ב־24 באפריל פרסם בית המשפט בתוניסיה צו המורה על השעיית פעילותה של הליגה התוניסאית לזכויות אדם (LTDH) למשך חודש, בטענה שפעילות הארגון עוברת על חוק העמותות. LTDH הוא ארגון זכויות האדם הוותיק והחשוב במדינה, שמילא תפקיד מפתח בגיבוש מנגנוני המדינה הדמוקרטיים בתוניסיה לאחר מהפכת האביב הערבי ב־2011.
בית המשפט לא פירט מה האישומים המדויקים שבגינם הורה לעצור את פעילות LTDH, אך ידוע שבספטמבר האחרון קיבל הארגון אזהרה על ליקויים בדיווח על מימון זר. לדברי LTDH, הטענות התבררו כשגויות והממשלה נסוגה מהן, אלא שכעת עושה רושם שהסוגיה צפה שוב.
השעיית הפעילות של LTDH מצטרפת לשורה של מהלכים דומים שהתרחשו בזמן האחרון נגד איגוד הנשים הדמוקרטיות (ATFD), הפורום הכלכלי־חברתי (FTDES), איגוד העובדים הלאומי (UGTT) וגופי חברה אזרחית נוספים בתוניסיה.
מאז שנת 2021 הדמוקרטיה התוניסאית נמצאת בנסיגה, שהתחילה בהחלטת הנשיא קיס סעיד לפזר את הפרלמנט, לפטר את ראש הממשלה ולרכז את שלוש רשויות השלטון תחת סמכותו באמצעות שימוש בצווי חירום נשיאותיים. כעת, לפי מאמרו של פעיל השמאל התוניסאי הוותיק סלאח א־דין אל־ג'ורשי (الجورشي) בעיתון הבין־ערבי אל־ערבי אל־ג'דיד, מהלכי הממשל מסמנים עליית מדרגה במפנה הסמכותני המתחולל במדינה.
הקו העיקרי של הממשל התוניסאי במסגרת המהלכים האחרונים הוא האשמת ארגוני החברה האזרחית בשחיתות ובנאמנות לגורמים זרים
לדבריו, קשה להאמין שבית המשפט התוניסאי פרסם את הצווים נגד LTDH ונגד יתר ארגוני החברה האזרחית מתוך פרץ יוצא דופן של אמביציה לטפל בסוגיות של שחיתות או מנהל תקין. מה שמתרחש בפועל, אל־ג'ורשי סבור, הוא מבצע מתוכנן היטב של הממשל להגביל את השפעתם של גורמי אופוזיציה ולדכאם.
מבצע הדיכוי, אל־ג'ורשי מדגיש, אינו פוסח אפילו על ארגונים בעלי זיקה ממשלתית. לדוגמה, עורך הדין ופעיל זכויות האדם עיאשי אל־המאמי (الهمامي) נאסר לחמש שנים באשמת השתייכות לארגון טרור בעודו מכהן כראש הרשות הלאומית לשמירה על חירויות, תפקיד השקול במעמדו למשרת שר.
אל־ג'ורשי מבסס את הערכתו, בין היתר, על שיחות עם בכירים ב־LTDH. לדבריהם, הממשלה התוניסאית החליטה לרסן את פעילות הארגון כחלק מניסיונותיה לפגוע בחירות מערכת המשפט, לדכא את התקשורת החופשית ולהחליש את המערכת הפוליטית הרב־מפלגתית כדי לצמצם את התחרות הפוליטית. שורת מהלכים אלה, בכירי הארגון מזהירים, תהפוך את תוניסיה למדינה מצורעת בהקשר האזורי והבין־לאומי כאחד.
הקו העיקרי של הממשל התוניסאי במסגרת המהלכים האחרונים הוא האשמת ארגוני החברה האזרחית בשחיתות ובנאמנות לגורמים זרים. אל־ג'ורשי סבור שטקטיקה זו תתגלה כחרב פיפיות עבור הממשל. צווי בית המשפט הדרקוניים נגד ארגוני חברה אזרחית גרמו לדחיקתם של עוד ועוד שחקנים אל מחוץ לגבולות הלגטימיציה הפוליטית, וכתוצאה מכך, ככל שהנשיא קיס סעיד רודף את יריביו כך הוא נעשה מבודד פוליטית וחלש, ואילו האפוזיציה מתאחדת נגד הצעדים הסמכותניים וצוברת כוח.
אל־ג'ורשי מדגים טענה זו באמצעות ניתוח השיח התקשורתי והציבורי בהקשר לאירוע בריאותי שקרה לאחרונה ליו"ר הפרלמנט לשעבר ראשד אל־ע'נושי (راشد الغنوشي). האופוזיציונר בן ה־85, שכלוא מאז 2023 באשמת הסתה, חווה הידרדרות במצבו הבריאותי. הדיווח על מצבו הוליד שילוב כוחות נדיר בין גורמי חברה אזרחית בקריאה לשחרורו ההומניטרי. איחוד מאבקים זה, אל־ג'ורשי טוען, מקורו בצורך המתגבר של החברה האזרחית בתוניסיה להתגונן יחד מפני הרדיפה השלטונית.
ללחץ הפנימי על הנשיא סעיד מצטרף לחץ חיצוני בדמות אזהרה של קרן המטבע הבין־לאומית שיציבותה של תוניסיה נמצאת בסכנה וכן פרסום של נתונים מדאיגים על הגירה שלילית מהמדינה
הדעות בתוניסיה לגבי עתיד המשטר של קיס סעיד חלוקות. יש הסבורים שהמהלכים האחרונים הם אקורד הסיום של שלטונו, ובסיומם הוא יפנה את הבמה הציבורית בשל אחוזי התמיכה הנמוכים בו. אחרים מתקשים להאמין בכך, וסבורים שהקרב עוד ארוך. אל־ג'ורשי מציג מספר נתונים התומכים בסיכוייה של החברה האזרחית לנצח במאבק. לדבריו, בחודשים האחרונים נרשמה עלייה ניכרת בהיקף המחאות במדינה, ומספר הולך וגדל של גורמים מהסביבה הקרובה של קיס סעיד התבטאו בפומבי נגד מהלכיו.
ללחץ הפנימי על סעיד מצטרף לחץ חיצוני בדמות אזהרה של קרן המטבע הבין־לאומית שיציבותה של תוניסיה נמצאת בסכנה וכן פרסום של נתונים מדאיגים על הגירה שלילית מהמדינה: 126 אלף תוניסאים היגרו בשנת 2024, מתוכם 40% אקדמאים. גורמים אלה עשויים להביא לתנודה בדעת הקהל נגד הממשלה, אולם אל־ג'ורשי סבור שהם אינם מספיקים כדי להביא בפני עצמם לשינוי ביחסי הכוח החברתיים. לטענתו, לחברה האזרחית התוניסאית צפויים עוד מאבקים קשים.
המסקנות של אל־ג'ורשי רלוונטיות גם מחוץ להקשר התוניסאי. לשיטתו, הדרך להתמודד עם שלטון סמכותני ועם רדיפה פוליטית היא באמצעות כינון בריתות רחבות וניהול מאבק משותף. בישראל, אין ספק שגורמים באופוזיציה הנלחמים על אופייה הדמוקרטי של המדינה ונתונים לרדיפה ולדיכוי, ירוויחו מגיוס ציבורים נוספים למאבקם. הציבור הרלוונטי ביותר – מבחינה פוליטית וערכית כאחד – הוא הציבור הפלסטיני המיוצג על ידי המפלגות הערביות. על גורמי האופוזיציה המשמעותיים בישראל מוטלת לפיכך החובה ליזום שיתוף פעולה כן וללא תנאים עם הציבור הפלסטיני.
