מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
31.10.2013

המזרח תיכון אתמול של ישראל היום

עצתו של ראובן ברקו ב"ישראל היום" כי ארצות הברית תתמוך בגלוי בגנרל סיסי ובדיכוי האחים המוסלמים היא עצת אחיתופל. תמיכה בקירוב עמדות בין האחים לבין הצבא במצרים, שתסתיים בחלוקת כוח מאוזנת בין צדדי המשוואה הפוליטית, היא נבונה ונכונה יותר. אולם ל"ישראל היום", המאמץ תפיסת עולם מכלילה, מטעה ורדודה ביחס לדמוקרטיה הערבית וביחס לאחים המוסלמים, אין אינטרס בדמוקרטיה ערבית אזרחית אלא בדמוקרטיה ערבית צבאית.

מאמרו של ראובן ברקו ב"ישראל היום" הוא מפגן מרהיב של תפיסת עולם שמרנית שאבד עליה הכלח במזרח התיכון שלאחר האביב הערבי, למעט במקומות שבהם האליטות הישנות רוצחות את בני עמן באכזריות (סוריה) או מדיחות שלטון דמוקרטי נבחר ומדכאות את האופוזיציה הפוליטית בגסות (מצרים). אולי הגיעה השעה להאיר את עיניהם של אנשי "ישראל היום" בכמה עובדות בסיסיות על שלטונם הקצר של האחים המוסלמים במצרים, על הפלתם ב"הפיכה צבאית דמוקרטית", ובהזדמנות זו גם לתקן כמה טעויות, שבוודאי הופיעו בתום לב, במאמרו של ברקו.

ב-3 ביולי 2013 התרחשה במצרים הפיכה צבאית נגד שלטון נבחר. העובדה שלהפיכה נלוותה מחאה ציבורית של מיליונים ספורים (מתוך אוכלוסיה של למעלה מ-80 מיליון איש) נגד השלטון הנבחר, והעובדה שהשלטון המודח הוא אסלאמיסטי, אינן מעלות ואינן מורידות ביחס לקביעה שלעיל.

האחים המוסלמים רחוקים מלהיות טלית שכולה תכלת. בנסיונם לבצר את שלטונם הם קוממו עליהם את יריביהם בכוח ויצרו יריבים חדשים בפועל. שגיאותיהם, שבהן הן מודים כיום, החלישו את שלטונו של מורסי וסיפקו ליריביו תחמושת מצויינת במאבק על דעת הקהל. הפופולריות שלהם בדעת הקהל המצרית והערבית צנחה, והיו לכך עדויות רבות. דווקא בנקודה הזו החליט הצבא to jump the gun, תרתי משמע.

תפיסת העולם של האחים המוסלמים היא דתית ושמרנית, וסביר להניח שאוכלוסיות מוחלשות (נשים, מיעוטים) יסבלו תחת שלטונם יותר משסבלו תחת שלטונו של מובארכ. אולם זה מה שהחליט רוב הציבור המצרי, וזה, כך נראה, מצדיק בעיני "ישראל היום" – שוחרים ידועים של זכויות האדם הערבי בכל מקום שהוא – הפיכה צבאית אלימה. אפשר לספר לברקו בסוד שבישראל היום מתחזקות אוכלוסיות דתיות ושמרניות, ובישראל מחר הן אולי יזכו בנתח גדול יותר מהעוגה הפוליטית. יש לקוות שברקו לא יתמוך ב"הפיכה צבאית דמוקרטית" נגדן אלא בפעולה פוליטית, לא אלימה, לחיזוק כוחו של המחנה הליברלי והפלורליסטי.

הגנרל סיסי (צילום מסך: יוטיוב)

ב"ישראל היום" לא מעוניינים בדמוקרטיה ערבית אותנטית, שתשקף את כוחם של דתיים ושמרנים, אלא בדמוקרטיה ערבית אמריקאית. אם אין אחת כזו אפשר להמציא אותה, כדי להצדיק את שיבת השלטון האוטוריטרי למצרים בגרסה דכאנית יותר. לכן אפשר להכליל ולהטעות. למשל, מותר לכנות את מתנגדיה של אמירה אל-עדלי "חשוכי האסלאם" ולהתעלם מתהליכים של פרגמטיזם באחים המוסלמים (תהליכים שההפיכה הצבאית, כמה אירוני, עצרה); אפשר לדבר על "שלטון דיקטטורי תיאוקרטי" של האחים כאשר המציאות מוכיחה ששלטונם היה פחות דיקטטורי מזה של מובארכ ומזה של סיסי, חביבו של ברקו; אפשר לדבר על "השפלות שוביניסטיות" של אסלאמיסטים נגד אישה ליברלית כאשר ידוע לכל דרדק כי נשים ספגו וסופגות השפלות כאלה גם מאליטות שמרניות ו"חילוניות" ערביות, ובראשן כמובן הצבא; אפשר לבלבל באופן מביך בין הפרקטיקות של האסלאם המדינתי בסעודיה (איסור נהיגת נשים) ולייחס אותן ל"אסלאם הקיצוני" במצרים; מותר לייחס "פיגועים רצחניים" בסיני לאחים המוסלמים, כאשר מי שמעורב באלימות בחצי האי הם בעיקר ג'יהאדיסטים הנחשבים ליריביהם הפוליטיים והאידיאולוגיים של האחים המוסלמים; אפשר להמציא שראא'ד סלאח טען באל-ג'זירה כי מורסי "תיאם עימו צעדים לשחרור פלשתין, ירושלים ואל־אקצא" – מה שסלאח לא אמר כלל וכלל; ועוד ועוד. במילים אחרות, אפשר לתאר תמונת עולם שטחית וחד-ממדית שבה ברור מיהם ה"טובים" ומיהם ה"רעים" ואין ספק מה נדרש לעשות. זהו ייצוג של המציאות החביב מאוד על אנשי "ישראל היום", אולם הוא קיים בעיקר בראשם.

ארצות הברית פעלה באופן מבולבל ולא עקבי מול ה"אביב הערבי", ועתה כבר קשה מאוד להוריד מהאש את התבשיל שנקדח. עצתו של ברקו לארצות הברית לתמוך בגלוי בסיסי היא עצת אחיתופל שתסיג את הגלגל עשרות שנים אחורה מבחינת היציבות הפנימית במצרים, שהיא אינטרס של אזרחי המדינה המצרית, של המדינה עצמה ושל כל שכנותיה. תמיכה בשלטון צבאי דכאני היא מתכון לצרות. תמיכה בקירוב עמדות בין האחים המוסלמים לבין הצבא, שיסתיים בחלוקת כוח מאוזנת ו"הוגנת" ככל האפשר בין הצדדים, נראית מדיניות נבונה ונכונה ויותר. אולם "ישראל היום" מאמינים בדמוקרטיה ערבית רק כשהיא צבאית, לא אזרחית.

מאמרים נוספים