"אנחנו לא מלאכים. אנחנו רוצים כוח, אבל אנחנו מאמינים שחוקה דמוקרטית חשובה יותר לתוניסיה", אמר ראשד גנושי, מנהיג התנועה האסלאמיסטית א-נהדה, בהרצאה שנשא בוושינגטון במהלך סיורו בבירה האמריקאית.
ניכר היה מסדרת הנאומים שנשא בארצות הברית שגנושי מתבונן בארצו מזווית ראייה היסטורית: "החוקה שלנו מייצגת את החלום של הרפורמטורים הגדולים של המאה ה-19, שניסו לשלב את ערכי האסלאם עם ערכי הדמוקרטיה"; תוניסיה, אליבא דגנושי, עושה היסטוריה ומוציאה לפועל תכניות פוליטיות שהושהו למעלה ממאה שנה בשל התערבותם של קולוניאליסטים מבחוץ ודיקטטורים מבפנים. וחשוב מכול, היא מוכיחה שאפשר לשלב עקרונות אסלאמיים עם עקרונות דמוקרטיים.
הסיבה שהצהרותיו של גנושי משכנעות אינן המילים המופיעות בחוקה שהוא כה גאה בה אלא העובדה שכדי להגיע לנוסח מוסכם בחוקה, הזרמים האסלאמיסטיים והחילוניים של תוניסיה השכילו להתפשר אלה עם אלה. ההבדל המשמעותי בין תוניסיה למצרים נעוץ בכך שבתוניסיה האסלאמיסטים הבינו את מגבלותיהם והסכימו לוותר על עמדות כוח, בידיעה שאלה תיפולנה לידיהם של נציגי הזרמים החילוניים. ההבנה על פיה חוקה מוסכמת, גם אם אינה מספקת לגמרי את האסלאמיסטים, חשובה לתוניסיה ולאסלאמיסטים עצמם יותר מכמה סעיפים המקדמים את שליטת האסלאם במדינה, היא-היא מקור הכוח של תוניסיה והסיבה שלהצהרותיו של גנושי יש אחיזה במציאות. מנהיגי א-נהדה מבינים היטב כי בראייה היסטורית, חשוב יותר להוכיח לעולם כולו שאסלאם ודמוקרטיה מסוגלים לדור בכפיפה אחת מאשר להתעקש על חוקים שמקורם במשפט המוסלמי המסורתי (שריעה).
וכיאה לשיקולים הפרקטיים שאפיינו אותה בשלוש השנים האחרונות, שבהן היא הפכה מתנועה איסלאמיסטית למפלגה והשתלבה בזירה הפוליטית בתוניסיה, הודיעה א-נהדה שלא תציג מועמד בבחירות לנשיאות, ובכך ויתרה מראש על עמדת הכוח החשובה ביותר בתוניסיה. זאת בניגוד למצרים, אשר בה בחודשים הראשונים של ה"אביב הערבי" הצהירה המפלגה האיסלאמיסטית המובילה, "האחים המוסלמים", הצהרה דומה – אולם בהמשך חזרה בה, ניצחה בבחירות, ובסופו של דבר עוררה את זעם הציבור וסולקה מהזירה הפוליטית בידי הצבא. בקרוב נדע אם מנהיגי א-נהדה מתכוונים לבצע מהלך דומה לזה של ה"אחים המוסלמים" במצרים או שמא הם באמת מוותרים, לעת עתה, על עמדת הכוח החזקה ביותר בתוניסיה.
הרוגע היחסי השורר בתוניסיה (בהשוואה למדינות האחרות שחוו את "האביב הערבי") ניכר בשבוע שעבר כאשר הנשיא מונסף מרזוקי, נציג הזרם החילוני, הודיע על ביטול מצב החירום במדינה. על פי החוק בתוניסיה, הכרזה על מצב חירום מאפשרת לשלטונות למנוע התקהלויות, לצנזר את אמצעי התקשורת, לבטל אירועי אמנות ואפילו לעקוב אחר תיירים. בשנים שקדמו ל"אביב הערבי" הכריז הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי על מצב חירום פעמים רבות. לאחר פרוץ ה"אביב הערבי" המשיכה תוניסיה לחיות תחת מצב חירום בשל המהומות והמאבק האלים נגד כוחות הג'האד. רק השבוע, לראשונה זה שנים רבות, מנהיגי תוניסיה בטוחים דיים בעצמם כדי להסיר את מצב החירום ולהחזיר את החיילים, שפטרלו עד כה באזורים אזרחיים, למחנות הצבא.
מעבר לביטחון העצמי שהוא משקף, לצעד זה יש השלכות כלכליות לא מבוטלות, מאחר שהוא נתפש כסימן חיובי למשקיעים תוניסאים ואף למשקיעים מבחוץ, והוא אף אמור לסייע בהתאוששות תעשיית התיירות – מקור הכנסה מרכזי בכלכלת המדינה, שנפגע קשות בעקבות "האביב הערבי". ביטול מצב החירום מלמד על כך שתוניסיה נערכת לשלב הבא במעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה: התמודדות ישירה עם בעיות הכלכלה ההרוסה, הסוגיה הכואבת של מרבית מדינות ערב (ובעצם כולן, למעט המדינות הנהנות מהכנסות נפט).
דומה אפוא שלמרות שהאלימות בתוניסיה גאתה בשנת 2013, ואולי דווקא בגלל התעצמותה בשנה זו, החליטו מנהיגי הזרמים השונים, ובראשם מנהיגי האסלאם המתון, לוותר ליריביהם הפוליטיים על עמדות כוח ולהגיע לפשרה שתקבע חוקי משחק פוליטיים דמוקרטיים חדשים ותִפנה סוף-סוף לטפל בקשיים האמיתיים של החברה הטוניסאית.
