה המסורתי של המסגד והטקסים הדתיים והחליטו לאמץ לעצמם מסורות אחרות, פתוחות יותר ופחות ממשוטרות ומשועבדות למסורות הקיימות במזרח. מומחה לענייני גרמניה לואי אל־מדהון טוען כי מסגדים אלה הם עדיין אזוטריים, ומכיוון שרובם שייכים לאנשים פרטיים, הם אינם זוכים לתנופה גדולה כל כך. "הקואליציה האיסלאמית הליברלית" לדוגמה, היא הארגון הראשון בגרמניה שמנסה לייסד את האסלאם הליברלי. מצד שני, הוא טוען, ישנו צורך עז אצל מוסלמים אירופאיים ליישם את עקרונות האסלאם בצורה פתוחה המאפשרת את שילוב הדת בחיי היומיום שלהם מבלי להדיר אף אדם בשל זהותו או מכיוון שאינו נצמד באופן גורף למסורת הדתית. 

אל־מדהון רואה שהשאלה האמיתית היא לא איך אפשר להיות הומו מוסלמי ולהתפלל במסגד, אלא מדובר בשאלה עקרונית יותר: כיצד ניתן לנסח מובנים חדשים באסלאם שאינם מתנגשים לחלוטין עם העקרונות של הדת, ובו בזמן כן הולכים יד ביד עם מדינת החוק הליברלית ועם זכויות האדם? הוא עונה שכל המוסדות והמסגדים הליברליים הקיימים עדיין נחשבים לשוליים מכיוון שאין להם בסיס חברתי והם עדיין סובלים ממחסור אמיתי בארגון. מה שצריך זה לא להתנתק לחלוטין או אפילו להחרים את הטקסים המוסלמים המסורתיים, אלא לפתוח בשיחה ובדיון בוגר ומעמיק בין מוסלמים על תפקידה של השריעה האסלאמית במדינת החוק הליברלית. 

מובאת כאן תמצית של מאמר שפורסם באתר דרג' (درج) ב־29.7.2022 על מסגדים ליברליים באירופה ועל האסלאם הליברלי. המאמר בוחן אם אפשר לחבר בין פמיניזם ואסלאם, ואם הומוסקסואליות ואסלאם יכולים להתחבר וללכת יד ביד. 

אמינה ודוד (أمينة ودود) היא תיאולוגית מוסלמית שהמירה את דתה לאסלאם לפני כחמישים שנה. מאז היא למדה ערבית ולימודי אסלאם והפכה לאישה הראשונה שהובילה תפילת שישי משותפת של גברים ונשים ב־2005 בארצות הברית, מה שהפך אותה לשם נודע מאוד. ודוד כתבה רבות על תפקידן של נשים באסלאם ומובן שעוררה סנסציה כשהובילה את התפילה ב־2005. היא אפשרה לנשים לקרוא לתפילה (אד'אן) ואפילו חיתנה אנשים בחוזי נישואין בעלי מאפיינים של נישואין אזרחיים. ודוד דנה רבות בתפקידן של נשים באסלאם, והיא אימאם שמאמינה כי יש מקום לכולם במסגד. היא האישה הראשונה באסלאם שעוררה את הדיון לגבי זכויות נשים, להט"בים וכל מי שפועל בשוליים, אך היא אינה היחידה.

כותב המאמר טוען שחופש הדת הקיים במערב הוא זה המאפשר פתיחות לטקסים חדשים בדת, כמו הטקס שביצעה ודוד ב־2005. מובן שישנן פרשנויות שונות לאסלאם בעולם הערבי, כמו למשל הפרשנות של האימאם השיעי מוחמד פדלאללה (محمد فضل الله) בלבנון שהיא שונה לחלוטין ממה שמקובל על פי המסורת והיא אפילו סותרת כמה מהעקרונות הבסיסיים ביותר בשיעה. 

הממשלות במערב מעודדות סוגים כאלה של חופש דת כל עוד הם אינם מעודדים אלימות מכיוון שכך המדינות שבהן נמצאים המסגדים האלה מצליחות להיראות ליברליות יותר ונתפסות כמעודדות חופש פולחן

לאחרונה התעוררה מתקפה על מסגד איבן רושד-גטה (שתי דמויות מהמזרח ומהמערב שקראו לניתוח רציונאלי ואשר נחשבות לדמויות בעלות השפעה גדולה ביותר) בברלין (שוב, המסגד שבו מתרחשת הפעילות הליברלית הוא במערב), לאחר שכמה מהאימאמים שלו הכריזו על תמיכתם בזכויות הלהט"ב, מה שעורר מחדש את הדיון על "הזרמים הליברליים של האסלאם במערב". זרמים אלה מנסים לאפשר מקום בטוח לשוליים של החברה ולאנשים שהחברה אינה מקבלת על רקע זהותם המגדרית ונטייתם המינית. סיראן אטיש, אחת ממייסדות המסגד, שמוצאה טורקי-גרמני, אמרה שתמיכה זו היא בעלת חשיבות רבה ביותר כי היא אינה מכריחה להט"בים מוסלמים לבחור בין הזהות המינית לזהות הדתית שלהם וכי היא מאפשרת מרחב עבור שתיהן. 

עאסם חפני, מורה ללימודי האסלאם באוניברסיטה של מונסטר בגרמניה, טוען כי הממשלות במערב מעודדות סוגים כאלה של חופש דת כל עוד הם אינם מעודדים אלימות מכיוון שכך המדינות שבהן נמצאים המסגדים האלה מצליחות להיראות ליברליות יותר ונתפסות כמעודדות חופש פולחן. הדוגמה של מסגד אבן רושד-גטה מציג תמונה אחרת על האסלאם ושל המוסלמים, השונה מהדעות הקדומות עליהם. חפני מוסיף שללא קשר לאיך שהדבר נראה בעיני הממשלה הגרמנית או במערב, מדובר בסופו של דבר במוסלמים שברצונם לבצע טקס דתי מסוים והמסגד מאפשר להם לעשות זאת. דבר זה מתקבל על הדעת אצל כל אדם. הוא מוסיף שלכל דת ישנה מסורת של איך לבצע את הטקסים שלה ושמדובר בעניין של הרגל. מוסלמים אינם רגילים לראות אישה מובילה תפילה, אך זה לא דבר אסור, כמו קבלה של אנשים להט"בים שתמיד היו קיימים בהיסטוריה האסלאמית. 

מסגדים אלה, נקרא להם רפורמים לצורך העניין, הולכים וצומחים באירופה והם ממוסדים על ידי דור שני של מהגרים מוסלמים (שנולדו וגדלו ב"מערב") או בידי אנשים מהמערב שהמירו את דתם לאסלאם. מדובר בעיקר ביוזמות פרטניות של אנשים שלא כל כך השתכנעו במבנה המסורתי של המסגד והטקסים הדתיים והחליטו לאמץ לעצמם מסורות אחרות, פתוחות יותר ופחות ממשוטרות ומשועבדות למסורות הקיימות במזרח. מומחה לענייני גרמניה לואי אל־מדהון טוען כי מסגדים אלה הם עדיין אזוטריים, ומכיוון שרובם שייכים לאנשים פרטיים, הם אינם זוכים לתנופה גדולה כל כך. "הקואליציה האיסלאמית הליברלית" לדוגמה, היא הארגון הראשון בגרמניה שמנסה לייסד את האסלאם הליברלי. מצד שני, הוא טוען, ישנו צורך עז אצל מוסלמים אירופאיים ליישם את עקרונות האסלאם בצורה פתוחה המאפשרת את שילוב הדת בחיי היומיום שלהם מבלי להדיר אף אדם בשל זהותו או מכיוון שאינו נצמד באופן גורף למסורת הדתית. 

אל־מדהון רואה שהשאלה האמיתית היא לא איך אפשר להיות הומו מוסלמי ולהתפלל במסגד, אלא מדובר בשאלה עקרונית יותר: כיצד ניתן לנסח מובנים חדשים באסלאם שאינם מתנגשים לחלוטין עם העקרונות של הדת, ובו בזמן כן הולכים יד ביד עם מדינת החוק הליברלית ועם זכויות האדם? הוא עונה שכל המוסדות והמסגדים הליברליים הקיימים עדיין נחשבים לשוליים מכיוון שאין להם בסיס חברתי והם עדיין סובלים ממחסור אמיתי בארגון. מה שצריך זה לא להתנתק לחלוטין או אפילו להחרים את הטקסים המוסלמים המסורתיים, אלא לפתוח בשיחה ובדיון בוגר ומעמיק בין מוסלמים על תפקידה של השריעה האסלאמית במדינת החוק הליברלית. 

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה