מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
04.02.2013

אבל היהדות שלי היא לא היהדות שלו

הרבנים האורתודוקסים צודקים כשהם מסרבים להקל בדרישות הגיור. זו דתם וזכותם להגדירה כאוות נפשם. הטעות היא שלנו: קנינו את טענתם השקרית שהם מופקדים על שמירת העם היהודי, והפקדנו בידם את הסמכות להחליט מי יהודי

אני מרחם על הרבנים האורתודוקסים. חלקם ודאי רוצים לעזור לכל המתדפקים על דלתם: בת לאב יהודי ואם נוצרית שאחרי שירות קרבי בצבא גילתה שאינה יכולה להינשא לבן זוגה, מישהו שעלה לארץ לבדו ומתקשה להביא הוכחה ברורה למוצאו היהודי, או מישהי שעברה גיור כהלכה בקהילה קונסרבטיבית בארה"ב ופתאום מגלה שאיננה יהודיה כשרה. המקרים הללו, שבעבר היו ספורים ונדירים, הופכים היום לעניינים שבשגרה והזעם הציבורי גובר: מדוע אי אפשר להכיר ביהדותם של אנשים שבחרו להגיע לארץ בגלל יהדותם, נלחמו בצבאה, והשקיעו את מיטב שנותיהם במאבק למענה?

הרבנים אולי רוצים לעזור אבל חזקה עליהם מצוות דתם, או, ליתר דיוק, מצוותה של הכת היהודית השמרנית שהם משתייכים אליה. בכת זו יהודי הוא רק מי שאימו יהודיה או מי שעבר הליך גיור ארוך ומייגע אצל רבניה. כשם שלדת הדרוזית משתייכים רק מי שנולדו דרוזים, כשם שבכתות נוצריות מסוימות צריך להיטבל, כך גם לכת היהודית הזאת יש דרישות וכללים שצריך לכבד אותם. דתות אינן יכולות להשתנות לפי טרנדים ואופנות מתחלפות.

הבעיה אינה ברבנות האורתודוקסית שאני רוחש לה כבוד על עמידתה בלחצים, אלא בנו -- בכל שאר תושבי המדינה המגדירים את עצמם יהודים. יש בינינו כאלה המזהים את עצמם כבני הלאום היהודי אך אינם דתיים כלל. יש כאלה, אולי הרוב, הרוחשים כבוד למסורת אך אינם מקיימים את כל המצוות, ישנם המצטרפים לקהילה קונסרבטיבית או רפורמית, ויש גם רבים האוהבים את התצרף ההיסטורי והתרבותי המיוחד שאנחנו קוראים לו יהדות, בלי שום קשר לדת.

משום מה הצליח הממסד האורתודוקסי לשכנע את רובנו שקיומנו כעם מותנה בציות לחוקיו. מבחינה היסטורית זה אינו נכון במאתיים השנים האחרונות, ובוודאי שלא מאז ימי השואה. בשנים האחרונות, בניגוד לתחושת המשבר שהממסד הזה מנסה לייצר, דווקא בארה"ב שבה יש נישואים בין-דתיים רבים ואשר התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית מהוות בה רוב מובהק, הציבור היהודי פורח ומספר האנשים המזהים עצמם כיהודים גבוה יותר לאין שיעור ממספר האמריקאים ממוצא אירי, גרמני או הונגרי המזהים עצמם ככאלה. בסקרים שנעשו בשנים האחרונות התברר שגם בנישואים בין-דתיים מעדיפים רבים מצאצאי הזוגות המעורבים להגדיר עצמם כיהודים.

הסיבה איננה הרבנים העומדים על המשמר, אולי להיפך. באמריקה אין רבנות ראשית כידוע ואיש אינו מגדיר מטעם המדינה מי יהודי ומי איננו. הזהות היהודית נשמרת שם בגלל הגאווה שבהשתייכות לקבוצה מובילה במדע, בכלכלה ובפוליטיקה, קבוצה המזוהה כמודרנית, מתקדמת ובעלת יכולת ניעות גבוהה.

המיתוס שמנסים הרבנים למכור לנו על הסכנה שבהתבוללות הוא, אם כן, חסר בסיס ומבוסס על הנחות מוטעות, אלא אם אנחנו משלים את עצמנו, כמו רבים מאוהדי בית"ר ירושלים, שמדובר בטוהר גזעי ושדמנו לא התערבב מעולם בדמם של ערבים, גרמנים או קוזקים. את אלה החושבים כך צריך לעודד להצטרף לכת השמרנית הקרויה יהדות אורתודוקסית, ולעמוד בכל הדרישות שהיא מציבה בפניהם: להיות ילדים של אם יהודיה או להתגייר כהלכה, ולשמור מצוות בקפדנות. אחרת הם מסתכנים באבדן הנצח ובזיהום דמם בדם לא יהודי.

אולם מרביתנו, אנשים המזהים את עצמם כתוצרים של תרבות מרשימה שהתפתחה לאורך ההיסטוריה וממשיכה להתפתח, צריכים להשתחרר מאחיזת הרבנים ומאזהרותיהם. עלינו לאמץ הגדרה רחבה יותר של היהדות, ולחבק אלינו את הרוצים להצטרף. כציבור וכמדינה עלינו לדחות את המאמץ הרבני לשלוט במערכת הגיור, הנישואים והגירושים, ולחתור למערכת פתוחה שבה יוכלו כל אישה ואיש להינשא, לבחור ולהגדיר את אמונתם כאוות נפשם.

מאמרים נוספים