מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
11.12.2015

תופעה חדשה ומסוכנת בחברון

הפלסטינים בחברון מדווחים לאחרונה על ריבוי מקרים של יחס פוגעני ומזלזל לנשים ולדת האסלאם מצד כוחות הבטחון הישראליים. קשה לאמת את העדויות השונות, אך מרגע שהן מתפשטות הן הופכות למציאות המזינה את המוטיבציה לפיגועים

"כנראה שמישהו בשב''כ או בצה"ל החליט לתת נופך דתי לסכסוך, במיוחד באזור חברון, ועל ידי כך לגרום להסלמה נוספת במצב." כך כתב לי עיתונאי פלסטיני ידוע אשר ביקש להשאר בעילום שם, ולפיכך נכנה אותו א'. לדבריו מדובר בתופעה חדשה ומדאיגה: חיילי צה"ל ואנשי בטחון בלבוש אזרחי מתגרים בתושבים, מקללים את הנביא מוחמד ומכנים את הנשים "שרמוטות". ידידי א' כתב לי את הדברים הללו לאחר ביקור בן מספר ימים באזור חברון, שבמהלכו נחשף לעדויות של תושבים על קללות שכוונו לעבר אמהות המחבלים שביצעו פיגועים, במהלך חיפושים שנערכו בבתיהן.

"מטרת ביקורי בחברון הייתה לבדוק את המניעים האמיתיים של מבצע הפיגוע בתל אביב -- הבחור עם אישור השהיה בישראל, ופיגוע הירי בגוש עציון", כתב לי א'. "שניהם היו מהעיירה דורא, ללא השתייכות פוליטית או ארגונית, ממשפחות אמידות. לשניהם היו עבודות מסודרות. בהתחלה חשבתי שמדובר בהתארגנות מקומית לא מוכרת. שאלתי מה גרם לאיש נשוי ואב לחמישה להתאבד. אמרו לי: 'אתה יושב בראמאללה, אתה לא יודע כמה קווים אדומים חצה הכיבוש. רכז שב''כ וחיילים קיללו, יותר מפעם אחת, את אמו של בחור שנהרג בנסיון פיגוע כושל. אמרו לה שהיא זונה. קיללו את הנביא מוחמד, תופעה המתרחשת פעמים רבות גם במחסומים. האוכלוסיה החברונית נחשבת למסורתית ביותר בגדה המערבית", הזכיר לי א', "והדבר נחשב בקרבה לבושה גדולה. לפיכך עובר סיפור המעשה מפה ואוזן ומתפשט כאש בשדה קוצים".

אין ביכולתי, או ביכולתו של א', לאמת את הסיפורים הללו. אולם מי שמכיר את הרחוב הפלסטיני יודע שמהרגע שהשמועה עשתה לה כנפיים היא כבר הופכת לתודעה ולאמת שעומדת בפני עצמה. "את הסיפור הזה כולם שמעו, גם בכפרים הסמוכים, אבל אף אחד לא מעז לדבר על זה מול מצלמה כי זה פוגע בכבוד המשפחות. גם אני לא רציתי לפרסם את זה. זה עלול להוסיף שמן למדורה", כתב לי א', והדגיש: "לא שמעתי על סיפורים דומים במקומות אחרים בגדה". אפשר גם להניח שלצד הצנזורה העצמית שלו מדובר בהנחיה מגבוה שלא להתסיס את הרוחות. חשוב לו, עם זאת, לחשוף את הדברים הללו בתקשורת העברית.

עיתון הארץ הצביע לאחרונה על עלייה מדאיגה במקרי התעללות של חיילים בעצירים פלסטינים מאז ההסלמה האחרונה. המקור הצה"לי המצוטט בכתבה מסביר את העליה במקרי ההתעללות ב"ריבוי הכוחות המוצבים בגזרה מאז רצח בני הזוג הנקין ומספרם הגבוה של העצורים הפלסטינים". בכתבה צוין כי הצבא פועל למיגור התופעה וכי אלוף פיקוד מרכז אף העלה את הסוגייה בשיחה עם מפקדי גדודים. אולם א' ופלסטינים רבים אחרים מאמינים כי התנהגותם של החיילים משקפת מדיניות שמקורה בהוראה מגבוה. "לא שמעתי על אף סיפור דומה במהלך האינתיפאדה השניה", הוא מספר, "למרות  הפיגועים הקטלניים שהיו אז." נהג מונית פלסטיני ותיק אשר עבד בשתי האינתיפאדות, הראשונה והשניה, סיפר לו כי: "בעבר החיילים לא היו מקללים נשים או מתקרבים אל הדת. הם גם היו מפחדים שנתלונן עליהם למפקדיהם. אבל מאז תחילת ההסלמה הנוכחית הייתי עד לכמה מקרים בהם חיילים קללו את הנביא מוחמד ואמרו דברים לא צנועים בפני נשים כדי להביך אותן."

תמונה: דף הפייסבוק של אתר אל-קודס אוולן

דברים אלו נכתבים על רקע פיגוע דקירה נוסף שהתרחש בחברון בסמוך למערת המכפלה. בחודשיים האחרונים הפכו פיגועי הדקירה הללו לעניין שבשגרה סביב העיר העתיקה והמקומות המקודשים בחברון ובירושלים, שהמתיחות בהם גבוהה במיוחד. מוהנד חלבי, המחבל אשר החל את גל הסכינאות הנוכחי, שיקף בדברים האחרונים שכתב טרם צאתו לפיגוע לא רק את הרגש הדתי אלא גם את השמרנות החברתית המלהיטה את החברה הפלסטינית: "מה שקורה באל-אקצה הוא מה שקורה למקומות הקדושים שלנו ולדרך של הנביא שלנו, ומה שקורה לנשות אל-אקצה הוא מה שקורה אימהותינו ולאחיותינו. אני לא חושב שהעם ישלים עם ההשפלה. העם ייצא לאינתיפאדה".

בנסיון לאשש את הדברים שאלתי אתמול חבר מזרח ירושלמי ממוצא חברוני על המתרחש. הוא צחק ושאל: למה לך ללכת עד חברון? בכפר שלי בעיר המזרחית, סיפר, אשתו של חבר ראתה כלבן משטרתי קורא לכלב שלו "מוחמד, תעאל" (בוא). כשראה הכלבן את מבטה קרא לעברה: "מה את מסתכלת? יאללה תורידי כבר את החרא הזה מהראש שלך", כשהוא מסמן בידו על החיג'אב שלה. קשה לדעת אם מדובר בציטוט מדוייק, אבל זו רוח הדברים וכך חווים אותם הפלסטינים, גם כאן במזרח ירושלים.

א' סיפר לי כי לדעתו "רכזי השב''כ יודעים היטב מה ההשפעה של דבריהם. שני הצדדים עלולים לשלם את מחירה של ההתנהגות הזו". הוא חושש כי הסיפורים הללו, שמתגלגלים מפה לאוזן בדרום הגדה המערבית, מחזקים את הפן הדתי של הסכסוך, "מה שבתורו עשוי להגביר את המוטיבציה לבצע פיגועים נוספים, ולצערי הרב לתדלק בכך את מעגל האלימות."

מאמרים נוספים