עצרות זיכרון למנהיגים משמשות לא אחת זירות מאבק בין פוליטיקאים השואפים למלא את מקומם. הפגנת ההמונים של תנועת פת"ח בעזה לציון יום השנה ה־14 למותו של יאסר ערפאת ב־20 בנובמבר נהפכה למפגן תמיכה במוחמד דחלאן, שסימן את הכיוון שאליו עשויה התנועה לצעוד בעידן שאחרי אבו מאזן.
בעצרת הזיכרון לערפאת בשנה שעברה התירה חמאס לתנועה היריבה, בפעם הראשונה מאז השתלטה על עזה ב־2007, לצאת לרחובות בדגלים צהובים ובדגלי פלסטין. בנאום מצולם מרמאללה קרא אז אבו מאזן לחמאס לוותר על נשקו כתנאי מקדים לפיוס, "במטרה להשיג מדינה אחת, חוק אחד ונשק חוקי אחד".
השנה היה הנואם המרכזי בעצרת יריבו המושבע של עבאס, מוחמד דחלאן, לשעבר ראש הביטחון המסכל ברצועה. דחלאן הורחק משורות הפת"ח ביוני 2011 באשמת שחיתות, ואף בטענה שהיה מעורב ברצח ערפאת ובניסיון הפיכה נגד עבאס. דחלאן יצא לגלות בדובאי ומאז לא שב אל שטחי הרשות הפלסטינית. נאומו המשודר של דחלאן היה בראש ובראשונה כתב אישום חריף נגד עבאס, ומנגד התאפיין בטון פייסני כלפי חמאס: "תומכי פת"ח הנהדרים […] שבתם לדרוש חירות לאחר שהמושפלים, הסהרוריים והרועדים ניסו למנוע מכם לממש את המחזה המפואר הזה", אמר דחלאן, ברמז עבה במיוחד לממשלה ברמאללה. "התכנסות זו חושפת את אוזלת ידם ומוכיחה לעולם כולו שהכיוון הרפורמיסטי שלכם הוא זרם לאומי סוחף […] בחרתם בדרך שלא תיעצר אלא בהחזרת פת"ח מידי חוטפיה והשבת המצפן הלאומי אל הכיוון הנכון".
דחלאן סימן שתי מטרות אופרטיביות לתיקון "המצפן הלאומי" של פת"ח: כינון "שותפות לאומית" עם כל הפלגים הפלסטיניים, ובהם חמאס והג'האד האסלאמי, וניסוח "תוכנית מאבק" שתוביל לעצמאות מדינית. בסיום נאומו פגע דחלאן בבטן הרכה של אבו מאזן: הימנעותו מביקור ברצועת עזה (בעקבות ניסיונות התנקשות בו ובראש ממשלתו ראמי חמדאללה בשנים האחרונות). דחלאן קרא לעבאס להגיע לעזה ולהכריז על ממשלת אחדות לאומית שתכלול את כל הפלגים. הוא דרש שגוף ההנהגה הזמנית של אש"ף, שהוקם כחלק ממסמך הפיוס הפלסטיני שנחתם בשנת 2011, ייפגש בקהיר בכדי "לבנות מחדש את המערכת הפוליטית על יסודות חדשים שיתאימו לדרישות המערכה הפוליטית".
הקריאה המוסווית לכלול את חמאס ואת הג'האד האסלאמי באש"ף הכעיסה את מנגנון פת"ח ברמאללה: "לנמלטים מהחוק אין זכות לדבר על הנושא הלאומי אלא עליהם להתייצב בבית המשפט", נכתב בהצהרה רשמית מטעם פת"ח. יומיים לפני העצרת, הכריז דובר פתח עאטף אבו סיף כי חמאס מנעה השנה מפת"ח לקיים עצרת זיכרון לערפאת. אבו סיף אמר כי אנשי התנועה המבקשים לציין את האירוע בכל זאת בזמן ש"בניו של יאסר ערפאת מושלכים לכלא" בידי חמאס, משתפים פעולה עם הדיכוי הפוליטי ברצועת עזה.
קיום העצרת בהשתתפות דחלאן מעיד שחמאס הכריעה, ככל הנראה, בעניין זהות המועמד המועדף עליה לרשת את עבאס. כבר לפני שנה עמדה התקשורת הערבית על ההתקרבות בין חמאס לדחלאן. לפי מאמר בעיתון אל־חיאת בשנה שעברה, תשובתה של ההנהגה הפלסטינית לעליית הפופולריות של דחלאן הייתה אמורה להיות כינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית של של אש"ף וקיום בחירות שיזרימו דם חדש לארגון. אולם הבחירות האלה לא התקיימו מעולם.
עם זאת, למרות מפגן התמיכה בדחלאן בעזה, נראה כי הפופולריות שלו עדיין בשפל. סקר שקיים מכון הסקרים של ד"ר ח'ליל שקאקי בשיתוף קרן קונראד אדנאואר בחודש ספטמבר מצא שרק 6% מהפלסטינים רואים בו יורש אפשרי לאבו מאזן, לעומת 33% התומכים במנהיג הכלוא מרואן ברגותי ו־20% התומכים בראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הניה. ברצועת עזה זוכה דחלאן לתמיכה של 16%, ואילו התמיכה בו בגדה המערבית עומדת על אחוז אחד בלבד.
ביטוי לחוסר האמון הכללי של הפלסטינים בהנהגתם הפוליטית אפשר לראות בדבריו של העיתונאי הפלסטיני יאסר אל־זעאתרה. בציוץ בטויטר ציטט זעאתרה מתקפה של איש פת"ח אוסאמה אל־קואסמי כלפי דחלאן, שלדבריו "בגד בערפאת בחייו וקשר נגדו קשר במצור עליו". "הבעיה היא שדחלאן היה בן בריתו של עבאס באותה התקופה", העיר זעאתרה ביובש.
