כאן מובא קטע מתוך הדו"ח שפרסמנו, "נתונים להכחשה: מסך העשן מאחורי הרעבת עזה" מאת שמוליק לדרמן. חלקו הקודם של הדו"ח מפורסם כאן, ובכפתור ניתן להגיע לקריאת המסמך המלא.
לאור האזהרות הרבות, לרבות מצד ממשל ביידן, בדבר ההשלכות שתהיינה לפלישה לרפיח על המצב ההומניטרי ברצועה, מאז מאי 2024 ישראל הכפילה, ואף יותר מזה, את כניסת המשאיות לרצועה בידי סוחרים פרטיים. עם זאת, במקביל ישראל הפרה את הבטחתה שלה כי אין בכוונתה לתעדף משאיות מסחריות על פני סיוע הומניטרי: הסיוע ההומניטרי שאפשרה להכניס צנח בכמעט חצי במאי, ופחת עוד יותר בחודשים הבאים.
כאן ראוי לציין טעות נוספת של אורבך ועמיתיו, שהתעלמו מההבחנה הבסיסית בין סיוע הומניטרי לבין משאיות מסחריות, וטענו שכלל לא הייתה צניחה בכמות הסיוע שנכנס לרצועה בעקבות הפלישה לרפיח.
אך לא לחינם הזהירו ארגוני הסיוע מפני תעדוף של משאיות מסחריות על פני סיוע הומניטרי: מזון הנכנס על ידי סוחרים פרטיים חיוני בפני עצמו לגיוון ולעושר התזונתי, אך הוא נתון לתנודות השוק ולשיקולי רווח, ומכיל מזונות שאינם נדרשים לאוכלוסייה במשבר רעב. סיוע הומניטרי לעומת זאת דרוש כדי לוודא את הגעת המזון הדרוש לאוכלוסייה החלשה והנזקקת לו ביותר.
הגידול הניכר במשאיות המסחריות מנע את האסון שרבים חששו שיתרחש ברצועה לפני הפלישה לרפיח, אך הצניחה בכמויות הסיוע ההומניטרי, ובאופן כללי יותר השפעת הלחימה ברפיח והעקירה של יותר ממיליון איש ממנה, הובילו לכך שהמגמה החיובית שהחלה לפני כן התהפכה. הפלישה לרפיח הובילה גם לסגירת מרכזים לטיפול בתת־תזונה וניתקה אלפי ילדים מטיפול חיוני.
בסוף מאי דיווח האו"ם על סקר תזונה שמצא שמבין הילדים שנסקרו 85% לא אכלו במשך יום שלם לפחות באחד משלושת הימים שקדמו לסקר. עד יולי פחת מספר האנשים בעזה שהגיע אליהם סיוע הומניטרי בכ־700 אלף נפש לעומת אלו שסוכנויות הסיוע הצליחו להגיע אליהם לפני הפלישה לרפיח. חלק גדול מהסיוע שנועד להיכנס דרך מעבר רפיח נתקע שבועות ארוכים, וכמות המזון שהגיעה לאוכלוסייה בדרום צנחה משמעותית.
האחות עבירה מוחמד סיפרה ש"כל מי שפגשנו הראו לנו תמונות של עצמם מלפני אוקטובר. כולם איבדו בין כ־10 לכ־30 קילו ממשקלם. רוב המטופלים והצוות נראו כחושים ומיובשים"
ביוני 2024 עדכן ארגון הבריאות העולמי שיותר מ־8,000 ילדים מתחת לגיל 5 אובחנו כסובלים מתת־תזונה חריפה מאז אוקטובר 2023, וביניהם 1,600 ילדים עם תת־תזונה חריפה חמורה.
יש לציין שהעלייה בנתוני התת־תזונה נבעה גם מבדיקות מקיפות יותר שבוצעו, שלימדו גם על הערכת החסר לגבי התת־תזונה בחודשים הקודמים. נשים נותרו הקורבנות שדובר עליהם פחות. בסקרים של שקאקי מיוני ומספטמבר דיווחו יותר מ־30% מהנשאלים שאין להם מזון מספיק ליום או יומיים. דיווחים על תמותה של ילדים מגורמים הקשורים לתת־תזונה ולחוסר טיפול רפואי המשיכו.
באוקטובר 2024 התפרסמו עדויות של אנשי רפואה על מראות שהיו עדים להם בתקופת התנדבותם ברצועה לאורך השנה האחרונה. "האנשים האלה רעבו", העידה האחות מריל טידינגס. "למדתי מהר מאוד לא לשתות מהמים שלי או לאכול את האוכל שהבאתי איתי בנוכחות עובדי הבריאות, כי הם העבירו ימים רבים כל כך בלי כלום."
אחות אחרת – עבירה מוחמד – סיפרה ש"כל מי שפגשנו הראו לנו תמונות של עצמם מלפני אוקטובר. כולם איבדו בין כ־10 לכ־30 קילו ממשקלם. רוב המטופלים והצוות נראו כחושים ומיובשים." ד"ר נהרין אחמד העידה ש"אצל כל מטופל שטיפלתי בו היו עדויות לתת־תזונה. לדוגמה, ריפוי פצעים לקוי וזיהומים המתפתחים במהירות."
רופאים, אחיות ופרמדיקים העידו שראו תינוקות שנולדו בריאים חוזרים לבתי החולים ומתים מהתייבשות, רעב או זיהומים שנגרמו מחוסר יכולתן של אימהותיהם המורעבות להניק וממחסור בתחליפי חלב ובמים נקיים.
ד"ר ארהאם עלי סיפר ש"אימהות מורעבות היו מגיעות לטיפול נמרץ ומתחננות לתחליף חלב כדי להאכיל את ילדיהן שזה עתה נולדו. תינוקות בני מספר שעות או ימים בלבד היו מגיעים לבית החולים במצב של התייבשות קשה, זיהומים והיפותרמיה. תינוקות רבים מתו ממצבים שכולם ללא יוצא מן הכלל היו ניתנים למניעה".
המגבלות שהציבה ישראל לארגוני הסיוע צמצמו מאוד גם את כניסתם של עובדי רפואה לרצועה. במקביל לכך, אפשרה ישראל לכנופיות ברצועה לבזוז משאיות סיוע שנכנסו מדרומה בהיקפים גדולים
ד"ר אמאן עודה, שעבדה ביחידת טיפול נמרץ ילודים, סיפרה ש"מספר תינוקות מתו בכל יום בשל מחסור בציוד רפואי ובתזונה מתאימה. נאלצנו לקבל החלטות קשות לגבי איזה תינוק חולה מאוד יחובר למכונת הנשמה בשל מחסור בציוד".
ד"ר אדם המאווי, ד"ר מארק פרלמוטר, מוניקה ג'ונסטון ו־וילהלמי מאסיי היו בין אלו שהעידו שילדים רבים מאלו שטיפלו בהם סבלו מתת־תזונה, ויחד עם הזיהומים והמחסור בציוד בבתי החולים התוצאה הייתה שילדים שמותם היה ניתן למניעה נפטרו מפצעיהם. עדויות של עזתים סיפרו סיפור דומה.
אפילו ההכנסה המוגברת של משאיות מסחריות החזיקה מעמד חודשים ספורים בלבד. באוקטובר 2024, כחלק מטיהור צפון הרצועה מכוחות חמאס ומתושביה, צנחה כמות משאיות המזון (וכמות המשאיות בכלל) שאפשרה ישראל להכניס לרצועה.
באותו חודש גם יצאה הוראה ממתפ"ש המחייבת את עובדי ארגוני הסיוע של האו"ם שטיפלו בסיוע שהגיע מירדן למלא טופס מיוחד שבו הם מזדהים ומאשרים את הצהרת המטען שיוצא לעזה. החשש של עובדי הסיוע שחתימה על טופס כזה עלולה לסבך אותם בתביעות על סיוע לארגון טרור הביא לצמצום משמעותי בכמות הסיוע מירדן, שהיה צינור מרכזי לעזה.
המגבלות שהציבה ישראל לארגוני הסיוע צמצמו מאוד גם את כניסתם של עובדי רפואה לרצועה. במקביל לכך, אפשרה ישראל לכנופיות ברצועה לבזוז משאיות סיוע שנכנסו מדרומה בהיקפים גדולים. צה"ל נימק זאת בחשש לפגיעה בעובדי סיוע אם יתערב, אולם מאוחר יותר התברר שהיה זה חלק מתמיכתה של ישראל בכנופיות ברצועה, ובראשן זו שהנהיג יאסר אבו שבאב, שהאו"ם זיהה כאחראי מרכזי לביזת המשאיות.
נראה שהחולשה של ממשל ביידן לקראת הבחירות המתקרבות בארה"ב מילאה תפקיד בהחלטתה של ממשלת ישראל לחזור למדיניות אינטנסיבית יותר של הרעבה. למרות דרישת הממשל באוקטובר 2024 לאפשר הכנסה של 350 משאיות סיוע ושל 100-50 משאיות מסחריות לכל הפחות מדי יום, בהתאם להתחייבויותיה של ישראל ממרץ של אותה שנה, המתינה ישראל עד שצפון הרצועה אכן טוהרה מרוב תושביה לפני שאפשרה הכנסת סיוע בכמויות גדולות יותר בדצמבר.
כדי לזהות את כלל המקרים של התת־תזונה היה דרוש לשלב אותה עם בדיקות הבוחנות את היחס בין משקל לגובה, אך הן מסובכות לביצוע ולרוב לא היו אפשריות בעזה בשל הקושי להכשיר בוחנים, חוסר בציוד מתאים והאינטנסיביות של המלחמה
עוד יותר מכך הייתה זו הפסקת האש בינואר 2025 שמנעה הידרדרות גדולה יותר ברצועה בשלב זה, אבל צפון הרצועה במיוחד נותרה "המעבדה" למה שניסתה ישראל לעשות מאז מרץ 2025 בקנה מידה גדול יותר, על רקע משבר רעב כרוני ברצועה שהשפעותיו על רבים מתושבי עזה כבר היו חמורות.
עד סוף 2024 טופלו בעזה כ־40 אלף ילדים בין גיל 6 חודשים ל־5 שנים שסבלו מתת־תזונה. כ־8,000 מהם סבלו מתת־תזונה חריפה חמורה. אלו לא היו כל הילדים שהוערכו כסובלים מתת־תזונה בגילים אלו. ילדים מעל גיל 5 אינם נכללים בנתונים אלו, גם לא מבוגרים, ואבחון וטיפול בנשים בהיריון ובנשים מניקות היה מוגבל גם הוא.
מעבר לכך, בדיקת היקף הזרוע הרווחת לזיהוי תת־תזונה בעזה מזהה רק חלק ממקרי התת־תזונה, בדרך כלל לא יותר מ־40%-50%. כדי לזהות את כלל המקרים של התת־תזונה היה דרוש לשלב אותה עם בדיקות הבוחנות את היחס בין משקל לגובה, אך הן מסובכות לביצוע ולרוב לא היו אפשריות בעזה בשל הקושי להכשיר בוחנים, חוסר בציוד מתאים והאינטנסיביות של המלחמה.
מחקרים שונים, גם אם מוגבלים בהיקפם ובמה שניתן ללמוד מהם, הצביעו על תמותה עקיפה של אלפים עד סוף 2024 כתוצאה של המלחמה. זהו מספר ניכר גם אם נמוך ממה שרבים הניחו שיהיה בעזה עד אז.מערכת הבריאות שהתקיימה בעזה, החיסונים שניתנו לילדים, העובדה שלא הייתה התפרצות מגפות קטלניות ברצועה, העובדה שישראל אפשרה הכנסת סיוע רב יותר בנקודות קריטיות וכן מערכת התמיכה הקהילתית והמשפחתית ומערכת הסיוע שטיפלה בילדים, בנשים בהיריון ובנשים מניקות והזינה אותם – כל הגורמים האלה חברו למניעת אסון גדול יותר ברצועה.
78 אנשי רפואה שהתנדבו בעזה העידו שבכל הקשור להשפעות העקיפות של המלחמה, תת־תזונה הייתה הבעיה הרפואית הנפוצה ביותר, גורם שהחמיר את תוצאות של פציעות ומחלות והביא למוות שיכול היה להימנע אחרת
באותו זמן, מעדויות רבות עולה שהשפעת התת־תזונה על תמותה כתוצאה מהשילוב עם מחלות, הקושי להשתקם מפציעות והחוסר בגישה לטיפול רפואי, הייתה ככל הנראה נרחבת יותר ממה שאפשר ללמוד מהמחקרים שנערכו עד אז.
כבר ראינו עדויות ברוח זו, ולכך ניתן להוסיף סקר שערכו חוקרים בקרב 78 אנשי רפואה שהתנדבו בעזה בין אוגוסט 2024 לפברואר 2025, שהעידו שבכל הקשור להשפעות העקיפות של המלחמה, תת־תזונה הייתה הבעיה הרפואית הנפוצה ביותר שנתקלו בה, והיא הייתה גורם שהחמיר את תוצאותיהן של פציעות ומחלות והביא למוות שיכול היה להימנע אחרת.
כל זה לא שינה את שיקולי ממשלת ישראל כאשר החליטה להטיל במרץ 2025 מצור טוטלי על רצועת עזה. גם אז, ההערכה של מערכת הביטחון הייתה שמה שיזיז את חמאס זה "לחץ פנימי והסוגיה ההומניטרית".
