מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
31.08.2012

עבדאללה מלך ירדן: מבט מפוכח על סוריה

עבדאללה מלך ירדן חושף את דעתו ביחס למתרחש בסוריה: בשאר אל-אסד הוא בן ערובה של השיטה, והקמת מובלעת עלווית היא תרחיש אפשרי. פתרון פוליטי אפשרי רק אם האופוזיציה והמערב יבטיחו את עתידם של העלווים בעידן שלאחר בשאר.
ב-8 באוגוסט העניק עבדאללה מלך ירדן ראיון ארוך מאוד (כ-54 דקות) לצ'רלי רוז מרשת בלומברג. הראיון כמעט לא סוקר בתקשורת הישראלית, למעט דבריו של המלך בעניין סכנת נפילת הנשק הכימי בסוריה לידי המורדים והערכתו כי בשאר אל-אסד יוותר על סוריה לטובת שליטה במובלעת עלווית. אולם בראיון עלו לא מעט עניינים חשובים בעניין סוריה, האביב הערבי בכלל והדמוקרטיזציה בירדן בפרט. במאמר זה אעסוק בדבריו של המלך על סוריה, שעמדו במוקד הראיון.

המלך הפנה את חצי ביקורתו, גם אם באופן מרומז, לקהילה הבין-לאומית. הוא טען כי הוא עדיין מקווה לפתרון פוליטי בסוריה, וכי האופציה של חסות רוסית לסיום מוסדר של שלטון בשאר אל-אסד היא עדיין הטובה ביותר. לדבריו, פוטין אמר לו לפני כחודשיים כי הוא מתנגד לתביעה המקובלת במערב כי בשאר יעזוב את סוריה כתנאי לפתרון המשבר: פוטין מעדיף שנוסחת הפתרון שתכלול את עזיבת בשאר תימצא מלכתחילה ולא לאחר מעשה. מדברי המלך ניכר כי הוא מבין את ההגיון בכך.

עבדאללה התלבט ארוכות בשאלה "מה עובר במוחו של בשאר אל-אסד" וברר את מילותיו לאט ובקפידה מרובה. ככלל, המלך סבור כי המשבר הפוליטי בסוריה אינו נעוץ בבשאר אלא בשיטה. יש לציין כי בנובמבר 2011 הוא אמר דברים דומים, שהתקשורת הבין-לאומית הוציאה מהקשרם כאשר ציטטה את התבטאותו כי לו היה במקומו של בשאר היה פורש. למעשה, המלך הסביר אז כי בשאר הוא רפורמיסט בנפשו אלא שהוא פועל בתוך "מערכת בלתי אפשרית" שבה אין זה משנה מי עומד בשלטון אלא מהי עמדתם של ראשי הממסד הצבאי, ואלה לא יאפשרו רפורמה פוליטית אמיתית בסוריה תחת אף מנהיג. למעשה, עבדאללה הביע אז אמון, גם אם מסוייג ומרומז, בבשאר, כאשר טען כי האחרון הוא היחיד שיוכל "לנצח את השיטה" בסוריה ולוּ במחיר פרישתו מכס הנשיאות.

בראיון הנוכחי עבדאללה לא הביע אמון דומה בבשאר, בוודאי לא ב"רפורמיזם" שלו, אולם עדיין ניסה להסביר את ההגיון המנחה אותו. עבדאללה סיפר כי שמע מאנשים "שמכירים את בשאר היטב" כי אחת הסיבות לרצחנותו של נשיא סוריה היא כי "אבי נהג כך ואין סיבה שאני לא אנהג כך". אולם המלך רמז, כהד לעמדתו של פוטין, כי יכול להיות שבשאר חש שעליו להילחם עד מוות מכיוון שלא הוצגו בפניו די אופציות מעשיות לסיום מוסדר של שלטונו. המלך סבור כי שאלת המפתח בהקשר זה היא העדה העלווית בסוריה, שהן האופוזיציה בסוריה הן הקהילה הבין-לאומית לא עושים די להרגיעה ולהבטיח את עתידה בסוריה. רוסיה וסין, אמר המלך, מבינות זאת היטב אולם אין עדיין התקדמות ממשית בעניין זה. הסכנה, לדבריו, היא כי תרחיש הדה-בעתיפיקציה של עיראק יחזור על עצמו בסוריה בדמות הדרה נקמנית של העלווים ממוקדי הכוח.

בשאר, טען המלך, איננו בהכרח מהזן של "תמות נפשי עם פלישתים", וממילא אפשרות פרישתו אינה עומדת כבר על הפרק, הן מכיוון שהוא "בן ערובה" בידי האליטה השלטת הן מכיוון שהיקף פשעי המלחמה אינו מאפשר עוד את היחלצותו של הנשיא בשלום מסוריה. אולם, הסביר המלך, לצד כל זאת בשאר חש אחריות לגורלם של 2.5 מליון עלווים. בנסיבות הנוכחיות, אם כן, השאלה איננה "כמה זמן נשאר לבשאר בשלטון" אלא למעשה "כמה זמן נשאר לבשאר לשלוט על סוריה כולה". אם הוא יחוש שאין זה אפשרי עוד, הוסיף המלך, יש להביא בחשבון שינסה להקים "מובלעת עלווית בתור תכנית חלופית" (ראו את הערכתו של דרור זאבי בעניין זה כבר לפני שנה). מנטליות של יצירת "מיני מדינה" עלווית מושרשת בחשיבה של משטר אסד, אמר המלך, בהזכירו כי במהלך מלחמת 1973 העבירו הסורים את מפקדתם מדמשק לריכוז עלווי בדרום. הקמתה של מובלעת עלווית, הזהיר, תהווה למעשה את פירוקה של סוריה, ולאזור יידרשו עשרות שנים כדי להתגבר על השלכותיו.

המלך הטעים כי למרות הכל אין להפריז בכוחה של האופוזיציה בסוריה. משטר בשאר עודנו חזק ונהנה מעתודות של 5-7 מיליארד דולר בבנק המרכזי, שיספיקו לו עד סוף השנה. כל עוד בעלות בריתה של סוריה ימשיכו להזרים לה מזומנים, המשטר יוכל להבטיח אספקת חשמל ומים תקינה ולממן את הצבא, ולהחזיק מעמד עוד ועוד. כך או אחרת, הסביר, המלחמה העדתית-אתנית בסוריה טופחת על תכניותיה ותכנוניה של הקהילה הבין-לאומית בנוגע לפתרון פוליטי אפשרי. זוועה בלתי צפויה עשויה לחייב את הקהילה הבין-לאומית להתערב, וזאת מבלי להזכיר את האפשרות שמאגרי נשק כימי יעמדו בסכנת נפילה לידיים "לא ידועות" ויחייבו פלישה צבאית של כוחות זרים לסוריה במטרה לאבטח את המאגרים הללו. אם תתרחש פלישה קרקעית, הזכיר המלך, אף אחד לא יכול להתנבא מתי וכיצד היא תסתיים.

מאמרים נוספים