תמרוניו של אל־בשיר: מאמצי ההישרדות של נשיא סודאן
אל־בשיר ב־2009, תצלום: Sebastian Baryli (פליקר, CC BY 2.0)
Below are share buttons

תמרוניו של אל־בשיר: מאמצי ההישרדות של נשיא סודאן

בחודש שעבר פיזר נשיא סודאן את ממשלתו והכריז על הקמת ממשלה חדשה. חילופי תפקידים בממשל הסודאני אינם חריגים, אולם הפעם ראוי לראות בכך תמרון פוליטי נואש

החודשים האחרונים הם מהקשים ביותר שידע משטרו של נשיא סודאן עומר אל־בשיר מאז עלה לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 1989. המשבר הכלכלי שהיכה את המדינה מאז קריסת ענף הנפט בעקבות עצמאות דרום־סודאן בשנת 2011, הגיע לשיאו לאחר הסרת הסנקציות האמריקאיות מעליה בשנה שעברה. נוסף על כך, המשטר ממשיך לסבול מתדמית שלילית במיוחד ומחוסר אמון ציבורי נוכח הכוחניות, השחיתות והפרת זכויות האדם המתמשכת.

ברחבי הארץ, גם באזורים ששגשגו בעבר, התושבים רעבים ללחם; הם מושבתים בשל מחירי הדלק המופקעים וגוועים למוות בשל מחסור בתרופות. במצב הזה האיום בקריסת המשטר נראה גדול מתמיד. יתרה מזו, עתידה של סודאן כולה שברירי ביותר, ויש הסבורים כי אם לא יתחוללו שינויים מיידיים, תידרדר המדינה לכאוס מוחלט.

הנשיא בן ה־74 אינו אהוד במדינתו, בלשון המעטה. מיליוני אזרחים היו שמחים לראותו מודח מתפקידו ויושב מאחורי סורג ובריח, ולא מן הנמנע שרבים מעוניינים בחיסולו. הקושי העיקרי של אל־בשיר הוא אובדן התמיכה בקרב מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי" ובקרב הגורמים המהווים את בסיס הכוח שלו. גם בזירה הבין־לאומית מצבו אינו ברור דיו. אחרי שהצליח לשרוד כמעט עשור מאז שהוצאו נגדו צווי המעצר מבית הדין הפלילי הבין־לאומי, האמריקאים רומזים כי אף שהם מעוניינים לתמוך בסודאן, אל־בשיר אינו המנהיג המועדף עליהם. וכך, בין הפטיש לסדן, אל־בשיר חייב להשיג יציבות מסוימת במדינתו כדי שיוכל להיאחז בכיסאו ולהציל את עורו. משום כך הוא מנסה את מזלו בתמרונים פוליטיים למיניהם.

הקמת ממשלת "הדיאלוג הלאומי" במאי 2017 ושילובן בממשלה של כמה מפלגות שהיו לכאורה אופוזיציה למפלגת השלטון, הייתה למעשה תמרון שנועד להציג לאזרחים מראית עין של שינוי. ממשלה זו הוצגה כפרי המאמצים להשיג "אחדות פוליטית" בסודאן, למען תועלתה והצלתה, אולם ראוי לציין כי מלכתחילה לא היה הבדל גדול בין הגורמים שהשתתפו בשיחות הדיאלוג הלאומי, שכן גם האופוזיציה הפרלמנטרית וגם מפלגת השלטון ייצגו תפיסה פוליטית דומה למדי.

ממשלה זו בישרה גם את שובו של מוסד ראשות הממשלה בפעם הראשונה מאז בוטל ב־1989. הנשיא מינה את בכרי חסן צאלח לתפקיד ראש הממשלה, נוסף על היותו סגן הנשיא הראשון. על הנייר, סמכויותיו של ראש הממשלה הן לנהל את הרשות המבצעת ולדווח לנשיא הממונה עליו, למעשה, אין בכך חידוש, שכן אל־בשיר נהג להשתמש בסגני הנשיא, או בדמויות מפתח אחרות, לשם ניהול המדינה. יתרה מזו, גם כשראש ממשלה מכהן תחתיו הנשיא יכול לנהל את הממשלה, למנות שרים ולפטרם.

בחודש שעבר הציג אל־בשיר תמרון נוסף – הוא פיזר את הממשלה והכריז על הקמתה של אחרת במקומה, ומלבד זאת ערך "טיהורים" בדרגים הבכירים בצבא. בין שאר החילופים, המינויים והפיטורים, החליף אל־בשיר את ראש הממשלה צאלח, המחזיק עדיין במשרת סגן הנשיא הראשון, בקרוב משפחתו שלו מועתז מוסא, שהיה קודם לכן שר ההשקיה, המים והחשמל. גם כאן אפשר להבחין בטשטוש הסמכויות בין הנשיא לראש הממשלה. על מוסא הוטל להרכיב ממשלה, אולם הנשיא קבע מראש כי שלושה שרים חשובים מבחינתו יישארו בתפקידם. שאלת הסמכויות היא דוגמה לכך שכל שינוי המגיע מכיוון הממשלה, ובמיוחד מהנשיא, הוא שינוי קוסמטי בלבד, ולמעשה הוא עוד ניסיון (לא מוצלח בהכרח) להבטיח את הישרדותו.

במשחק ה"כיסאות המוזיקליים" האחרון ביקש הנשיא להשיג שני יעדים אסטרטגיים: הראשון, להראות לצמרת השלטון "מי הבוס", באמצעות סילוקם או החלשתם של גורמים פנימיים המתנגדים לנשיא, וגם באמצעות מינויים של עושי דברו – ובהם כמה מקרובי משפחתו – התומכים בהמשך כהונתו ובמועמדותו לנשיאות בבחירות 2020. משום כך נותרו בתפקידם שר ההגנה, שר החוץ והשר לעניינים נשיאותיים, ואילו ראש הממשלה בכרי צאלח, שנחשב המועמד המועדף על גורמים שונים במפלגת "הקונגרס הלאומי", וגם על האמריקאים, להחליף את אל־בשיר בנשיאות סודאן – הוחלף.

היעד השני של המהלכים האלה הוא העברת מסר לציבור בסודאן, וגם לגורמים בין־לאומיים, כי אל־בשיר מעוניין להוציא את סודאן מהמשבר הקשה שהיא נמצאת בו, ושמבחינתו הממשלה הקודמת נכשלה בכך. על כן, אחת ההצהרות הראשונות שניתנו לציבור בנושא היא שכדי להפחית עלויות תצטמצם הממשלה החדשה ותמנה 21 שרי קבינט בלבד, במקום 31 כקודמתה. צעד נוסף של הנשיא נועד להציג נכונות לפתרון המשבר הכלכלי (אך נכשל בכך) – אל־בשיר הכריז על מינוי הכלכלן הסודאני המוערך ד"ר עבדאללה חמדוכ לתפקיד שר האוצר, אולם, למרבה המבוכה, סירב חמדוכ להצעה, והנשיא מינה את ראש הממשלה מוסא לתפקיד זה באופן זמני. פירוש הדבר שבראשות משרד האוצר – אולי המשרד החשוב ביותר בממשלה החדשה – עומד אדם שאינו המתאים ביותר לתפקיד.

פעולותיו הפזיזות של אל־בשיר נובעות מחולשה ולא מעוצמה. בזירה הפוליטית, וכן מבחינת ביטחונו האישי, הצעדים שנקט בשבועות האחרונים, ואף בשנים האחרונות, אינם מספקים. משום כך, בערוץ מקביל הוא מבקש למצוא גיבוי במיליציות הג'נג'וויד הפועלות בשירותו, שאותן הורה לייבא מדארפור לח'רטום. המליציות האלה עושות באזורי המרכז השלטוני כבשלהן, ומבהירות בכוח הזרוע למתנגדיו הרבים כי הם יכולים רק לדמיין את סודאן בלעדיו, שכן הוא אינו מתכוון לוותר על כיסאו בעתיד הנראה לעין.

החודשים האחרונים הם מהקשים ביותר שידע משטרו של נשיא סודאן עומר אל־בשיר מאז עלה לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 1989. המשבר הכלכלי שהיכה את המדינה מאז קריסת ענף הנפט בעקבות עצמאות דרום־סודאן בשנת 2011, הגיע לשיאו לאחר הסרת הסנקציות האמריקאיות מעליה בשנה שעברה. נוסף על כך, המשטר ממשיך לסבול מתדמית שלילית במיוחד ומחוסר אמון ציבורי נוכח הכוחניות, השחיתות והפרת זכויות האדם המתמשכת.

ברחבי הארץ, גם באזורים ששגשגו בעבר, התושבים רעבים ללחם; הם מושבתים בשל מחירי הדלק המופקעים וגוועים למוות בשל מחסור בתרופות. במצב הזה האיום בקריסת המשטר נראה גדול מתמיד. יתרה מזו, עתידה של סודאן כולה שברירי ביותר, ויש הסבורים כי אם לא יתחוללו שינויים מיידיים, תידרדר המדינה לכאוס מוחלט.

הנשיא בן ה־74 אינו אהוד במדינתו, בלשון המעטה. מיליוני אזרחים היו שמחים לראותו מודח מתפקידו ויושב מאחורי סורג ובריח, ולא מן הנמנע שרבים מעוניינים בחיסולו. הקושי העיקרי של אל־בשיר הוא אובדן התמיכה בקרב מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי" ובקרב הגורמים המהווים את בסיס הכוח שלו. גם בזירה הבין־לאומית מצבו אינו ברור דיו. אחרי שהצליח לשרוד כמעט עשור מאז שהוצאו נגדו צווי המעצר מבית הדין הפלילי הבין־לאומי, האמריקאים רומזים כי אף שהם מעוניינים לתמוך בסודאן, אל־בשיר אינו המנהיג המועדף עליהם. וכך, בין הפטיש לסדן, אל־בשיר חייב להשיג יציבות מסוימת במדינתו כדי שיוכל להיאחז בכיסאו ולהציל את עורו. משום כך הוא מנסה את מזלו בתמרונים פוליטיים למיניהם.

הקמת ממשלת "הדיאלוג הלאומי" במאי 2017 ושילובן בממשלה של כמה מפלגות שהיו לכאורה אופוזיציה למפלגת השלטון, הייתה למעשה תמרון שנועד להציג לאזרחים מראית עין של שינוי. ממשלה זו הוצגה כפרי המאמצים להשיג "אחדות פוליטית" בסודאן, למען תועלתה והצלתה, אולם ראוי לציין כי מלכתחילה לא היה הבדל גדול בין הגורמים שהשתתפו בשיחות הדיאלוג הלאומי, שכן גם האופוזיציה הפרלמנטרית וגם מפלגת השלטון ייצגו תפיסה פוליטית דומה למדי.

ממשלה זו בישרה גם את שובו של מוסד ראשות הממשלה בפעם הראשונה מאז בוטל ב־1989. הנשיא מינה את בכרי חסן צאלח לתפקיד ראש הממשלה, נוסף על היותו סגן הנשיא הראשון. על הנייר, סמכויותיו של ראש הממשלה הן לנהל את הרשות המבצעת ולדווח לנשיא הממונה עליו, למעשה, אין בכך חידוש, שכן אל־בשיר נהג להשתמש בסגני הנשיא, או בדמויות מפתח אחרות, לשם ניהול המדינה. יתרה מזו, גם כשראש ממשלה מכהן תחתיו הנשיא יכול לנהל את הממשלה, למנות שרים ולפטרם.

בחודש שעבר הציג אל־בשיר תמרון נוסף – הוא פיזר את הממשלה והכריז על הקמתה של אחרת במקומה, ומלבד זאת ערך "טיהורים" בדרגים הבכירים בצבא. בין שאר החילופים, המינויים והפיטורים, החליף אל־בשיר את ראש הממשלה צאלח, המחזיק עדיין במשרת סגן הנשיא הראשון, בקרוב משפחתו שלו מועתז מוסא, שהיה קודם לכן שר ההשקיה, המים והחשמל. גם כאן אפשר להבחין בטשטוש הסמכויות בין הנשיא לראש הממשלה. על מוסא הוטל להרכיב ממשלה, אולם הנשיא קבע מראש כי שלושה שרים חשובים מבחינתו יישארו בתפקידם. שאלת הסמכויות היא דוגמה לכך שכל שינוי המגיע מכיוון הממשלה, ובמיוחד מהנשיא, הוא שינוי קוסמטי בלבד, ולמעשה הוא עוד ניסיון (לא מוצלח בהכרח) להבטיח את הישרדותו.

במשחק ה"כיסאות המוזיקליים" האחרון ביקש הנשיא להשיג שני יעדים אסטרטגיים: הראשון, להראות לצמרת השלטון "מי הבוס", באמצעות סילוקם או החלשתם של גורמים פנימיים המתנגדים לנשיא, וגם באמצעות מינויים של עושי דברו – ובהם כמה מקרובי משפחתו – התומכים בהמשך כהונתו ובמועמדותו לנשיאות בבחירות 2020. משום כך נותרו בתפקידם שר ההגנה, שר החוץ והשר לעניינים נשיאותיים, ואילו ראש הממשלה בכרי צאלח, שנחשב המועמד המועדף על גורמים שונים במפלגת "הקונגרס הלאומי", וגם על האמריקאים, להחליף את אל־בשיר בנשיאות סודאן – הוחלף.

היעד השני של המהלכים האלה הוא העברת מסר לציבור בסודאן, וגם לגורמים בין־לאומיים, כי אל־בשיר מעוניין להוציא את סודאן מהמשבר הקשה שהיא נמצאת בו, ושמבחינתו הממשלה הקודמת נכשלה בכך. על כן, אחת ההצהרות הראשונות שניתנו לציבור בנושא היא שכדי להפחית עלויות תצטמצם הממשלה החדשה ותמנה 21 שרי קבינט בלבד, במקום 31 כקודמתה. צעד נוסף של הנשיא נועד להציג נכונות לפתרון המשבר הכלכלי (אך נכשל בכך) – אל־בשיר הכריז על מינוי הכלכלן הסודאני המוערך ד"ר עבדאללה חמדוכ לתפקיד שר האוצר, אולם, למרבה המבוכה, סירב חמדוכ להצעה, והנשיא מינה את ראש הממשלה מוסא לתפקיד זה באופן זמני. פירוש הדבר שבראשות משרד האוצר – אולי המשרד החשוב ביותר בממשלה החדשה – עומד אדם שאינו המתאים ביותר לתפקיד.

פעולותיו הפזיזות של אל־בשיר נובעות מחולשה ולא מעוצמה. בזירה הפוליטית, וכן מבחינת ביטחונו האישי, הצעדים שנקט בשבועות האחרונים, ואף בשנים האחרונות, אינם מספקים. משום כך, בערוץ מקביל הוא מבקש למצוא גיבוי במיליציות הג'נג'וויד הפועלות בשירותו, שאותן הורה לייבא מדארפור לח'רטום. המליציות האלה עושות באזורי המרכז השלטוני כבשלהן, ומבהירות בכוח הזרוע למתנגדיו הרבים כי הם יכולים רק לדמיין את סודאן בלעדיו, שכן הוא אינו מתכוון לוותר על כיסאו בעתיד הנראה לעין.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה