Below are share buttons

תנו לקטר ברעש

ההנהגה הישראלית החדשה בטוחה בקיומם של פתרונות "הגיוניים" לבעיותינו, ואם לא, תמיד היא תוכל להשתיקנו באמצעות החייאתו מחדש של ה"איום האיראני". אנו מבקשים: רסנו את משטרת הקיטורים, כי החלופה לקיטור ציבורי היא אדישות

לאחר כל מערכת בחירות, ובמיוחד זו האחרונה, נכנסים הכתבים הפוליטיים ובעקבותיהם גם הציבור לסחרור שמלווה את תחילתה של מערכת יחסים חדשה. כל חבר וחברת כנסת חדשים הם מנהיגים לאומיים בפוטנציה, שרים שישנו את העולם במשרדים (אם רק יקבלו אותם), פרלמנטרים עזי נפש שיחוקקו כפי שמעולם לא חוקק כאן. אולם אחרי שמושבעת ממשלה מונח כמעט מיד העול שנית על הצוואר. השגרה כל כך שוחקת עד שנדמה שמעולם לא התרגשנו בגלל משהו אפור ודהוי כמו הפוליטיקה והפוליטיקאים בישראל.

ובכל זאת, כרגע אנחנו על הסף. הרכבה של הממשלה החדשה הוכרז אך היא טרם הושבעה. אלו רגעים שמאפשרים להתבונן פנימה לרגע. עדיין אין אפשרות להפוך את הסיפור לאישי, לראות את מסכת האתגרים והבעיות של הממשלה כיריבויות אישיות שהכרעתן תעצב מדיניות יותר מכל גורם אחר. זה זמן שבו ההיבטים של התהליך הפוליטי שנראים לעתים מנוגדים לחלוטין עומדים זה לצד זה, וניתן לחשוב עליהם במושגים יחסיים. היינו רוצים, שניה לפני, לבחון את הכניסה לתהליך הרכבת הממשלה בראי היציאה ממנו, ולהפך.

לפני הבחירות נוספה זרוע חדשה לשלטון: משטרת הקיטורים. בסרטון המדובר של לשכת הפרסום הממשלתית נראים שני היפסטרים שמתלוננים על היבטים שונים של החיים במדינה, מן האוכל ועד התנועה ומזג האוויר. מורן שריר מ-"הארץ" כבר כתב על כך שמי שביים את הפרסומת כנראה לא פגש היפסטר מימיו. אבל לא על אלה אנחנו בוכים, שלא לומר מקטרים. בשלב מסוים, נכנס אל בית הקפה בו יושב הזוג שוטר ממשטרת הקיטורים, המגולם על ידי השחקן המצחיק-תמיד, אלון נוימן. הוא מודיע לזוג כי זכות הקיטורים שלהם נשללה לארבע שנים, כיוון שלא הצביעו. אחרי שהוא כותב להם דו"ח והם מוחים, הוא מאיים שארבע השנים יכולות בקלות להפוך לשמונה.

כמו האח הגדול קורא המחשבות, הנמצא בכל אינטראקציה חברתית, אף הפרטית ביותר, נציגי משטרת הקיטורים ידעו להופיע מיד כשנמלטה תלונה מהפה. משטרת הקיטורים מתערבת, כאמור, בכל היבט של חיי הפרט, בכל רעיון ובכל הרגל. מערכת הבחירות, לעומת זאת, התבלטה דוקא בכך שכמעט כל השחקנים המשמעותיים בה התעלמו מהיבט כזה או אחר של החיים במדינת ישראל. מפלגת העבודה ו-"יש עתיד" התעלמו מן המצב המדיני; "הליכוד-ביתנו" התעלם מן המחאה החברתית; "הבית היהודי"התעלם מעברו. כולם התעלמו מן המפלגות הערביות. הביקורת שנשמעה מפי כל נציג מפלגה על הנציגים האחרים היתה גם היא אחידה יחסית: "איך זה שהוא/היא לא מדברים על ____ (השלימו את החסר).

הפער בין הסמכות הכוללת שהמדינה (או הממסד, או השלטון) מבקשת לקנות לעצמה ביחס לאזרחיה, ובין הבחירה המוצהרת של ההנהגה לפעול באופן סלקטיבי ומצומצם, להתעלם ממה שלא נוח, הוא מה שמטריד אותנו. דווקא במצב כזה הזכות לקטר חשובה במיוחד ולא צריך לקנות אותה. היינו רוצים לממש את זכותנו ולקטר על הזכות לקטר.

מהו קיטור? קיטור היא פעילות חברתית חשובה. היא דורשת לפחות שניים והיא מאפשרת לפתח שיחה אנושית. תמר כתריאל בספרה "מילות מפתח" (הפרק העשירי) מתארת את מסיבות הקיטורים שנערכו לפני כמה עשורים, כאשר הפעילות לא מותגה כאסורה. היא מתארת מקורות אפשריים למילה: מילה מאידיש המציינת חתול מזדווג שלכאורה אמור ליהנות אך משמיע קולות של סובל; קטורת כסימן לעין הרע; ואולי קטר של רכבת הפולט חומרים עודפים כשחרור לחצים.

המסיבות מתוארות כטקס שבו משוחחים על בעיה שגם אם היא אישית הרי שהיא מייצגת את המצב הכללי. כתריאל מצטטת משפט שכתב תום שגב באפריל 1998, לקראת חגיגות היובל למדינה: "הקיטור מלווה את החיים בישראל בגלל הפער בין החלום הציוני למימושו, שהיה כרוך בויתורים ובהתפשרויות בתחומים שונים." היא מציינת שלאור הפער הקיים בישראל בין דיבור לעשיה, כל התכנסות פרודוקטיבית של קבוצה לדון בבעיות, עשויה להתבטל על ידי האמירה שהם רק מקטרים. הקיטור הוא בחירה בחיים בזמן שהם מתנהלים בפער הבלתי ניתן לגישור בין החלום ומימושו. הקיטור מביט ביושר ובאומץ בפער ומתעקש לעשות משהו לגביו, גם אם המשהו הזה מתבטא רק בדיבור.

השחקנים העיקריים בממשלה החדשה לא מוכנים לחיות בין חלום למימוש. שתי דרכים סמויות מסתמנות כאמצעים יעילים להלחם בפער שבין שני הקטבים האלה ובקיטור המתלווה אליו. האמצעי הראשון הוא ההפחדה באיום הקיומי – איראן. נכון שמזה זמן לא גוללו בפנינו בהרחבה את רשימת הדברים שאיראן יכולה או תוכל לעשות למדינת ישראל. מצב זה עומד, כנראה, להשתנות. האפשרות לנפנף באיום האיראני וביכולתו לטפל באיום זה היא אחד מן היתרונות המוחשיים ביותר של ראש הממשלה נתניהו על יריביו/שותפיו החדשים. אין ספק שהוא ישמח להשתמש בו על מנת להגדיל את ההון הפוליטי המדולדל שלו. אין משתיק קיטורים כאיום בטחוני, וודאי שאין כאיום הבטחוני הזה – רחוק, מאיים, תלוי מלים יותר מאשר מעשים. כשהצנטריפוגות מסתובבות בפורדו, המלים המקטרות נאלמות בישראל.

האמצעי השני העומד לממשלה הוא היסוד הבורגני החזק שעתיד לכהן בה בתפקידים ביצועיים בכירים. למרות שלא מדובר בטכנוקרטים, מנהיגי "הבית היהודי" ו-"יש עתיד" בטוחים לגמרי ביכולתם לפתור את הבעיות שאליהן בחרו להתייחס במערכת הבחירות. אפשר אפילו לומר שלולא היו בטוחים, לא היו מרשים לעצמם להתעלם מכל כך הרבה עניינים אחרים. לכל בעיה יש פתרון "הגיוני". הוא כל כך הגיוני וכל כך ברור עד שקיטור נתפס כחבלה, כמשהו שצריך להרגיש אשמים לגביו. אנחנו חוששים לעתידו של הקיטור, לאפשרות לבחור בחיים גם במצב של פער תמידי בין חלום למימוש. ובכל זאת,

טרם תצא הממשלה החדשה לדרך נאחל לה שתפעל בכל תחומי החיים ובה בעת תאפשר לקטר.

כי זאת יש לזכור, ההיפך המוחלט לקיטור אינו לשמוח בחלקנו. ההיפך המוחלט לקיטור הוא אפאטיות. 

לאחר כל מערכת בחירות, ובמיוחד זו האחרונה, נכנסים הכתבים הפוליטיים ובעקבותיהם גם הציבור לסחרור שמלווה את תחילתה של מערכת יחסים חדשה. כל חבר וחברת כנסת חדשים הם מנהיגים לאומיים בפוטנציה, שרים שישנו את העולם במשרדים (אם רק יקבלו אותם), פרלמנטרים עזי נפש שיחוקקו כפי שמעולם לא חוקק כאן. אולם אחרי שמושבעת ממשלה מונח כמעט מיד העול שנית על הצוואר. השגרה כל כך שוחקת עד שנדמה שמעולם לא התרגשנו בגלל משהו אפור ודהוי כמו הפוליטיקה והפוליטיקאים בישראל.

ובכל זאת, כרגע אנחנו על הסף. הרכבה של הממשלה החדשה הוכרז אך היא טרם הושבעה. אלו רגעים שמאפשרים להתבונן פנימה לרגע. עדיין אין אפשרות להפוך את הסיפור לאישי, לראות את מסכת האתגרים והבעיות של הממשלה כיריבויות אישיות שהכרעתן תעצב מדיניות יותר מכל גורם אחר. זה זמן שבו ההיבטים של התהליך הפוליטי שנראים לעתים מנוגדים לחלוטין עומדים זה לצד זה, וניתן לחשוב עליהם במושגים יחסיים. היינו רוצים, שניה לפני, לבחון את הכניסה לתהליך הרכבת הממשלה בראי היציאה ממנו, ולהפך.

לפני הבחירות נוספה זרוע חדשה לשלטון: משטרת הקיטורים. בסרטון המדובר של לשכת הפרסום הממשלתית נראים שני היפסטרים שמתלוננים על היבטים שונים של החיים במדינה, מן האוכל ועד התנועה ומזג האוויר. מורן שריר מ-"הארץ" כבר כתב על כך שמי שביים את הפרסומת כנראה לא פגש היפסטר מימיו. אבל לא על אלה אנחנו בוכים, שלא לומר מקטרים. בשלב מסוים, נכנס אל בית הקפה בו יושב הזוג שוטר ממשטרת הקיטורים, המגולם על ידי השחקן המצחיק-תמיד, אלון נוימן. הוא מודיע לזוג כי זכות הקיטורים שלהם נשללה לארבע שנים, כיוון שלא הצביעו. אחרי שהוא כותב להם דו"ח והם מוחים, הוא מאיים שארבע השנים יכולות בקלות להפוך לשמונה.

כמו האח הגדול קורא המחשבות, הנמצא בכל אינטראקציה חברתית, אף הפרטית ביותר, נציגי משטרת הקיטורים ידעו להופיע מיד כשנמלטה תלונה מהפה. משטרת הקיטורים מתערבת, כאמור, בכל היבט של חיי הפרט, בכל רעיון ובכל הרגל. מערכת הבחירות, לעומת זאת, התבלטה דוקא בכך שכמעט כל השחקנים המשמעותיים בה התעלמו מהיבט כזה או אחר של החיים במדינת ישראל. מפלגת העבודה ו-"יש עתיד" התעלמו מן המצב המדיני; "הליכוד-ביתנו" התעלם מן המחאה החברתית; "הבית היהודי"התעלם מעברו. כולם התעלמו מן המפלגות הערביות. הביקורת שנשמעה מפי כל נציג מפלגה על הנציגים האחרים היתה גם היא אחידה יחסית: "איך זה שהוא/היא לא מדברים על ____ (השלימו את החסר).

הפער בין הסמכות הכוללת שהמדינה (או הממסד, או השלטון) מבקשת לקנות לעצמה ביחס לאזרחיה, ובין הבחירה המוצהרת של ההנהגה לפעול באופן סלקטיבי ומצומצם, להתעלם ממה שלא נוח, הוא מה שמטריד אותנו. דווקא במצב כזה הזכות לקטר חשובה במיוחד ולא צריך לקנות אותה. היינו רוצים לממש את זכותנו ולקטר על הזכות לקטר.

מהו קיטור? קיטור היא פעילות חברתית חשובה. היא דורשת לפחות שניים והיא מאפשרת לפתח שיחה אנושית. תמר כתריאל בספרה "מילות מפתח" (הפרק העשירי) מתארת את מסיבות הקיטורים שנערכו לפני כמה עשורים, כאשר הפעילות לא מותגה כאסורה. היא מתארת מקורות אפשריים למילה: מילה מאידיש המציינת חתול מזדווג שלכאורה אמור ליהנות אך משמיע קולות של סובל; קטורת כסימן לעין הרע; ואולי קטר של רכבת הפולט חומרים עודפים כשחרור לחצים.

המסיבות מתוארות כטקס שבו משוחחים על בעיה שגם אם היא אישית הרי שהיא מייצגת את המצב הכללי. כתריאל מצטטת משפט שכתב תום שגב באפריל 1998, לקראת חגיגות היובל למדינה: "הקיטור מלווה את החיים בישראל בגלל הפער בין החלום הציוני למימושו, שהיה כרוך בויתורים ובהתפשרויות בתחומים שונים." היא מציינת שלאור הפער הקיים בישראל בין דיבור לעשיה, כל התכנסות פרודוקטיבית של קבוצה לדון בבעיות, עשויה להתבטל על ידי האמירה שהם רק מקטרים. הקיטור הוא בחירה בחיים בזמן שהם מתנהלים בפער הבלתי ניתן לגישור בין החלום ומימושו. הקיטור מביט ביושר ובאומץ בפער ומתעקש לעשות משהו לגביו, גם אם המשהו הזה מתבטא רק בדיבור.

השחקנים העיקריים בממשלה החדשה לא מוכנים לחיות בין חלום למימוש. שתי דרכים סמויות מסתמנות כאמצעים יעילים להלחם בפער שבין שני הקטבים האלה ובקיטור המתלווה אליו. האמצעי הראשון הוא ההפחדה באיום הקיומי – איראן. נכון שמזה זמן לא גוללו בפנינו בהרחבה את רשימת הדברים שאיראן יכולה או תוכל לעשות למדינת ישראל. מצב זה עומד, כנראה, להשתנות. האפשרות לנפנף באיום האיראני וביכולתו לטפל באיום זה היא אחד מן היתרונות המוחשיים ביותר של ראש הממשלה נתניהו על יריביו/שותפיו החדשים. אין ספק שהוא ישמח להשתמש בו על מנת להגדיל את ההון הפוליטי המדולדל שלו. אין משתיק קיטורים כאיום בטחוני, וודאי שאין כאיום הבטחוני הזה – רחוק, מאיים, תלוי מלים יותר מאשר מעשים. כשהצנטריפוגות מסתובבות בפורדו, המלים המקטרות נאלמות בישראל.

האמצעי השני העומד לממשלה הוא היסוד הבורגני החזק שעתיד לכהן בה בתפקידים ביצועיים בכירים. למרות שלא מדובר בטכנוקרטים, מנהיגי "הבית היהודי" ו-"יש עתיד" בטוחים לגמרי ביכולתם לפתור את הבעיות שאליהן בחרו להתייחס במערכת הבחירות. אפשר אפילו לומר שלולא היו בטוחים, לא היו מרשים לעצמם להתעלם מכל כך הרבה עניינים אחרים. לכל בעיה יש פתרון "הגיוני". הוא כל כך הגיוני וכל כך ברור עד שקיטור נתפס כחבלה, כמשהו שצריך להרגיש אשמים לגביו. אנחנו חוששים לעתידו של הקיטור, לאפשרות לבחור בחיים גם במצב של פער תמידי בין חלום למימוש. ובכל זאת,

טרם תצא הממשלה החדשה לדרך נאחל לה שתפעל בכל תחומי החיים ובה בעת תאפשר לקטר.

כי זאת יש לזכור, ההיפך המוחלט לקיטור אינו לשמוח בחלקנו. ההיפך המוחלט לקיטור הוא אפאטיות. 

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה