מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
30.10.2014

המיעוט המוסלמי הנרדף בסרי לנקה

בשנים האחרונות ניכרת עליה באלימות המילולית והפיזית מצד קיצוני הרוב הבודהיסטי בסרי לנקה נגד האוכלוסיה המוסלמית באי. מאחר שהאליטה הצבאית והפוליטית במדינה היא בודהיסטית והינדואית, המיעוט המוסלמי נאלץ לנקוט גישה פייסנית ואף מתרפסת בתגובה להתעמרות הרוב.

בשנת 2009, עם הכרעתו של ארגון הטרור "הנמרים הטמילים", באה לקיצה מלחמת הרוב הסינהאלזי (בודהה) במיעוט הטמילי (הינדו) בסרי-לנקה, אחרי שלושה עשורים עקובים מדם. על רקע שורה ארוכה של האשמות שהופנו לממשלה ולצבא, בייחוד בחודשים האחרונים ללחימה, ולצד ביקורת בינלאומית נוקבת וקריאה לבדק-בית מקיף, התעוררה בשנים האחרונות אלימות של נזירים קיצוניים בודהיסטים נגד "הבאים בתור" – המיעוט המוסלמי.

אוכלוסיית סרי־לנקה מונה כ-21 מיליון נפש שמתוכם מהווה דת הבודהה כ-70.2% (היתר הם הינדים – 12.6%, מוסלמים – 9.7% ונוצרים – 7.4%). למרות שבני דתות שונות מתגוררים במחוזות מוגדרים בסרי־לנקה, ישנן גם קהילות אתנו-דתיות רבות המפוזרות במדינה.

במשך מאות שנים נתפסה סרי־לנקה כמקום בו השתמר הפלורליזם האתנו-דתי. נקודת המפגש בין דת לבין אלימות בעת החדשה קשורה בזהויות האתנו-דתיות שנוצרו בתקופה הקולוניאליסטית על רקע המאבק במעצמות ועוצבו באמצעות שינויים כלכליים, חברתיים ופוליטיים.

בשנת 1948 קיבל האי את עצמאותו מבריטניה והחל תהליך הדרגתי של ניכוס הדת לזהויות אתניות במטרה לגייס תמיכה פוליטית מקרב ההמונים. עם הזמן הפכה הדת לחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה: שחקנים דתיים הפכו מעורבים בפוליטיקה, סממנים דתיים שולבו ברטוריקה הפוליטית והוקמו מפלגות פוליטיות דתיות.

החיבור בין הזהות האתנית-סינהאלזית לבודהיזם הפוליטי העמיד בספק את טענתה של סרי-לנקה לחילוניות ולהוגנות כלפי כל הדתות. חוקת האי הדגישה את הבודהיזם כדת ואת הסינהאלה כשפה רשמית, והמלחמה בארגונים המיליטנטיים הטמילים פגעה בחופש הדת, הביאה להרס עשרות אתרי פולחן וחוללה מהומות דמים שגבו חיי אדם רבים.

שוטרים בסרי לנקה ליד בתי מוסלמים שניזוקו במהומות (צילום מסך: יוטיוב)

כיום נחלקים המוסלמים בסרי-לנקה לשלוש קבוצות בעלות היסטוריה ומסורת מובחנת: רוב מכריע של מוּרִים מסרי-לנקה, מוּרִים מהודו ומָלָאִים. שורשי המוסלמים המוּרִים בסוחרים הערבים שהגיעו לדרום הודו ולסרי-לנקה בין המאה ה-8 עד למאה ה-15. הם אימצו את השפה הטמילית, שהיתה שפת המסחר באוקיינוס ההודי, ורבים מהם התיישבו בסרי-לנקה. אלה עסקו בעיקר במסחר ובחקלאות באזורי החוף, שימרו את המורשת האסלאמית אך אימצו את המנהגים של דרום הודו. מוסלמים מוּרִים אחרים היגרו מהודו לסרי-לנקה בתקופה הקולוניאליסטית בחיפושם אחר הזדמנויות עסקיות. רבים מהמָלָאִים, ששורשיהם בדרום-מזרח אסיה בתקופת השלטון הפורטוגזי במאה ה-16, היו חיילים שהוצבו בשירות האדמיניסטרציה הפורטוגזית בסרי-לנקה ובחרו להתיישב באי. שפתם מָלָאִית אך היא מתובלת בביטויים מהסינהאלזית והטמילית.

כיום מונים המוסלמים בסרי־לנקה קרוב ל-2 מיליון נפש. שני שלישים מהם מתגוררים בדרום האי ומרוכזים במקומות עירוניים לאחר שעשרות אלפים מהם גורשו מצפון האי על ידי "הנמרים הטמילים" בשנת 1990. השליש הנותר מתגורר בצפון ובמזרח האי ומרוכז בעיקר בכפרים. מרבית המוסלמים בסרי־לנקה הם סונים בני האסכולה השאפעית אך קיים גם מיעוט שיעי.

הפוליטיקה המוסלמית בסרי־לנקה אינה חדורה אידאולוגיה דתית או קנאות ג'יהאדיסטית ומתאפיינת בסולידריות מתונה עם מוסלמים במדינות אחרות. בספטמבר 2014 הצטרפו חכמי הדת המוסלמים באי לגינוי ארגון דאע"ש ובאמצעות "אגודת העולמא הכלל-ציילונית" (ACJU) הכריזו כי "בהנחה שהנאמר על הארגון נכון, אנו מגנים בנחישות את הארגון המתקרא דאע"ש, על כל פעולותיו אשר לא מייצגות את האסלאם כהלכה".

במשך שנים מסמנים יצרני המזון בסרי־לנקה את מוצרי המזון על-פי שיטת הכשרות האסלאמית, ה"חלאל", לשימוש מקומי ולייצוא למזרח התיכון, מזרח אסיה ואירופה. הפעילות מתבצעת בסמכות הגוף האיסלאמי המרכזי בסרי־לנקה, "אגודת העולמא הכלל ציילונית".

לאחרונה עומדים המוסלמים באי בפני גל חסר תקדים של הפגנות אנטי מוסלמיות מצד ארגונים ופעילים קיצוניים בודהיסטים. ארגונים כגון "בּוֹדוּ בַּאלַה סָנַה" BBS ("כוח העוצמה הבודהיסטית") וארגון "שאגה סינהאלזית" קוראים לבטל לאלתר את שיטת הכשרות האסלאמית.

במרץ 2013 הודיעו ראשי "אגודת העולמא הכלל ציילונית" במסיבת עיתונאים משותפת עם נזירים בודהיסטים כי "בעבר התוויות היו חובה. עקב המתיחות ולמרות שהיתר ה'חלאל' מתבצע בלמעלה מ-65 מדינות, בשם האחדות אנחנו בשמחה מוותרים על כך". כתוצאה, כיום מונפקות תעודות ה'חלאל' לבתי עסק מקומיים בהתנדבות, אך נותרו חובה לצרכי ייצוא.

הקמפיין להסרת תוויות ה"חלאל" ממוצרי מזון הוא סימפטום של תופעה רחבה הרבה יותר. בשנים האחרונות ישנה עלייה בהתבטאויות ארסיות ואף בהפעלת אלימות מצד הרוב הבודהיסטי הקיצוני נגד המוסלמים באי. העיתונות הסינהאלזית והאנגלית מלאה שטנה עדתית ודתית: תלונות על נוהגי הלבוש של החיג'אב, העבאיה והניקאב בקרב נשים מוסלמיות, התנגדות לגידול זקן בקרב גברים מוסלמים, מחאה על סגירת בתי עסק מוסלמים לרגל תפילות יום שישי ואף על הקריאה לתפילה במסגדים, קריאות שלא להשכיר דירות למוסלמים והעלבת אנשי דת מוסלמים, תקיפת עשרות מסגדים וריסוס כתובות משפילות, תלונות על בניית מסגדים בקרבת מקדשים בודהיסטים ואפילו על כך שמוסלמים מביאים יותר מדי ילדים.

מרבית האליטה הפוליטית והצבאית בסרי־לנקה נמנית על הסינהאלה והבודהה, ולכן מנהיגי המיעוט המוסלמי מבכֵּרים גישה פייסנית על פני שימוש ברטוריקה לוחמנית. הצהרות נאמנותם למדינה מעוררות לא אחת ביקורת פנימית על התרפסותם.  

אנדרו מאן, שהתמנה לאחרונה לסגן שגריר ארה"ב בסרי־לנקה, אמר בעת ששרת באי לפני כעשור כי "אזרחות מלאה שייכת למי שהוא סינהאלזי בודהיסט. כל מי שמחוץ לקטגוריה זו נחשב נחות מבחינה פוליטית ותרבותית".


שלומי יאס הוא בעל תואר שני בלימודי ביטחון וטרור ומתמחה בתוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)

מאמרים נוספים