התקשורת בשפה הערבית בישראל עומדת במוקד "מַנבּר" ("במה") השלישי מבית היוצר של מכון ון ליר בירושלים. אמצעי התקשורת הנסקרים בו – העיתונות המודפסת, הרדיו, הטלוויזיה, האינטרנט והתקשורת החברתית – משמשים, כל אחד בדרכו וכולם גם יחד, פלטפורמה מרכזית לגיבוש ולעיצוב של דעות, לניידות חברתית, ולשימור ולאתגור של השיח הפנימי בחברה הערבית. התקשורת הייחודית שהתפתחה בקרב האזרחים הפלסטינים בישראל שיחקה במשך השנים, משנת 1948 ועד ימינו, תפקיד מכריע בגיבושם הפוליטי והחברתי, וכן בניסיונות להשפיע על המחשבה הפוליטית הערבית-פלסטינית בארץ ולעצב אותה. על אף החשיפה הגדולה של הציבור הן לתקשורת בעולם הערבי והן לתקשורת בשפה העברית, וחרף השינויים הדרמטיים שהתחוללו בתקשורת ובדרכי צריכתה במשך השנים, היא עדיין משמשת צינור ראשי להעברת ידע ודעות וגם לעיצוב דפוסים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים.
המאמרים שלהלן אינם יכולים, מטבע הדברים, להקיף את מכלול האתגרים הללו, אולם אנו מקווים כי הם יוכלו לקדם את הדיון בכמה מהסוגיות הבוערות יותר, והמדוברות פחות, הנוגעות ליחסי הגומלין שבין חברה לתקשורת.
קריאה מהנה ומועילה.
שרה אוסצקי-לזר – עורכת
יוני מנדל וחנאן סעדי – חברי מערכת
