מול הצעקנות והיחצנות של בנימין נתניהו ניצב כיום מנהיג מצרי שקט, יעיל ומתוחכם. למרות שבשבועות הראשונים לתקופת הנשיאות של מחמד מורסי התייחסו אליו כאל פוליטיקאי דרג ב', חלש ואפרורי שהתפקיד גדול עליו, כיום רבים מתייחסים אליו כאל מנהיג בקנה מידה בינלאומי, אשר מסוגל להתמודד עם מגוון בעיות בינלאומיות ואופוזיציה נחושה מבית.
מורסי ספג ביקורות מכמה כיוונים כאשר יצא לאיראן. בראש עמדו ישראל וארה"ב אשר הביעו אכזבה מהשתתפותו בועידת המדינות הבלתי-מזדהות. כמו כן, גם בעלי עניין אחרים כגון מדינות המפרץ והתנועה הסלפית במצרים חששו מהביקור. אולם מהר למדי התברר שמורסי ינצל את הבימה שניתנה לו דווקא כדי לבקר את מדיניות איראן במרחב וכדי לחזק את מעמדו בעיני המצרים. הוא הביע תמיכה מפורשת במהפכה הסורית וכינה את השלטונות שם "משטר סורי מדכא". נאומו נגד בעלי הברית של איראן גרם לחברי המשלחת הסורית לצאת מהאולם. במצרים, לעומת זאת, הוא זכה לתשואות. גם אנשי אופוזיציה, אפילו המהפכנים של כיכר תחריר, שנדחקו על ידי ה"אחים המוסלמים" לשולי הפוליטיקה המצרית, החמיאו למורסי ואף טענו שהחזון שהציג מושפע מדרישות המהפכנים.
כמובן שלישראל יש ממה לחשוש. בנאומו, מורסי העביר ביקורת על ישראל. הוא חיבר בין ישראל לסוריה כאשר הצהיר "העם הסורי והעם הפלסטיני מבקשים חופש, כבוד וצדק אנושי." מי שמתייחס ברצינות למשפט הזה ואחרים שהשמיע מורסי בנאומו מבין שלמרות שהיחסים בין ישראל ומצרים אינם עומדים להתמוטט בקרוב, מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים היא לצנינים בעיני המנהיגות המצרית. סביר להניח שבשנים הקרובות מצרים תעלה את הנושא ביותר ויותר זירות.
לצד התנהלותו העצמאית באיראן, מורסי הפגין בשבועות האחרונים תחכום ותעוזה בפוליטיקה הפנימית של מצרים. היריב העיקרי של "האחים המוסלמים", הצבא, ספג ניעור חזק אשר הזכיר לו, ולכל המצרים, מי בעל הבית במצרים. ההדחה של הצמרת הצבאית בוצעה במהירות וביעילות. בזמן שרבים לעגו לחולשות של מורסי ולאופן שהאופוזיציה התגרתה בנשיא האפרורי, מורסי עצמו למד מקרוב את המחלוקות שבין הקצינים שעד כה ניהלו את מצרים. לאחר שהבין שהם אינם מסכימים על נושאים עקרוניים כגון תפקיד הצבא והתערבותו בפוליטיקה המצרית, ואף זיהה מתחים בין-דוריים, הוא ניצל את חוסר הלכידות שלהם כדי לפרק את כוחם. הוא זימן אליו את הקצינים הצעירים יותר (שלהי שנות החמישים לחייהם) שרצה לקדם, שוחח עמם מינה אותם לתפקיד ואף השביע אותם. לאחר זימן את הקצינים שהחליט לפטר (שלהי שנות השבעים לחייהם), שוחח איתם, והציע להם משרות מכובדות אך חסרות שיניים. תוך מספר שעות צמרת הצבא המצרי הוחלפה, ללא יריות, ללא התפרצויות וללא סיכון של היציבות הפוליטית של מצרים. מהיר, אלגנטי ויעיל.
קשה שלא להתרשם מההבדל בסגנונם של מורסי ונתניהו. הנטייה של נתניהו להתנגח בכל מי שבסביבה, בכל מי שלא מסכים אתו, בכל מי שמאיים עליו או פוגע בכבודו – כולל לנשוך את היד האמריקאית שמאכילה את משרד הביטחון בהרבה נשק מתוחכם – הפכה לשם דבר. לאחרונה דווח על התפרצות מאד לא דיפלומטית של נתניהו כלפי שגריר ארצות הברית, אשר סרב לעבור בשתיקה על עוד מתקפה של נתניהו כלפי נשיא ארצות הברית. נתניהו הוא one-trick pony. הוא יודע לשחק תפקיד אחד בלבד – הצדקן הנעלב שלא מפסיק לרטון ולרחם על עצמו ומדינתו.
מול כושר התמרון של מורסי, אשר יודע מתי לשתוק, מתי לסגת ומתי לתקוף, ניצב ראש ממשלה ישראלי מקובע אשר מצליח לקומם עליו את כולם – את אויבי ישראל ואת אוהדיה.
