ב-26 בפברואר יתקיימו הבחירות לפרלמנט (המג'לס) ול"מועצת המומחים" באיראן. אף על-פי שעיקר הסמכות הפוליטית באיראן נתונה בידי המנהיג העליון והנשיא, המג'לס אינו חסר חשיבות. ראשית, יש בידיו סמכויות המוקנות לו מתוקף החוקה, ובהן אישור אמנות והסכמים בין-לאומיים, אישור תקציב המדינה ויכולת להדיח שרים או למנוע את מינויים, כפי שאירע מספר פעמים גם בשנים האחרונות. בתנאים מסוימים אף יכול המג'לס, ברוב מיוחד, להמליץ על הדחת נשיא, כפי שפעל ביוני 1981 עם הנשיא אבו אל-חסן בני סדר. שנית, המג'לס מהווה זירה מרכזית למאבקי כוח פוליטיים בין הזרמים השונים במערכת הפוליטית.
לקראת הבחירות הקרובות נרשם מספר שיא של למעלה מ-12,000 מועמדים (מתוכם למעלה מ-1,400 נשים). בימים האחרונים התברר כי המשטר נחוש גם הפעם לשמר את הרוב השמרני ברשות המחוקקת באמצעות מנגנוני סינון המועמדים הקבועים בחוק, ובראשם "מועצת שומרי החוקה". מועצה זו מורכבת מ-12 חברים, שמחציתם אנשי-דת הממונים על-ידי המנהיג ומחציתם משפטנים הממונים על-ידי ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על-ידי המנהיג. בסמכותה של המועצה לפסול חוקים שנחקקו על-ידי המג'לס אם אינם עולים בקנה אחד עם חוקת איראן או ההלכה האסלאמית, וכן לפסול מועמדים המתמודדים במערכות הבחירות למוסדות הנבחרים במדינה.
במסגרת תהליך סינון המועמדים, שטרם הושלם, אושרו עד כה כ-42% בלבד מבין המועמדים (כ-4,700 אשה ואיש). כרבע מהם נפסל והחלטה סופית בנוגע לשליש מהם טרם התקבלה. לשם השוואה, שיעור המועמדים שאושרו בבחירות 2012 היה 64%, בבחירות 2008 59%, בבחירות 2004 67% ובבחירות 2000 84% מהמועמדים. מועמדים רבים שנפסלו או טרם אושרו מזוהים עם המחנה הרפורמיסטי, ביניהם גם קרוב ל-50 חברי מג'לס מכהנים שרבים מהם מזוהים עם סיעתו של יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני. אחד הבולטים שבהם הוא עלי מטהרי, הנמנה על מחנה השמרנים המתונים. מטהרי, גיסו של לאריג'אני, לא נמנע בשנים האחרונות מלהשמיע עמדות ביקורתיות כלפי התנהלות המשטר בסוגיות שנויות במחלוקת.
כמו כן נפסלה מועמדותם של מוחסן ופאטמה רפסנג'אני, שני ילדיו של יו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" והנשיא לשעבר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, ושל איש הדת מורתזא אשראקי, נכדו של מכונן המהפכה האסלאמית, רוחאללה ח'ומייני. חוסיין מרעשי, פעיל רפורמיסטי בכיר, עדכן כי בפועל אושרו רק 30 מבין 3,000 המועמדים הרפורמיסטים שנרשמו לבחירות.
בכך נגוזה תקוותם של הרפורמיסטים, שנדחקו אל מחוץ לקונצנזוס הפוליטי המותר על-ידי המשטר מאז מהומות 2009, לשחזר את נצחונה של קואליציה בת כ-20 קבוצות ומפלגות רפורמיסטיות בבחירות 2000. הרפורמיסטים, שקראו להחרמת הבחירות הקודמות בשנת 2012, קיוו להשיב לעצמם את השליטה בפרלמנט באמצעות הגשת מספר גדול במיוחד של מועמדים ושיתוף פעולה עם מחנה תומכיו של הנשיא רוחאני. בעקבות הפסילה הגורפת של מועמדיהם קראו בכירים רפורמיסטים לנשיא להתערב על מנת לממש את הבטחתו לקיים בחירות הוגנות. יו"ר מטה הבחירות של הרפורמיסטים בטהראן הדגיש, עם זאת, כי בכוונתם להשתתף בבחירות בכל מקרה.
"תחרות לא שווה": קריקטורה שהתפרסמה במחאה על סינון המועמדים לבחירות ביומון הרפורמיסטי "קאנון"
הנשיא רוחאני עצמו מתח ביקורת על פסילת המועמדים. בנאום ב-21 בינואר הוא הצהיר כי המג'לס אמור לייצג את העם כולו ולא רק זרם פוליטי מסוים. לא ייתכן, לדבריו, מצב שבו המיעוטים הדתיים, ששיעורם באוכלוסייה נמוך במיוחד, נהנים מייצוג בפרלמנט מתוקף השריון המובטח להם בחוקה, בעוד שזרם פוליטי הנהנה מתמיכתם של כ-10 מיליון אזרחים אינו זוכה לייצוג. הוא טען כי ההכרעה בנוגע לכשירותם של המועמדים צריכה להימסר לידי העם וכי אין סיבה לקיים בחירות אם רק זרם אחד זוכה לייצוג בפרלמנט.
הנשיא גם החל במגעים מול "מועצת שומרי החוקה" במאמץ להגדיל את מספר המועמדים המאושרים. ספק רב אם מאמציו יישאו פרי, במיוחד לנוכח הגיבוי שהעניק המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, לפסילת המועמדים על-ידי המועצה בימים האחרונים. בנאום ב-20 בינואר בפני האחראים לתהליך הבחירות אמר ח'אמנהאי כי אין לאפשר למתנגדי המשטר להיבחר למג'לס. באף מקום בעולם, ובכלל זה בארצות-הברית, אין מאפשרים למי שאינו מקבל את עקרונות המשטר נוכחות במוקדי קבלת החלטות, הדגיש ח'מאנהאי.
בהנחה שתמונת המצב לא תשתנה בתום תהליך סינון המועמדים במחצית פברואר, הבחירות לא צפויות להביא לשינוי משמעותי במפה הפוליטית באיראן, ומועמדי המחנה השמרני על פלגיו השונים (שמרנים מתונים לצד רדיקלים) יזכו ברוב מכריע. הנשיא רוחאני יוכל לקוות לכל היותר לשיתוף פעולה עם נציגי האגף המתון במחנה השמרני, שיאפשר לו לקדם את יעדיו בשנים הקרובות, בעיקר בתחום הכלכלי.
אם יצליחו השמרנים לבצר רוב מוצק במג'לס הם יוכלו להמשיך לבלום ללא כל קושי כל נסיון לקדם רפורמות אזרחיות בארבע השנים הקרובות. שימור הסטטוס-קוו עשוי אמנם לשמר את האינטרסים של המשטר בטווח הקצר, אך יאלץ את אזרחי איראן להמשיך בנסיונותיהם לקדם את מאווייהם לחירות רבה יותר מחוץ למסגרת החקיקה הפורמלית.
