מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
09.07.2011

ציר הפשע

המתקוממים הסורים רואים באיראן כלא פחות מאשר כשטן הגדול, תואר השמור בדרך כלל לארה"ב ולישראל. מה פשר השינוי וכיצד זה צריך להשפיע על מדיניות ישראל?
 
בחודשים מאז שהחלה ההתקוממות בסוריה, התקבלו דיווחים רבים על חלקם של משמרות המהפכה האיראניים במסע הדיכוי של משטר הבעת'. רבים סיפרו כי חלק מהכוחות החמושים שירו בלא הבחנה במפגינים דיברו פרסית. אחרים אף טענו בתוקף כי גם אנשי חיזבאללה בין היורים באזרחי סוריה. דיווחים אחרים מספרים על משלוחים של אמצעים לפיזור הפגנות המגיעים באופן תדיר מאיראן כמו גם מומחים איראנים המייעצים למשטר כיצד להתמודד עם גלי המחאה, באופן דומה לזה שהאיראנים התמודדו עם ההפגנות לאחר בחירתו השניה לנשיאות של מחמוד אחמדינז'אד.
 
איראן רואה בסוריה לא רק כבעלת ברית חשובה אלא כאבן הפינה לשאיפתה להגמוניה במזרח התיכון. מאז המהפכה האיראנית ב-1979 השקיע המשטר המהפכני מיליארדים רבים של דולרים במשטר העלווי ובאמצעותו הוא קנה דריסת רגל בלבנון, בעראק ובארגונים פלסטינים כמו הג'אהד האסלאמי וחמא"ס. סוריה, כמדינה מהגדולות והחשובות במזה"ת, היוותה גם כעלה התאנה "הערבי" של איראן בטענתה כי העימות האמיתי הוא לא פרסי-ערבי, כפי שמדינות כמו ערב הסעודית ומצרים טענו, אלא בין האסלאם לכוחות "זרים" כמו המערב וישראל. במידה והמשטר הסורי יוחלף איראן עלולה לאבד את המאחז החשוב ביותר שלה במזרח התיכון ואיתו ככול הנראה את ההשפעה המכרעת שיש לה על לבנון.
 
חשיבות סוריה באה לידי ביטוי במוכנות האיראנית להתעמת עם בעלת ברית חיונית עבורה-תורכיה. המשטר האיראני, באמצעות כלי התקשורת הרשמיים שלו, מתח ביקורת יוצאת דופן על עמדת תורכיה ביחס למשבר הסורי. בשנים האחרונות נראה היה כי איראן נחלה הישג אסטרטגי מהמעלה הראשונה מבחינתה כאשר הצליחה לשלב את תורכיה במדיניותה האזורית, לראשונה מאז המהפכה האיראנית ב-1979. ההישג בא לידי ביטוי בשורה של הסכמים כלכליים וצבאיים אשר כללו; העלאת הסחר ההדדי מ-8 מיליארד דולר ב-2007 לכמעט 20 מיליארד דולר ב-2010, ברית צבאית אסטרטגית, אשר כללה גם את סוריה, ובמקביל הובילו להרעת יחסי תורכיה עם ארה"ב וישראל. נראה היה כי שתי המעצמות הלא ערביות חברו בשאיפה להשיג דומיננטיות במזה"ת הערבי.
 
על רקע זה, המדיניות התורכית הביקורתית נגד משטר אסד, הניסיונות התורכיים להפעיל לחץ על החמא"ס להכיר בישראל, עצירת המשט התורכי לעזה ולאחרונה גם תמיכה אישית של ארדואן במאמצי שחרור גלעד שליט, נתפסה כמעט כאקט בגידה בעיני איראן. אישים בכירים באיראן אף הרחיקו לכת בטענה כי תורכיה, כעושה דבריהם של ארה"ב, ערב הסעודית ואפילו ישראל, היא האחראית למהומות בסוריה באמצעות אספקת כלי נשק, אימונים ומחסה ל"כנופיות" המנסות להפיל את משטר אסד". איראן, באמצעות כלי התקשורת הרשמיים, תבעה מתורכיה לשנות את מדיניותה ואף איימה עליה כמעט באופן מפורש כי הציר האיראני-סורי-עראקי יגיב באופן חריף נגד איראן, רמז עבה לתמיכה אפשרית של ציר זה בארגונים הבדלניים הכורדים הלוחמים בתורכיה זה מספר עשורים.
 
המשמעות עבור ישראל היא מעודדת ביותר. אחד מהתסריטים היותר גרועים עבור ישראל התממש בשנים האחרונות: ברית איתנה בין תורכיה, מעצמה צבאית וכלכלית אזורית, לברית "הסהר השיעי". ההתקוממות הסורית וחוסר היציבות הפנימית באיראן, עראק ולבנון ככול הנראה החדירו להכרת מקבלי ההחלטות באנקרה כי הם הימרו על הברית האזורית הלא נכונה. ממשלת ישראל צריכה ממש לעוט על חלון ההזדמנויות החדש הזה ולחמם מחדש את יחסיה עם תורכיה, המצטיירת כשבה למחנה המתון. על רקע זה מקוממת התבטאותו האחרונה של שר החוץ אביגדור ליברמן כי התנצלות ישראלית על מותם של התורכים במשט של שנה שעברה תהווה "השפלה לאומית". במציאות של המזה"ת הלא יציב ישראל זקוקה ביותר לתורכיה, אם לא כבעלת ברית אז לפחות כבולמת ניסיונות השגת ההגמוניה האיראנית באזורינו.
מאמרים נוספים