במשך חודשיים ניהלו אנשי הטליבאן באפגניסטן מסע הפחדה נגד הבחירות לנשיאות שנערכו בשבת שעברה, 5 באפריל 2014. בחודשיים אלה הם ביצעו 39 פיגועי התאבדות ואף איימו לבצע גל טרור ביום הבחירות. משקיפים זרים אכן נבהלו מהפיגועים, ולא מעטים מהם עזבו את אפגניסטן, אולם תושבי המדינה התעלו על האיומים או התעלמו מהם, הצביעו בהמוניהם ואף גרמו לכך שהרשויות ישאירו את הקלפיות פתוחות ויאריכו את משך ההצבעה בכמה שעות.
עבור רבים, הבחירות שיקפו הרבה יותר מאקט פוליטי פשוט. ב-5 באפריל נערך מבחן הן ליכולותיו של הטליבאן לקבוע את סדר היום הפוליטי של אפגניסטן הן לנחישותם של האפגאנים לעצב את עתידם. התוצאה הייתה ברורה וחדה: כ-60% מבעלי זכות הבחירה הצביעו – שיעור המעיד על כישלון מהדהד לטליבאן והצלחה כבירה לשוחרי הנורמליות. הישג זה חשוב ביותר גם משום שמערך הביטחון ששמר על הסדר ביום הבחירות היה בעיקרו אפגאני. 350,000 אנשי ביטחון, חלקם אנשי משטרה וחלקם אנשי צבא, שמרו על הסדר ביום הבחירות. התפתחות זו מעידה על כך שתלותה של אפגניסטן בסיוע ביטחוני מערבי הולכת ופוחתת.
ראוי להשוות את ההישג הזה לבחירות באפגניסטן בשנת 2009, שבהן שיעור המשתתפים היה נמוך ביותר – יש האומדים אותו בכ-35% במדינה כולה ובכ-10% בלבד באזורים המועדים לפורענות הטליבאן, כגון הלמנד. ובנוסף על כך, הבחירות של 2009 היו נגועות בשחיתות ולא עוררו עניין רב בקרב המצביעים.
אמנם תוצאות הבחירות עדיין אינן ידועות, אולם נראה שיידרש סיבוב בחירות נוסף, כיוון שיש שמונה מועמדים, ושלושה מהם נחשבים לבעלי סיכוי טוב לזכות בבחירות. כיוון שכך ייתכן מאוד שאיש מהם לא יזכה ברוב הנדרש, 50%. מנקודת הראות של יחסי אפגניסטן והמערב, בחירות חוזרות אינן אמורות לעורר זעזועים, שכן שלושת המועמדים המובילים כבר הצהירו שהם תומכים בחתימת הסכם ביטחון עם ארצות הברית. גם בכך יש כדי להמחיש עד כמה הטליבאן מאבד את אחיזתו באפגניסטן.
מזה כמעט עשרים שנה שולט הטליבאן בחלקים נרחבים של אפגניסטן, בעיקר בדרומה. בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, ובעקבות סירובו של הטליבאן להסגיר את אוסמה בן לאדן לידי ארצות הברית, פלשו כוחות נאט"ו לאפגניסטן, ומאז מנהל הטליבאן מאבק רצחני נגדם. מאבק זה זכה להצלחות לא מעטות, ואכן, השנה יסיגו כוחות נאט"ו את אחרוני חייליהם מאפגניסטן. מעתה, אפגניסטן תהיה האחראית הבלעדית לביטחונה. העובדה שלאחר כל השנים הללו הטליבאן לא הצליח לזכות בתמיכה רחבה בקרב האוכלוסייה, ובבחירות האחרונות אף ספג מהלומה כה קשה מהעם שבקרבו הוא פעל במשך כשני עשורים, מלמדת על כישלון צורב עבור תנועה זו.
לאפגניסטן יש חשיבות רבה עבור מי שמנסה לעקוב אחר האסלאם הרדיקלי ואחר מקומו והשפעתו בעולם. למעשה, אפגניסטן היא המדינה שבה ניכרה הנוכחות המסיבית ביותר של זרם רדיקלי במדינה סונית למשך זמן כה רב. הברית שבין הטליבאן ובין אל-קאעדה, התמיכה שהטליבאן קיבל משירותי הביון של פקיסטן, שליטתו בחלקים ניכרים של אפגניסטן – כל אלה נתנו לו הזדמנות-פז להשתקע באזור נרחב ולהקים בו מדינה העולה בקנה אחד עם החזון המוסלמי השמרני והקיצוני שלו, לפיו במדינה המוסלמית לא יהיה מקום לבחירות דמוקרטיות ונשים לא תיראנה בציבור. באפגניסטן קיבל הטליבאן הזדמנות לשכנע את ההמונים להצטרף אליו. הבחירות מלמדות על כך שהם הצליחו לשכנע רק מעטים יחסית מקרב תושבי המדינה.
הכישלון של הטליבאן חושף תופעה רחבה הניכרת בכל החברות המוסלמיות: רוב המוסלמים אינם מעוניינים שקיצונים ישלטו בהם ויחליטו לאן מועדות פני האסלאם. הבחירות של 2014 באפגניסטן עתידות אפוא להדהד בעולם המוסלמי זמן רב.
