ערש התרבות האנושית: אתר המורשת העולמית החדש בעיראק
הזיגוראת הגדול של אוּר (תמונה: ויקימדיה)
Below are share buttons

ערש התרבות האנושית: אתר המורשת העולמית החדש בעיראק

בתחילת השבוע הכיר ארגון אונסק"ו בביצות המפורסמות של דרום עיראק, במישור הסחף הנוצר ממפגש הפרת והחידקל, כאתר מורשת עולמית. הסביבה האקולוגית הנדירה הזו נחשבת לערש הציוויליזציה האנושית

ארגון אונסק"ו (החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) הודיע בתחילת השבוע על הכרה בביצות המפורסמות של דרום עיראק (אל-אהואר), במישור הסחף הנוצר ממפגש הפרת והחידקל, כאתר מורשת עולמית. הביצות, שהתכווצו באופן דרסטי במאה האחרונה, נחשבות לאחד מאתרי הטבע הייחודיים והמעניינים בעיראק ובמזרח התיכון כולו.

אזור הביצות מכונה לעתים "ערש הציוויליזציה", ושוכנות בו כמה מן הערים הקדומות שבהן התפתחה הציוויליזציה האנושית, כמו הערים השוּמריות העתיקות של אוּרוּכּ (אֶרֶךְ), אוּר (אוּרוּ, שיש הטוענים כי היא אוּר כשדים, שבה בנוי הזיגוראת המפואר המזוהה עם מגדל בבל) ואֶרידוּ. בביצות הדרום נמצאים כמה משדות הנפט הגדולים והעשירים ביותר של עיראק, מה שהפך את האזור לבעל חשיבות כלכלית ואסטרטגית עליונה לעיראק ולזירת קרבות קשה ואכזרית במהלך מלחמת איראן-עיראק.

בביצות הדרום חיה אוכלוסייה ערבית ילידית, המכונה "מַעְדַאן" ("ערביי הביצות"), ששורשיה באזור היסטוריים וחוזרים עוד לתקופה השומרית. כבר בתקופה האסלאמית המוקדמת שוערבה האוכלוסיה, ולפני כ-150 שנה הפכה כולה לשיעית תרי-עשרית (בדומה לרוב אוכלוסיית דרום עיראק). זהותה התרבותית ייחודית, וכך גם הדיאלקט שלה, שעיראקים עירוניים מתקשים מאוד להבינו. בעבר היה שטח הביצות גדול מאוד, ואפשר חקלאות ותחבורה טובה שסיפקו פרנסה לרוב בני המעדאן.

הביצות היו עדות לכמה מהקרבות הקשים של מלחמת איראן-עיראק, בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת. שיאם היה "מבצע ח'ייבּר" בשנת 1984, שבו פלשה איראן דרך אחת הביצות לתוך שדה הנפט באי מג'נון (מאז התייבשה הביצה סביב האי והוא התאחד עם היבשה). במתקפת הנגד הקטלנית השתמש צבא עיראק, לראשונה במלחמה זו, בנשק כימי.

לאחר האינתיפאדה השיעית שפרצה בשנת 1991, בעקבות כישלון הכיבוש העיראקי בכווית ומלחמת המפרץ הראשונה, החליט משטר הבעת' לייבש את הביצות ששימשו מקלט בטוח למורדים השיעים וליושבי הביצות, הפלאחים המרדנים. מפעל הייבוש המסיבי של הביצות הוביל להסטה של תוואי הנהרות וחולל שינויים אקלימיים חמורים, שהתעצמו בשנים האחרונות ובאים לידי ביטוי בעיקר סופות חול קשות הפוגעות באזור אבאדאן-ח'ורמשהר באיראן. רבים מיושבי הביצות גורשו למרכז עיראק ואחרים ברחו לאיראן, מה שפגע קשות בכלכלה המקומית ובמרקם החברתי של האוכלוסיה הילידית.

בשנים שחלפו מאז הפלישה האמריקנית לעיראק פעלו הרשויות העיראקיות באופן אינטנסיבי, ובשיתוף סוכנויות האו"ם והממשל האמריקני, לשיקום אזור הביצות. בתחילה נראה הפרויקט כהצלחה גדולה: הביצות שבו וצמחו לכ-80% מגודלן המקורי ורבים מבני המעדאן שבו לאזור. עם זאת, השנים השחונות של העשור האחרון, בשילוב מפעלי סכירה גדולים של טורקיה וסוריה, בעיקר על נהר הפרת, צמצמו את הביצות חזרה לגודלן לאחר הייבוש של משטר הבעת'.  

ההחלטה של ארגון אונסק"ו עשויה להעניק תמריץ נוסף לממשלת עיראק ולארגונים בין-לאומיים שונים להשקיע משאבים נוספים בשיקום הסביבה האקולוגית הנדירה של הביצות. על הדרך אולי תוענק גם הגנה קהילתית לבני המעדאן, כדי שיוכלו לשוב לאזור בבטחה ולשחזר את מארג חייהם ואת כלכלת הביצות שקיימה אותם משך אלפי שנים.

עידן בריר
לדף האישי

ארגון אונסק"ו (החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) הודיע בתחילת השבוע על הכרה בביצות המפורסמות של דרום עיראק (אל-אהואר), במישור הסחף הנוצר ממפגש הפרת והחידקל, כאתר מורשת עולמית. הביצות, שהתכווצו באופן דרסטי במאה האחרונה, נחשבות לאחד מאתרי הטבע הייחודיים והמעניינים בעיראק ובמזרח התיכון כולו.

אזור הביצות מכונה לעתים "ערש הציוויליזציה", ושוכנות בו כמה מן הערים הקדומות שבהן התפתחה הציוויליזציה האנושית, כמו הערים השוּמריות העתיקות של אוּרוּכּ (אֶרֶךְ), אוּר (אוּרוּ, שיש הטוענים כי היא אוּר כשדים, שבה בנוי הזיגוראת המפואר המזוהה עם מגדל בבל) ואֶרידוּ. בביצות הדרום נמצאים כמה משדות הנפט הגדולים והעשירים ביותר של עיראק, מה שהפך את האזור לבעל חשיבות כלכלית ואסטרטגית עליונה לעיראק ולזירת קרבות קשה ואכזרית במהלך מלחמת איראן-עיראק.

בביצות הדרום חיה אוכלוסייה ערבית ילידית, המכונה "מַעְדַאן" ("ערביי הביצות"), ששורשיה באזור היסטוריים וחוזרים עוד לתקופה השומרית. כבר בתקופה האסלאמית המוקדמת שוערבה האוכלוסיה, ולפני כ-150 שנה הפכה כולה לשיעית תרי-עשרית (בדומה לרוב אוכלוסיית דרום עיראק). זהותה התרבותית ייחודית, וכך גם הדיאלקט שלה, שעיראקים עירוניים מתקשים מאוד להבינו. בעבר היה שטח הביצות גדול מאוד, ואפשר חקלאות ותחבורה טובה שסיפקו פרנסה לרוב בני המעדאן.

הביצות היו עדות לכמה מהקרבות הקשים של מלחמת איראן-עיראק, בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת. שיאם היה "מבצע ח'ייבּר" בשנת 1984, שבו פלשה איראן דרך אחת הביצות לתוך שדה הנפט באי מג'נון (מאז התייבשה הביצה סביב האי והוא התאחד עם היבשה). במתקפת הנגד הקטלנית השתמש צבא עיראק, לראשונה במלחמה זו, בנשק כימי.

לאחר האינתיפאדה השיעית שפרצה בשנת 1991, בעקבות כישלון הכיבוש העיראקי בכווית ומלחמת המפרץ הראשונה, החליט משטר הבעת' לייבש את הביצות ששימשו מקלט בטוח למורדים השיעים וליושבי הביצות, הפלאחים המרדנים. מפעל הייבוש המסיבי של הביצות הוביל להסטה של תוואי הנהרות וחולל שינויים אקלימיים חמורים, שהתעצמו בשנים האחרונות ובאים לידי ביטוי בעיקר סופות חול קשות הפוגעות באזור אבאדאן-ח'ורמשהר באיראן. רבים מיושבי הביצות גורשו למרכז עיראק ואחרים ברחו לאיראן, מה שפגע קשות בכלכלה המקומית ובמרקם החברתי של האוכלוסיה הילידית.

בשנים שחלפו מאז הפלישה האמריקנית לעיראק פעלו הרשויות העיראקיות באופן אינטנסיבי, ובשיתוף סוכנויות האו"ם והממשל האמריקני, לשיקום אזור הביצות. בתחילה נראה הפרויקט כהצלחה גדולה: הביצות שבו וצמחו לכ-80% מגודלן המקורי ורבים מבני המעדאן שבו לאזור. עם זאת, השנים השחונות של העשור האחרון, בשילוב מפעלי סכירה גדולים של טורקיה וסוריה, בעיקר על נהר הפרת, צמצמו את הביצות חזרה לגודלן לאחר הייבוש של משטר הבעת'.  

ההחלטה של ארגון אונסק"ו עשויה להעניק תמריץ נוסף לממשלת עיראק ולארגונים בין-לאומיים שונים להשקיע משאבים נוספים בשיקום הסביבה האקולוגית הנדירה של הביצות. על הדרך אולי תוענק גם הגנה קהילתית לבני המעדאן, כדי שיוכלו לשוב לאזור בבטחה ולשחזר את מארג חייהם ואת כלכלת הביצות שקיימה אותם משך אלפי שנים.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה