לנו, הצופים מן הצד במאזן הכוחות האזורי ובהתנהלות הממשלה בתוכו, אין הזדמנויות רבות לראות את תמונת המצב כפי שהיא. מרוב ספינים והצהרות לתקשורת איננו יודעים מה באמת קורה בחדרי החדרים של השלטון. אולם אחת לתקופה יש השתלשלות אירועים המאפשרת לנו לקרוא את התמונה. רעידת האדמה במזרח טורקיה היא דוגמה לכך.
שעות ספורות לאחר רעידת האדמה הקשה במזרח המדינה, אפילו לפני שנודעו ממדי האסון, דיווחה התקשורת בטורקיה שישראל הציעה את עזרתה. הדיווחים זכו להבלטה ובדרך כלל נמסרו בטון אובייקטיבי למדי, אם כי זַמַאן, עיתון התומך בממשלה בדרך כלל, ליווה אותם גם בתמונות של השר אהוד ברק מחייך את חיוך צ'שייר שלו שלאור הנסיבות עלול להצטייר גם כשמחה לאיד.
לאחר התלבטות קצרה דחתה טורקיה את ההצעה הישראלית יחד עם כל שאר ההצעות הבינלאומיות לעזרה. נראה שלא היה כאן מהלך אנטי-ישראלי מכוון, אולם לדחייה יש גם משמעות פוליטית. מטבע הדברים, לצד הכאב והצער, משברים מסוג זה יוצרים הזדמנויות חדשות ומאפשרים למדינה לטרוף את הקלפים בחפיסה. כך השריפה בהר הכרמל, למשל, אפשרה לממשלת ישראל להיעתר להצעה הטורקית לשלוח מטוס כיבוי, ולנסות ללא הצלחה לבנות בסיס חדש ליחסים. בהחלטתה לדחות את הצעות הסיוע רומזת טורקיה שאין לה עניין להשתמש באסון כדי לשנות את מערכת יחסי החוץ שלה, ובמיוחד לא את מערכת היחסים עם ישראל. זה לא מפתיע, אם כי התמוטטות מערכת יחסי החוץ של טורקיה עם שכנותיה במזרח התיכון אמורה להוביל גם אותה למחשבה מחודשת על הקשרים עם בעלת הברית הוותיקה שלה.
מן הצד האחר, ברור שהנכונות הישראלית לסייע לא נבעה רק מרוח ההתנדבות המפורסמת שלנו. גם במקרים אחרים התגייסה ישראל ללא היסוס לסייע באסונות כאלה, אולם מעולם לא במהירות כה רבה. הצעת הסיוע לוותה גם בהתקשרויות של הנשיא שמעון פרס ושל שר הביטחון למקביליהם בטורקיה. אפשר להבין מכך שעל אף הסירוב להתנצל הנהגת ישראל מחפשת בנרות דרך להתקרב מחדש לטורקיה, מתוך הערכה שהיא זקוקה לקשר החשוב הזה עם מעצמה אזורית בעלת השפעה באזור בלתי-יציב שעתיד לספוג עוד רעידות אדמה פוליטיות וגיאולוגיות רבות, ושבו איבדה קשר כמעט עם כל בעלי בריתה.
הניסיון הנמרץ לחדש את הקשר עם טורקיה מעיד שגם הממשלה הישראלית מודעת כבר לתוצאות המרות של ניהול יחסי החוץ האזוריים שלה. אנחנו קוטפים את פרי הבאושים של מדיניות חוץ יהירה שאינה מתחשבת בשכנים. כך עם הפלסטינים ועם ירדן, כך עם מצרים וכך גם עם הטורקים. כן, לאטימות הזאת, לחוסר הנכונות להיענות ליוזמה הערבית ולהיכנס למשא ומתן עם אבו מאזן, לחוסר הנכונות לשקול הסרת הסגר חסר המשמעות האסטרטגית על עזה, וליהירות שמנעה הידברות עם טורקיה והתנצלות על הרג מיותר של אזרחים, יש מחיר.
