מאמרים
מאמר
חיטוי בעיר מיסראתה בלוב (צילום: רויטרס)
30.03.2020

בסוריה ובלוב, ריכוזים של שכירי חרב מכל העולם, חוששים מהקורונה במיוחד

בשתי המדינות ננקטים אמצעים דרקוניים ללא רחמים, אבל מספר סיבות - שחלקן נובעות מהיותן מוקדי לחימה - הופכות אותן פגיעות במיוחד
על פי ארגון הבריאות העולמי, ב־26 במרץ 2020 אובחנו חולי קורונה כמעט בכל מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, לרבות מדינות שמתנהלים בהם סכסוכים פנימיים, כגון לוב וסוריה. עד נכון למועד כתיבת הדברים (30 במרץ) המדינה היחידה שהמגפה טרם הגיעה אליה באזורנו היא תימן. מאמר זה מתמקד בהתנהלות סוריה ולוב נוכח התפשטות מגפת הקורונה.   
 
על פי הדיווחים הרשמיים, עד עתה נדבקו בקורונה בסוריה ובלוב רק אנשים אחדים. ב־22 במרץ 2020, הכריז שר הבריאות הסורי, ד"ר נזאר יאזג'י, שצעירה בת 20 שהגיעה מלבנון דרך היבשה היא חולת הקורונה המאומתת הראשונה במדינה. ב־25 במרץ הכריז משרד הבריאות הסורי על ארבעה חולים נוספים וב־29 במרץ הוא הודיע על עוד ארבעה חולים ועל מקרה מוות ראשון של אישה חולת קורונה. בכך עלה מספר חולי הקורונה בסוריה לתשעה.
 
גם בלוב דווח על מקרי ההדבקות בקורונה רק בשבוע שעבר. ב־24 במרץ הכריז המרכז הלאומי לפיקוח על מגפות, הנמצא בשליטת ממשלת ההסכמה הלאומית בטריפולי, שגבר בשנות השבעים לחייו שחזר ללוב מערב הסעודית ב־5 במרץ הוא חולה הקורונה המאומת הראשון במדינה. לאחר מכן, ב־28 במרץ, הכריז אותו המרכז על שני אנשים נוספים שנמצאו חיוביים בבדיקות הקורונה, האחת במיסראטה והשני בטריפולי, ולמוחרת – על חמישה אנשים נוספים שנמצאו חיוביים, מה שהעלה את מספר חולי הקורונה בלוב לשמונה.
 
גם בסוריה וגם בלוב נקטו אמצעים רבים בניסיון להגביל ככל הניתן את התפשטות הקורונה. באזורים שבשליטת המשטר הסורי אמצעים אלו כוללים, בין היתר: סגירת מועדוני ספורט, חדרי כושר, פארקים, בתי קפה ואתרי תיירות וביטול כנסים; ניקוי וחיטוי ערים וכפרים, משרדים ותחבורה ציבורית באזורים שבשליטת המשטר הסורי; הסבת מחלקות בבתי החולים לטיפול בחולי קורונה בלבד; איסור על תנועת מטיילים; השעיית תפילות יום השישי; איסור על תנועת אזרחים בתוך מחוזות המדינה; הארכת החופשה בבתי הספר, באוניברסיטאות ובמכונים עד 16 באפריל; הטלת עוצר וסגירת כלל בתי העסק מהשעה שש בערב ועד שש בבוקר המחרת; הפסקת פעילות התחבורה הציבורית בכמה מחוזות; מעקב אחר מי שמפיצים ידיעות כוזבות ברשתות החברתיות בנוגע לקורונה, הגורמים לפחד ובהלה בציבור והענשתם; סגירת כל מעברי הגבול בפני המגיעים מלבנון; ביטול הנסיעות לעיראק ולירדן ומהן לחודש ולמדינות שבהן משתולל הנגיף ומהן – לחודשים.
 
באזורים שבשליטת ממשלת ההסכמה הלאומית בלוב ננקטו לעיתים אמצעים דרקוניים עוד יותר, כגון הארכת שעות העוצר משתיים בצהריים עד שבע בבוקר למוחרת; סגירת מסגדים; הכנסת כל המגיעים מחו"ל לבידוד ל־14 יום וסגירת נמלי התעופה והים. גם באזורים שבשליטת ממשלת טוברוק בלוב ננקטו אמצעים דומים.            
 
חרף כל האמצעים האלה כמה גורמים עלולים להגביר את התפשטות מגפת הקורונה בסוריה ובלוב. ראשית, במדינות האלה משתתפים בלחימה שכירי חרב ולוחמים רבים שאינם בני המקום, המגיעים ממדינות, כמו טורקיה, מצרים, איראן, רוסיה, סוריה ועוד, מדינות שבהן רבים נדבקו וממשיכים להידבק בנגיף הקורונה. למשל, באמצע מרץ טען העיתונאי זיאד אל־ריס כי הקורונה מתפשטת בעיר אל־בוכמאל שבמחוז דיר אל־זור שבמזרח סוריה, וכי עשרות מלוחמי המיליציות השיעיות הכפופות לאיראן נדבקו בנגיף. לדבריו, באמצע מרץ היו מעל 800 חולי קורונה בסוריה, והמחלה מתפשטת בכל המחנות הצבאיים שיש בהם לוחמי מיליציות שיעיות, לרבות שדה התעופה אל־שעיראת, שדה התעופה הצבאי של חמאה ושדה התעופה הבין־לאומי של חלב. בלוב דווח כי כמה לוחמים מהצבא הלאומי הלובי, בפיקודו של חליפה חפתר, נסוגו בעת האחרונה מקווי החזית בדרום טריפולי מחשש שהקורונה מתפשטת בקרב שכירי החרב הזרים הנלחמים לצידם. בתגובה לכך הפיצה המפקדה הכללית של חפתר מכתב המזהיר את הלוחמים שלא יעזו לנטוש את עמדותיהם משום שתוצאות כל בדיקות הקורונה שנעשו לשכירי החרב הזרים היו שליליות.
 
שנית, גם סוריה וגם לוב גובלות במדינות שאחוז הנדבקים בהן גבוה במיוחד, סוריה גובלת בעיראק ובלבנון, ולוב – במצרים.
 
שלישית, והדבר נוגע במיוחד למצב בסוריה, צפי לפיחות של ממש במימון הסיוע ההומניטרי מצד מדינות המערב, נוסף על ירידה אפשרית במספר עובדי הסיוע הזרים, עלולים לפגוע בשיפור התשתיות והשירותים הרפואיים ובתנאי החיים במחנות הפליטים ובערים.
 
רביעית, ככל שהלחימה נמשכת, גם בלוב וגם בסוריה, כך יותר ויותר אנשים נמלטים ממקומות מושבם ומתרכזים במחנות עקורים, שהם צפופים יתר על המידה, ולכן אי אפשר לשמור בהם על מרחק ביטחון בין אדם לאדם, ובוודאי שלא להיות בבידוד אם מי מהעקורים נדבק בנגיף. חמישית, על פי דוחו"ת הומניטריים של האו"ם, בסוף השנה שעברה היו פעילים רק 64% מבתי החולים ו־52% מהמרכזים הרפואיים ברחבי סוריה וכ־70% מכוח האדם הרפואי עזב את המדינה. לכן יש מחסור בכוח אדם ובציוד רפואי לטיפול בחולים במגפה. נוסף על כך, העובדה שגם בלוב וגם בסוריה שולטים שני משטרים (בכל אחת מהן), מגבירה את המכשולים הניצבים בפני ניהול מערכת רפואית יעילה ובעקבות זאת, גם את קשיי ההתמודדות עם הנגיף. ולבסוף, מבחינה פסיכולוגית, אנשים במדינות סכסוך הרגילים לחוות סכנה לחייהם ולרכושם מדי יום ביומו ועלולים להמעיט מערך הסכנה שבהידבקות בנגיף הקורונה לחייהם.
 
לנוכח כל האמור לעיל, נראה כי המשך הלחימה בסוריה ובלוב עלול להביא לא רק להתפשטות מהירה של הקורונה במדינות האלה, אלא גם להתפשטות חוזרת של קורונה במדינות שמהן מגיעים הלוחמים הזרים ושכירי החרב. לפיכך קרא האיחוד האירופי ב־29 במרץ להפסקת אש מיידית בכל רחבי סוריה, תנאי מוקדם לבלימת התפשטות המגפה במדינה. גם שליח האו"ם המיוחד לסוריה, גאיר פדרסן, קרא כבר יומיים קודם לכן להפסקת האלימות כדי להגביל את התפשטות הקורונה. דובר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ג'נס לארקה, הביע דאגה מההשלכות של הקורונה על מיליוני אנשים בכל רחבי סוריה, ובעיקר על יותר מ־900,000 עקורים במחוז אידליב, החיים במחנות צפופים. גם בלוב הביעה משלחת התמיכה של האו"ם בלוב ב־27 במרץ את תמיכתה בהפסקת הלחימה בין הצבא הלאומי הלובי לבין הצבא הלובי שבשליטת ממשלת ההסכמה הלאומית, כדי לאחד כוחות במאבק בקורונה.
מאמרים נוספים