מאמרים

מאמר
הכוחות פרו הממשלה החדשה בלוב (צילום: רויטרס)
20.05.2020

ברית ביטחונית ערבית נגד טורקיה

לאחרונה מתהדקת ברית משולשת בין מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות במטרה להחליש את טורקיה. בין היתר, תומכות מצרים ובעלות בריתה בכוחות המורדים בלוב, במטרה להחליש את הנוכחות הטורקית במדינה, ובמורדים בסוריה, על מנת שיקיזו דם טורקי בגבול בין המדינות. האם המזימה תצלח?
לאחרונה, נראה כי מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות קרובות זו לזו מתמיד. קשרים מסתוריים בתחום הביטחון והמודיעין נרקמים בין הברית המשולשת הזו לבין משטר אסד בסוריה ולכוחות המורדים בהנהגת הגנרל ח'ליפה חפתר בלוב. פורום של ראשי מנגנוני מודיעין ערביים התכנס בקהיר באמצע פברואר, ועבאס כאמל, ראש מנגנון המודיעין המצרי, ערך סבב ביקורים בראשית מרס במדינות ערביות שונות. מה פשר האירועים והתהליכים הללו? אילו אינטרסים מבקשות מצרים ובעלות בריתה המפרציות לקדם בסוריה ובלוב? מי משתפות איתן פעולה? וכיצד טורקיה קשורה לעניין? מאג'ד עזאם, עיתונאי פלסטיני, מבקש לענות על השאלות הללו במאמר שפרסם באתר העיתון אל־ערבי אל־ג'דיד. התשובה שלו נחרצת: הברית המשולשת של מצרים, סעודיה והאמירויות נועדה לפגוע בטורקיה ולהחליש אותה בזירות הגיאופוליטיות והצבאיות השונות שבהן היא מעורבת. להלן תקציר המאמר.
 
זירת העימות המרכזית בין מצרים ובעלות בריתה לבין טורקיה היא לוב, שמתחוללת אצלה מלחמת אזרחים זה כעשור. בעוד שטורקיה תומכת בממשלת ההסכמה הלאומית שהוכרה על ידי האו"ם, מצרים ובעלות בריתה תומכות בכוחות המורדים בהנהגת הגנרל חפתר. סבב הביקורים של עבאס כאמל במדינות ערב חושף טפח מהאסטרטגיה המצרית באשר לסכסוך זה: היא מכוונת לחזק את חפתר ולהחליש יריביו ואת הנוכחות הטורקית. כך, כאמל ביקר בסודאן כדי לגייס שכירי חרב ללחימה לצד כוחות חפתר; לאלג'יריה ומרוקו הוא הגיע כדי לשדל את השתיים להעניק לממשל של חפתר גיבוי מדיני וביטחוני. שיקולים דומים הביאו את כאמל לוותר על ביקור בתוניסיה: הוא שיער שהיותה של האחרונה מדינה "דמוקרטית ומאוזנת ביחסה ללוב" עושה אותה לקרובה באופן טבעי לטורקיה ובלתי ניתנת להשפעה מצרית; וממילא, מאמצי התעמולה של האמירויות לעידוד תמיכה תוניסאית בחפתר מייתרים את הצורך של מצרים לפעול שם.
 
עדות נוספת לעמדת השילוש מצרים־סעודיה־אמירויות כלפי טורקיה מספק כנס ראשי מנגנוני המודיעין של מדינות ערב שאירח בקהיר נשיא מצרים א־סיסי. הכנס נועד "להציע למדינות מסוימות תמריצים ופיתויים בדמות כסף ונפט תמורת הצטרפותן לציר של מצרים ובעלות בריתה". תוצאה חשובה לא־פחות של הכינוס היא העסקה המשולשת שנחתמה בין סוריה, מצרים וכוחות סוריה הדמוקרטיים (כוח צבאי שמורכב ברובו מלוחמים כורדים ופועל בצפון מזרח סוריה; להלן כס"ד). לפי תיאורו של המחבר, מצרים הבטיחה לכס"ד תמיכה כלכלית וביטחונית בתמורה לכך שיילחמו נגד צבא טורקיה ויחלישו את האחרון בגבול הסורי־הטורקי. סוריה בתורה שלחה לוחמי מיליציות מנאמני משטר אסד לסייע בלחימה לצד כוחות חפתר בלוב בתמורה לכינון יחסים דיפלומטיים עם האחרון בתיווך מצרי. עסקה זו איננה פומבית כמובן, אולם לדעת המחבר, האקדח המעשן שלה טמון בפגישת שר החוץ הסורי עם אחד ממפקדי כס"ד בשולי הכינוס בקהיר, כאשר מייד לאחריה המריא עבאס כאמל לדמשק כדי להמשיך בתיווך במשא ומתן בין כל צדדי העסקה.
 
מה הסבירות להצלחת הקשר האנטי־טורקי הזה? עזאם סבור שהיא איננה גבוהה. בזירה הלובית, מאמציה של מצרים להעביר לצידה את אלג'יריה ואת מרוקו נידונו לכישלון. הן תמשכנה לתמוך בממשלת ההסכמה הלאומית שכן לוב, שנתונה תחת שליטה מוחלטת של חפתר, נתפסת בעיניהן כאיום. גם הבכורה הצבאית שהייתה שמורה לחפתר בסכסוך עד לאחרונה, ניטלה ממנו: הן בזכות הסיוע הטורקי לממשלת ההסכמה, הן משום שכוחות חפתר פיתחו תלות מוחלטת בסיוע הרוסי בלחימה. בזירה הסורית, סיכוייהן של מצרים ושל בעלות בריתה לפגוע בטורקיה קלושים אפילו יותר: הכלים העיקריים שלהן להגשמת מטרה זו - צבא אסד וכס"ד, ניגפים לפני הצבא הטורקי ממערב וממזרח לנהר הפרת. ממילא, אסד וכס"ד נאמנים לאדונים אחרים יותר משהם נאמנים למצרים. מלבד זאת, חולשתן הפנימית של מצרים, סעודיה והאמירויות, ועוצמתה של טורקיה, מעידות על הכישלון שצפוי למזימה על טורקיה.
 
אולם, מדוע בכלל מצרים ובעלות בריתה רוחשות איבה כזו לטורקיה? המאמר נחתם בהערה באשר למהות האמיתית, העמוקה, של שנאה זו ובאשר לגורלה: "היא נובעת מתמיכת טורקיה במהפכות האביב הערבי. [...] ציר הרשע מאמין שמי שמונע משרידי המשטרים שקרסו לשוב לגדולתם, היא טורקיה. כך או אחרת, לא בשאר אל־אסד או ח'ליפה חפתר וגם לא עבד אל־פתאח א־סיסי עצמו יוכלו להביס אותה.
 
הערה זו מדגימה את ראיית העולם שביסוד מאמרו של עזאם, ועליה ראוי להתעכב: עזאם מצדד בטורקיה באופן בלתי מסויג. ראשית, לעיתים המחמאות שהוא מרעיף על טורקיה נראות מופרזות. מי שעוקב אחרי משבר הלירה הטורקית ואחרי ההתפתחויות במצב הדמוקרטיה במדינה בשנים האחרונות יכול לזהות גוון חד־ממדי באמירות כמו "טורקיה היא אחת הכלכלות המתעוררות החזקות בעולם, מדינה עם דמוקרטיה יציבה ואחדות פנימית". בהמשך לקו זה, בהתבטאויותיו של עזאם בנוגע למצרים, סעודיה והאמירויות – שאותן הוא מכנה "ציר הרשע" – הביקורת שלו ארסית. המשטר במצרים לדידו "כושל ואכול משברים מבית, ומשולל כל יוקרה ויכולת השפעה כלפי חוץ". מדינות המפרץ מוכות בעיות וכישלונות ו"אינן מצליחות לומר את המילה האחרונה אפילו בסביבה הגיאופוליטית הישירה שלהן, כלומר בזירה התימנית". אין להתפלא על עמדה זו, שכן עזאם מחויב לאג'נדות פרו־טורקיות במידת מה. הוא מרבה לתמוך במדיניות הטורקית מעל במות תקשורת שונות שמקורן ומימונן בטורקיה; הוא אף מגיש את התוכנית "מבט לטורקיה" (المشهد التركي) בערוץ א־שרק אל־אווסט, ערוץ במימון טורקי שידוע בביקורת שהוא מכוון אל משטר א־סיסי במצרים. אלה עובדות שצריכות להילקח בחשבון בעת בחינת התיאורים של עזאם הנוגעים למצרים, לטורקיה ולמה שביניהן.

 


בשיתוף עם מאמרים נוספים